אנו מציינים בתקופה זו 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, שהם גם כמעט 80 שנה לתוכנית אלטרנטיבית ל"פתרון השאלה היהודית" שאילו הייתה יוצאת לפועל ספק אם אושוויץ היה שם נרדף לשואת יהודי אירופה. כן, ככל הנראה הרייך השלישי לא תכנן מראש לרצוח יהודים עם הפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939. בתחילת מלחמת העולם השנייה נעשו מספר ניסיונות לפתרונות טריטוריאליים שהמפתיע ביניהם היה "תכנית מדגסקר". אולם הייתה סיבה נוספת מדוע האפיזודה ההיסטורית הזו בדברי ימי המלחמה ראויה לציון בהקשר הגיאופוליטי שלה, דווקא בימים שבהם חמישים ראשי מדינות באים להביע הזדהות ולהיות שותפים במפגן המרשים שהתקיים ביד ושם.
הצמרת הנאצית פלירטטה עם הרעיון לשלוח יהודים באמצעות הגירה כפויה לאי מדגסקר כבר בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, אולם הרעיון קיבל משנה תוקף של תכנית אופרטיבית רק עם סיום ה"זיצקריג" במערב או בלשון הבריטים "המלחמה המדומה". ב-10 במאי 1940, באותו יום שצ'רצ'יל התמנה לראש ממשלת בריטניה החלו כוחות של רגלים וטנקים גרמנים לשעוט לעבר הגבול הצרפתי, הבלגי וההולנדי. תוך כשבועיים נכבשו ארצות השפלה וצבא היבשה הצרפתי, שעד אז נחשב לחזק בכל אירופה,ניצב בפני סכנת השמדה יחד עם חיל המשלוח הבריטי – צבא רגלים ושריון שנשלח אל מעבר לתעלת למאנשלסייע לכוחות הצרפתים.
הגרמנים המשיכו לסגור על הצרפתים והבריטים כשהם דוחקים אותם בהדרגה לתוך מובלעת סביב העיירה הצרפתית דנקירק במרחק עשרה מייל מהגבול הבלגי. ב-24 במאי, לאחר שמפקדי הדיוויזיות הגרמניות דיווחו כי הם בטווח ראייה מדנקירק ועל יכולתם לחסל את הכוחות הבריטים, התקבלה ב-23:42 בלילה פקודה ממטה הפיקוד העליון הגרמני – היטלר ציווה לעצור את התקדמות הכוחות. פקודה מוזרה בהתחשב בעובדה שבעלות הברית נלכדו בחופים והשמדתם עשויה להכריע את המלחמה במערב.
צ'רצ'יל והלורד גורת' מפקד חיל המשלוח הבריטי במערב ניצלו את פקודת העצירה והוציאו לפועל מבצע מנוסה בשם "דינמו" בו נאספו במהירות שיא כל כלי השיט מנמלי בריטניה-אסדות, גוררות, ואפילו סירות מנהר התמזה- על מנת להעביר בבטחה את 340,000 החיילים הבריטים שנלכדו בציפורני הוורמאכט בדנקירק. תוך שבוע ימים נסו על נפשם במבצע הבריחה אחרוני החיילים הבריטים ונחתו בחופי דובר שבצד הבריטי של התעלה. צ'רצ'יל הפך את דנקירק לתעמולת ניצחון כדי למנוע מהעם הבריטי לדעת את האמת על האסון שכמעט והתרגש עליהם.
כיצד ארעה פקודת עצירה בלתי מוסברת זו על אף מה שנראה בוודאות כניצחון הגרמני הגדול ביותר במסע המלחמה עד אותו זמן? מה היו סיבותיה ומי היה אחראי לה? שאלות אלה עוררו את אחד הוויכוחים הגדולים ביותר של המלחמה בקרב הגנרלים הגרמנים שהיו מעורבים בפרשה וגם בקרב ההיסטוריונים. 80 שנה מאז שהתקבלה הפקודה אין מקורותיה והשתלשלותה של החלטה זו בהירים לגמרי.
אירועי דנקירק נותרו בגדר תעלומה. אחרי המלחמה הסכימו הגנרלים הגרמנים שנותרו חיים כי היטלר הוא האשם העיקרי בפרשה. אחרים, בעיקר צ'רצי'ל, תלו את האשמה בגנרל פון רונדשטאדט שנתן את היוזמה לפקודה וטענו כי פקודת העצירה ניתנה כדי לאפשר למערכי השריון להיערך מחדש. בין היתר, העלו הגנרלים השערות כי היטלר ביקש לשמור את כוחות השריון להמשך הקרבות במערכה הצרפתית שעדיין לא הסתיימה, במיוחד בהתחשב במידע שקיבל מראש המטה הכללי וילהלם קייטל שהקרקע סביב דאנקרק גרועה עבור תנועת טנקים. עד היום קיימת שמועה על הבטחה מפי גרינג כי הלופטוואפה יעשה את העבודה ויחסל את הכוחות מהאוויר. הגנרל פון מאנשטיין, המוח מאחורי מערכות הבליץ, טען כי שתי הסיבות היו שגויות מזווית הראייה של הצבא. פון רונדשטאט שפיקד על הכוחות בשטח טען כי היטלר הצהיר בפניו כי נתן לחיל המצב הבריטי לברוח מפני שקיווה שזה יסייע לו להגיע להסדר מהיר עם אנגליה. את הסיבה הזו פון מאנשטיין לא שלל.
כאשר הריחו הגרמנים את הניצחון על צרפת נראה מדגסקר בהישג יד. המושבות האפריקאיות של הצרפתים היו כעת רלוונטיות מתמיד והתוכנית לשלוח לשם יהודים נראתה כפתרון משביע רצון עבור כולם, צמרת הס"ס והוורמאכט גם יחד. אולם, על מנת שתכנית לשלוח את יהודי אירופה למדגסקר תוכל לצאת לפועל לא היה די בניצחון על צרפת, נדרשה גם הסכמה בריטית למנדט שהגרמנים רצו לקבל על האי. היות והבריטים שלטו בנתיבי הים לאוקיאנוס ההודי היה צורך לגרום להם לתת לגרמניה יד חופשית בכל הנוגע לתנועה ימית מכיוון היבשת האירופית.
שטוהרר (Stohrer), השגריר הגרמני בספרד הניטראלית,העביר מסרים למשרד החוץ הגרמני בהם הוא חיזק את ההערכה כי מלחמה לא תועיל לתוכנית הנרקמת. המסר העיקרי היה כי קיימת אפשרות ממשית שהממשלה הבריטית תעבור לקנדה גם במידה והגרמנים יחליטו לפלוש לאי הבריטי וכי הם נחושים להמשיך את המלחמה אפילו משם. יחד עם זאת הלורד האליפקס, שר החוץ הבריטי שראה בצ'רצ'יל דמות אקסצנטרית מידי ובלתי ניתנת לריסון, העביר דרך השגרירות בספרד מסר כי הבריטים מצפים למחוות פיוס מצד הגרמנים במידה וירצו לסיים את הקונפליקט בשלב זה.
בבוקרו של ה-5 ביוני 1940, סמוך ממש לנטישת אחרון החיילים הבריטים את דנקירק, התהלך לחופי העיירה ארהרד מילך סגן מפקד הלופטוואפה. מילך התקשה להאמין לכך שהבריטים נטשו משאיות, טנקים, כלי נשק ובעלי ברית וברחו חזרה לאי הבריטי כמעט ללא כלום. יותר מ-64,000 כלי רכב כולל טנקים משאיות וג'יפים, 500,000 טון של תחמושת ולמעלה מ-200,000 רובים מכונות ירייה ומרגמות נותרו מאחור. מילך הבין כי בצד השני של התעלה יש אומה חסרת כל הגנה בכל הנוגע לאמצעי לחימה וכי הגיע העת לתקוף. לכם הוא הפציר בהיטלר לפלוש לאי הבריטי במבצע שתוכנן בקפידה וקיבל את שם הקוד "ארי ים", אולם להיטלר היו תוכניות אחרות, דווקא אידיאולוגיות, שערבו את המומחה לענייני דמוגרפיה אדולף אייכמן.
לאחר הכניעה של הצרפתים בקומפיין אייכמן ותיאודור דאנקר (אחד מסוכניו) הגישו באוגוסט 1940 הצעה אופרטיבית מפורטת לשלוח יהודים למדגסקר שב-3 ביולי קיבלה תוקף של מסמך רשמי שהוציא איש משרד החוץ הגרמני פראנץ ראדמאכר. על פי חישוביהם, עם 120 אוניות שכל אחת תישא בממוצע 1,500 יהודים ניתן יהיה להעביר 4 מיליון יהודים (מגרמניה, גנרל גוברנמן בפולין, שטחי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, דנמרק, נורבגיה, סלובקיה וצרפת) בתוך כארבע שנים. היטלר כל כך קיווה שיוכל להגיע להסדר עם הבריטים שב-16 ליולי, רק חודש וחצי לאחר אירועי דנקירק, הוציא פקודה רופסת ומסויגת להכין את מבצע "ארי-ים" ורק אם לא תהיה ברירה להוציאו לפועל.
בקונטקסט הזה אפשר לראות את הסיבה לאירועי דנקירק, את פקודת העצירה והניסיון מצד היטלר לפייס את הבריטים גם במחיר של החמצת חלון הזדמנויות לפלוש לבריטניה. הרי גם אם הגרמנים היו משמידים את הכוחות הבריטים או לחלופין שובים אותם, לא אומר שהבריטים היו נכנעים. חיל האוויר והצי המלכותי היו זרועות צבאיות עצמאיות. ללא הסדר שלום או כניעה מוחלטת של הבריטים תכנית מדגסקר לא הייתה יכולה לצאת לפועל. למעשה, אחרי שהבריטים העבירו מסר ברור שאינם מוכנים להיכנע בשום אופן – כאשר הפציצו את הצי הצרפתי ב-3 ביולי באוראן ובמרס אל כביר באלג'יר גם במחיר של 1,000 מלחים צרפתים שנהרגו ומשחתת שטובעה- היטלר איבד עניין באופציה הבריטית, כיבוש בריטניה לא ייתן לו פתרון ל"בעייה היהודית" איתה התמודד. אנו יכולים רק לדמיין מה היה מצבו של העם היהודי אילו צ'רצ'יל היה מקבל את מחוות הפיוס של היטלר ותוכנית מדגסקר הייתה מתקיימת.
תכנית מדגסקר נולדה ונקברה מתוך אותן נסיבות צבאיות. הניצחון על צרפת ולכאורה הסיכוי להסדר שלום עם הבריטים, הפכו אותה לממשית. למעשה, עם תחילת ההכנות למבצע "ארי-ים" הבין היטלר כי תכנית מדגסקר חסרת סיכויי הצלחה, אולי זה מסביר את חוסר העניין שגילה בקרב על בריטניה. כאשר הבין שצ'רצי'ל לא מתכוון לוותר, יהיו תוצאות הקרב אשר יהיו, פתרון לשאלה היהודית הוא לא עמד לתת לו. לעומת זאת, פלישה לברית המועצות כן יכלה לאפשר לו פתרון שונה ולשם ניתב את התשומות של הוורמאכט.
כאשר היטלר הורה לדחות את הפלישה לבריטניה עד למועד שייקבע, תכנית מדגסקר נמוגה לחלוטין. חרף תקופת חייה הקצרה, היא הייתה ממשית וריאלית לביצוע. התחרות על סמכות לגביה, דחיית הגירושים מהעיר לודג' באוגוסט, ההפסקה בהקמת הגטאות בפולין, כל אלו הם החלטות שהתקבלו על בסיס תכנית מדגסקר כמציאות ממשית במדיניותו של היטלר וכחלופה ממשית לפתרון הסופי.
