למה היית צריך את זה, שאלתי את ראש הממשלה בליל פרסום ההמלצות. למה לא לקחת הלוואה אחת, בריבית נוחה, לעשר שנים, כדי לעשן בשקט, בלי טובות ובלי מתנות ובלי להסתבך.
לא כפיתי, אמר ראש הממשלה. בניגוד למה שאומרים זה לא אני שביקשתי אלא הוא שנתן, והסכומים נמוכים בהרבה. דחפו פנימה את כל ההוצאות של מילצ'ן. אחרים שמעו ממנו ש"כל הסיגרים הם שעה אחת של הרצאה שלי. לא שעה אפילו, 45 דקות. יש כאן אוסף של טהרנים מטורפים".
בנאומיו הפומביים של ראש הממשלה השבוע כבר לא הוזכר כמעט היועץ המשפטי לממשלה, בטח לא לחיוב. האם זה אומר שבניגוד להצהרותיו הבוטחות נתניהו דווקא חושש שהיועץ החליט כבר להעמיד אותו לדין? או שהוא לא רוצה להיראות כמי שלוחץ על מנדלבליט כדי לא להציג אותו כמי שנכנע ללחץ, אם אכן יסגור את התיקים? התסריט הזה, של סגירה מוחלטת, נראה השבוע כהולך ומתרחק. כתב אישום הוא התרחיש הסביר.
למרות זאת, ואולי בגלל, ברור שנתניהו לא רוצה ללכת מיד לבחירות כפי שמייעצים לו כמה מאוהביו ושונאיו כאחד, ומאידך לא יוכל לסחוב עד סוף הכהונה, כפי שהבטיח שלשום פומבית. כמו שנכתב כאן בשבוע שעבר, המועד הסביר הוא החורף הבא, אחרי הזימון המסתמן לשימוע אבל לפני שיתקיים. שנה במזרח התיכון היא נצח, בטח במדינה שבסופו של שבוע כבר הספיקה לשכוח את הכטב"ם האיראני המיורט והמטוס הצולל אל הקרקע.
אם – וזה אם גדול – למשטרה יש הוכחות שנתניהו קידם מול יאיר לפיד חוק למען מיטיבו מילצ'ן, זה אירוע פלילי דרמטי. אבל פוליטית קיבל נתניהו תשורה נאה. בכל רגע נתון עדיף לפוליטיקאי להיאבק ביריב פוליטי מאשר בחוקריו ובמפכ"ל. עדיף הסיקור הפוליטי על טורי הפלילים.
מעורבותו של יושב ראש יש עתיד, גם אם אינה מרכזית מבחינה משפטית, החליקה בגרון את משבר ההמלצות. היא אפשרה לנתניהו להדק את הקואליציה שלו. החרדים התחרו זה בזה בהוצאת הודעות נאצה ואילו לכחלון זה נתן מוצא פוליטי. שלשום הוא העביר מסר ללשכת ראש הממשלה: תתקפו יותר את לפיד ופחות את אלשיך, ויהיה בסדר. לפיד העד פעל נגד האינטרסים של לפיד הפוליטיקאי: עימות חזיתי עתיר אמוציות מול ראש ממשלה מהימין הוא בדיוק מה שהאסטרטג מרק מלמן המליץ להימנע ממנו. כדי לקלף מנתניהו מנדטים צריך להתעלם ממנו, לא להיכנס בו. במשך שלוש שנים יו"ר יש עתיד יישם זאת באולפני החדשות, אבל בחדר החקירה יש כללים אחרים. זו הייתה אזרחות טובה, אמר לפיד, ואיבד שני מנדטים ימינה.
מהתרשמות חיצונית נראה שמוקד הכרעת היועץ יהיה סביב חוק מילצ'ן. זו הפרשה היחידה מכל ארגזי הראיות שיש בה מחלוקת על העובדות. המשטרה טוענת שנתניהו פעל בעד החוק והזכיר את מיטיבו; נתניהו מכחיש שהזכיר את מילצ'ן (פרקליטיו השמיעו גרסאות מתחלפות בשאלה אם קידם את החוק, תמך בו באמירה בלתי מתחייבת או כלל לא עסק בו). כחוזק הראיות עומק הבור, ולהפך.
הבחירות הבאות רחוקות עדיין, אבל מה רע בשעשועי מחשבה פרועים: נניח, ממשלת רוטציה שתיאלץ לקום אם הבחירות יסתיימו בסוג של תיקו גושי. בלילה ראש הממשלה ושר החוץ בדיוני קבינט בבור בתל־אביב, בבוקר נפגשים כנאשם ועד תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
ועוד שלוש הערות
1. פרשה 1000 היא אשליה אופטית מסוימת. במשך שנה סוקר כמעט רק צד הקבלה. האם יש או אין מסה קריטית של מתנות? כמה סיגרים? בהסכמה או בדרישה? חברות אמת או אינטרסים? אבל כתב האישום, אם יהיה, מתחבא דווקא בצד השני. עבירה של מרמה והפרת אמונים, שהיא עדיין ההערכה הסבירה לאישום בתיק המתנות, פירושה שגם לשיטת נתניהו נאסר עליו להתערב בשורת החלטות שנוגעות למי שהגדיר "חבר קרוב". אהוד אולמרט הורשע ב־2012 בארבעה מקרים של ניגוד עניינים אף שהשופטים קבעו שהחלטותיו היו סבירות, כי הוא דן בתיקים שניהל שותפו אורי מסר. זה לא אותו הדבר, אבל זה עשוי להתחרז.
2. אלה לא רק תיקי נתניהו, אלא בראש ובראשונה תיק תקשורת. תוצאות מערכת היחסים המרירה־חמוצה־אלימה של בנימין נתניהו והעיתונות הישראלית בעשרים השנים האחרונות נפרסו לאורך ולרוחב המלצות המשטרה. הן מערבות שני עיתונים, שני ערוצי טלוויזיה (היום שלושה), אולי אתר אינטרנט אחד שמככב בתיק 4000 ואפילו את התוכנית 'עובדה'; ריאיון חשוף מדי של מילצ'ן לגבי עברו הביטחוני שם הוביל לצורך שלו בוויזה מארה"ב, אחת מחמש התמורות שמציינת המשטרה.
3. מבט מעמיק בסקר חדשות 2 שלשום מלמד על כמה תופעות מוכרות אך מעניינות: רוב הציבור לא מאמין לנתניהו אבל מאמין שרק הוא מתאים לראשות הממשלה; העם רוצה שנתניהו יתפטר – רק כדי לבחור בו שוב מיד; המפלגה שהכי מאמינה לנתניהו ורוצה בו איננה הליכוד אלא יהדות התורה וש"ס; ובקיצור – בתום שבוע שהחל בהפלת מטוס וחדירת כטב"ם ומסתיים בהמלצות המשטרה, העם מעדיף את הנודע לשמצה (לכאורה) על
הבלתי ידוע.
הטור המלא מתפרסם ב'מקור ראשון'
