תושבי הדרום מחכים כבר שנה שיגיע תורם. מערכת בחירות רודפת ניסיונות להרכבת ממשלה ושוב מערכת בחירות וחוזר חלילה. בינתיים, המתיחות בעוטף עזה לא שקטה. רעשי האזעקות והיירוטים והנפילות הולכים ומתגברים לקראת כל פתיחת קלפיות בישראל. והפוליטיקאים? רק רוצים לעבור את המערכה הבאה. הפוליטית כמובן.
תושבי הדרום מתבקשים להמתין בסובלנות עד שתקום ממשלה ויוכלו השרים לשלוח את הצבא להילחם על הביטחון שלהם. כמו אז, כשהיינו צריכים לחכות רק קצת עד להתנתקות ואז, הו אז הבטיחו לנו, יהיה שקט. בעזה יקבלו אופק וישקמו את הרצועה והיא תהפוך להיות סינגפור של המזרח התיכון ותושבי העוטף יוכלו לחזור לשקט של העיר הקטנה שכלום לא מפר אותו. אולי חוץ מהקריאות של אלטעזאכן, או כשחברה קראה לי מחוץ לחלון. שירית, במילעיל.
תושבי הדרום יכולים לחכות. כי אחרי הכול, החזית במדינה הקטנה שלנו נודדת כל פעם למקום אחר. פעם קטיושות על קריית שמונה וטילים על חיפה, פעם אוטובוסים מתפוצצים בירושלים, פעם רוצחים מתיישבים בכבישים ופעם טרור סכינים. ככה זה, צריך להקריב כדי לחיות פה. אז קצת אורח רוח, ולהתגבר. יהיה בסדר, כמו שכולם עוברים את זה, עכשיו תורכם. וגם ככה זה כשגרים שעה מתל אביב וגם מירושלים. זה רחוק מפה, לא ממש מרגישים את הפחד שלכם. רחוק מהעין רחוק מהלב. מכירים?
תושבי הדרום מתבקשים להפסיק להתבכיין. להפגין חוסן בפני הילדים שלהם וגם בפני ילדים שהם לא שלהם, בגנים ובפארק המשחקים. כולה בלונים, כולה עפיפון עם קצת חומר נפץ. מה קרה? אז היום ירו, מחר אולי כבר לא והם יוכלו להמשיך ב"שגרה". לצאת לשוק ולספור מיגוניות. לשלוח את הילדים לבית הספר וללכת לעבודה כאילו הם יכולים להתרכז. להיכנס למקלחת בלי לפחד מאזעקה. תכל'ס – אולי היום לא יהיה? הרי בדרך כלל יש לכם שקט.
תושבי הדרום מתחילים לספור עד 20 ברגע שנשמעת אזעקת "צבא אדום", תוך כדי מחפשים איפה להסתתר. אם הם בבית זה הכי טוב, כי יש שם ממ"ד. גם בגינה יש. פעם הלכנו קבוצה של חברות מהסניף הביתה באחד החגים ובדרך, נערים פוחזים השמיעו מאחורינו את האזעקה בטלפון שלהם. איך רצנו מהר-מהר לתוך אחד הבניינים שהיו בסמוך עד ששמענו את הצחוק שלהם. כי לטירוף מתרגלים. אבל יש לי חברה, כלומר הייתה לי, שחזרה הביתה מהסניף במוצ"ש והייתה אזעקה אבל ממ"ד לא. אז היא הגנה על אח שלה והיא חטפה רסיס ונהרגה. אלה אבוקסיס ז"ל. גיבורה. הצילה את אח שלה.
תושבי הדרום, רק עוד שבוע, גג חודש-חודשיים והמלחמות על גבכם ייגמרו. לא אלה מול חמאס, אלה של הפוליטיקאים. בכחול לבן יפסיקו להגיד שיש להם פתרון ואז יחזרו על אותה הנוסחה בדיוק. בליכוד ובימינה יפסיקו לאיים שאוטוטו מכינים למחבלים הפתעה שהם לא ידעו מאיפה זה בא להם, ובמפלגת העבודה יפסיקו למחזר נוסחאות של שינוי מדיניות. זה לא שהם לא רוצים להחזיר לכם את השקט והביטחון. אבל סבלנות. ואם אפשר שתחכו בממ"ד. או ליד.
