זה היה אירוע טראגי עם תוצאות קשות, שנתפס בתחילה כספק תאונה ספק אירוע פלילי. עם התפתחות החקירה עלו חשדות למרכיב לאומני, אך גורמים בכוחות הביטחון נעמדו על הרגלים האחוריות והתנגדו בתוקף להכרה באירוע כפיגוע. מסיבות שונות האינטרס הנקודתי שלהם התנגש באינטרס הציבורי. צו איסור הפרסום על הפרשה לא מאפשר להרחיב בפרטים, אולם מכריה של אורלי בן־ארי־גינזברג, שהודיעה אתמול כי היא מוותרת על מינויה לממלאת מקום פרקליט המדינה, מציינים את התנהלותה באירוע כמאפיין ראוי לציון. בתחילה הפרקליטות יישרה קו עם גורמי הביטחון, עד שנכנסה לתמונה עורכת הדין בן־ארי. היא ניתחה את הראיות, הגיעה למסקנה הפוכה מהקו שהובילה המערכת, והצליחה לשנות את עמדת המדינה בתיק למרות הביקורת האישית הנוקבת שספגה.
"כפליליסטית טהורה היא נחשבת מקצוענית־על, ולא תשמע כמעט שום מילת ביקורת ברמה המקצועית, אבל היא עוף מוזר בפרקליטות", מסביר גורם המקורב לתיק. "היא לא חלק מהקליקה של הדרגים הבכירים שמשבטים את עצמם ומיישרים קו עם כל גחמות המערכת. כשפרקליט פוגש עורך דין פרטי מסביב לתיק עם הד ציבורי, נדיר שהוא ינהל שיח בלב פתוח ובנפש חפצה. היא מתנהלת בלי אגו, יכולה להשתכנע ולשנות עמדה בלי לפחד שהאדמה תרעד. זה לא הדי־אן־איי של בכירי הפרקליטות".
מהלכי השחמט הללו יכלו להיות מרתקים אילו היה מדובר בדרמה פוליטית־משפטית של נטפליקס, ולא בגוף ציבורי ענק שאמור לטפל באלפי תיקים של עבריינים
"נבחרתי על ידי שר המשפטים לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה ואני סמוכה ובטוחה ביכולתי ובכישוריי למלא תפקיד זה בהצלחה", כתבה אתמול בן ארי-גינזברג לאוחנה כשהודיעה לו כי היא מוותרת על המינוי שאמור היה להיות מוכרע בבג"ץ. "הניסיון להפוך את הבחירה בי לעניין פוליטי ולהציגו כחלק ממהלך שנועד לפגוע בשלטון החוק או בעצמאות שיקול הדעת של הפרקליטות – הוא מצער וסותר את התנהלותי וערכיי מאז ומתמיד. בימים האחרונים, אחרי כשלושה עשורים של עבודה מקצועית ומסורה בפרקליטות אשר יקרה לי כל כך ובה אני מאמינה, מתנהל 'מחול שדים' במערכת המשפט, שעל כורחי אני חלק ממנו. איני מוכנה שעל גבי תיגרם למערכת המשפטית פגיעה נוספת, כל עוד בכוחי למנעה", סיכמה הפרקליטה המוערכת.
"בפרקליטות מחוז מרכז היו מחנות ברורים", מספר גורם אחר שעבד לצידה לפני כעשור. "המחנה המרכזי היה של רחל שיבר וענת סבידור, ששלטו ביד רמה במינויים ובאג'נדה, ואורלי הייתה אופוזיציה מובהקת. כאישיות היא הייתה מאוד נגישה וידידותית, והחשיבה שלה הייתה פתוחה ויצירתית. אבל היא לא הייתה מהמיליה, ובפרקליטות מחוז היצרים והמחנאות לא שונים ממה שתראה בבית ספר יסודי או בתיכון. היה ברור שהיא לא מקודמת מכיוון שהיא אופוזיציה לפרקליטת המחוז".
המלכודת המיושנת תפסה
למרות השנים הארוכות שבילתה בפרקליטות, ניסיון מינויה של אורלי בן־ארי בידי שר המשפטים אוחנה תואר השבוע כמקביל להחלטה להקפיץ מפקד חטיבה לתפקיד רמטכ"ל. בן־ארי פקחה עיניים ביום שנכפל בו כי טוב, והתבשרה שכבוד השר הקפיץ אותה פעמיים, מעל שתי דרגות קריטיות בשכבת הניהול הבכיר של הפרקליטות. היא הונחתה לתפקיד השני בחשיבתו במערכת התביעה הישראלית, בלי שהתנסתה קודם בתפקידי פרקליטת מחוז ומשנה לפרקליט המדינה.
אלא שתיאור המינוי של בן־ארי כסיפור סינדרלה משפטי יהיה החמצה של אירוע דרמטי הרבה יותר: קרב החפירות הנחוש שמנהל שר המשפטים אוחנה מול הפרקליטות. בדד יושב אוחנה בלשכתו, ובמבט מפוכח קולט שהוא ניצב במשעול אל האין: בלי עתיד ברור של הפטרון הפוליטי נתניהו, בלי תקווה לשיתוף פעולה מראשי מערכת המשפט, ובלי חלום שהכוכבים בפוליטיקה יסדרו לו את המשרד הנחשק גם בקדנציה הבאה. הזמן לא שוכח להציב את הגבול. יש לו חודשים ספורים עד להקמת הממשלה הבאה, והוא מנצל אותם עד תום למטרה ממוקדת אחת: להכניס את הפרקליטות – שאותה כינה פרופ' יואב דותן בכנס חיפה האחרון "המוצב הקדמי של הרשות השופטת ברשות המבצעת" – לקרב נסיגה והשהיה. אוחנה נחוש לבצר את קו הגבול הנזיל שבין הרשויות, ולהגדיר מחדש את המושג המתעתע 'משילות'. איך עושים את זה? לא באבולוציה המתונה והזהירה של שקד, אלא במהפכה צרפתית.
כשר עם סמכויות מוגבלות בשל אילוצי ממשלת מעבר, אוחנה רק חיפש את ההזדמנות. מי שהרים לו להנחתה היה לא אחר מאשר היועמ"ש מנדלבליט. קשה קצת להבין מה גרם ליועץ המנוסה – שצלח באופן הרואי דרך חתחתים עקלקלה ומאתגרת בדרך להחלטה הכי קשה שיכול יועמ"ש מכהן לקבל – להידבק במלכודת העכברים הפרימיטיבית שהונחה ליד רגליו.
המועמד המועדף על מנדלבליט היה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים עו"ד שלמה (מומי) למברגר. עם רזומה עשיר של שני תפקידי פרקליט מחוז (דרום ותל־אביב) וכמעט שלוש שנים של עבודה צמודה עם פרקליט המדינה, למברגר אכן היה המועמד הטבעי ביותר לתפקיד. הוא ייצג את המדינה בתיק הונאת הפטריארכיה היוונית, בשורה של תיקי שוחד ושחיתות ציבורית, והוביל כתבי אישום נגד ארגוני פשיעה גדולים.
יכולות הניהול שלו מובהקות ומוכחות, אך למנדלבליט היה חשוב למנות את למברגר מסיבה נוספת: בניגוד לשי ניצן הצבעוני, המוחצן ומושך האש, החתימה הציבורית של למברגר כמעט אפסית. האיש משרת ציבור מסור אך איננו פוליטיקאי בעליל. הוא בורח מתקשורת, כותרות עושות לו אלרגיה, ואם לא מפריעים לו הוא נשאר בעבודה שקטה מאחורי הקלעים. בתקופה שבה הפרקליטות נמצאת בשפל תדמיתי חסר תקדים, היועץ כנראה האמין שדמות ממלכתית ושקולה כשל למברגר תוכל לשמר את העשייה מחד גיסא, ולהנמיך את הלהבות מאידך גיסא.
הבעיה הייתה שמנדלבליט רצה את למברגר יותר מדי. רצה כל־כך, שאוחנה לא יכול היה להתאפק מלנצל את ההזדמנות להגיד לו לא. בסביבת היועץ אמרו שמנדלבליט התאמץ מאוד להגיע להבנות שקטות עם אוחנה ולא להיקלע לעימות חזיתי, אבל בחוץ זה לא נראה ככה. בתחילת החודש פרסם היועץ חוות דעת, שבה כמעט כפה על שר המשפטים למנות את למברגר לתפקיד. "משקלה של עמדת היועמ"ש בקשר למי שימלא את מקומו של פרקליט המדינה יהיה רב ומשמעותי", כתב לו, "וניתן יהיה לסטות ממנה רק בהתקיים טעם מהותי בעל משקל מיוחד".
למנדלבליט היה חשוב למנות את למברגר משום שבניגוד לשי ניצן הצבעוני, המוחצן ומושך האש, החתימה הציבורית של למברגר כמעט אפסית. הוא בורח מתקשורת וכותרות עושות לו אלרגיה
אלא שהנחרצות הזו לא התכתבה עם החוק. סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים) קובע כי "למשרה מן המשרות המפורטות… לא יתמנה אדם אלא באישור הממשלה". אחת המשרות ברשימה היא פרקליט המדינה. המשמעות: את הפרקליט ממנה שר המשפטים באישור הממשלה. סעיף 23 א(ב) קובע שגם מינוי זמני לתפקיד זה יתבצע על ידי "השר שעם משרדו נמנית המשרה", כלומר שר המשפטים.
למנדלבליט היה נימוק ראוי לדיון: "על מנת שההשפעה הפוליטית על מינוי ממלא המקום תהא מצומצמת ותחומה ככל הניתן. זאת, באופן שיבטיח את עצמאותו של ממלא המקום, את אי־תלותו בגורם הממנה, ואת אמון הציבור בטוהר השיקולים העומדים בבסיס המינוי". אבל נימוק טוב לחוד והחוק לחוד, והחוק עומד לצידו של אוחנה.
אוחנה פינה זמן בלו"ז, ראיין בנחת את המועמדים של מנדלבליט, והגיש את הנקמה קרה וכואבת: הוא מינה מועמד מתוך הפרקליטות, אבל כזה שיהיה הכי ברווזון מכוער ואצבע בעין. השדים קמו מרבצם והשתוללו. "מינוי בן־ארי עלול לערער את תפקודה התקין של הפרקליטות", התריע נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ. מנדלבליט הופתע ושלף את נשק יום הדין: "מינוי זה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות ולפיכך קיימת מניעה משפטית באישורו".
'מניעה משפטית' היא האור האדום ב'רמזור מנדלבליט'. בכמה הזדמנויות הבהיר שזהו נשק לא קונבנציונלי שנשלף רק בלית ברירה, כאשר הממשלה עוברת על החוק באופן בוטה ובדרך שאי־אפשר להלבין. זו נגיחה הדדית בין שני ראשים שממנה מגיעים רק למיון. הבעיה היא שיש פער גדול בין המשקל הכבד של ההצהרה לבין התוכן שהגיע אחריה. מנדלבליט כותב שראוי היה להעדיף מועמד שכיהן בתפקידים בכירים ושיש לו רקורד ניהולי בכיר. זה נכון. אבל 'ראוי' עדיין לא הופך את ההחלטה של אוחנה לבלתי חוקית, ומנדלבליט לא הצליח להוכיח שהיא בלתי חוקית.
כולם מפסידים
בפועל, לשר יש סמכות פורמלית וליועץ אין כלי אכיפה, ולכן מינויה של אורלי בן־ארי נכנס לתוקף. כצפוי, העתירה הגיעה בתוך שעות לבג"ץ. השופט התורן היה סולברג, שפסל עצמו מלישב בתיק בשל יחסי משפחה מתהווים בין משפחתו למשפחת למברגר. התיק הגיע למזוז הניטרלי וחסר האג'נדה, שלא מזמן התבטא כי "שר משפטים לעומתי הוא מצב מציק ומטריד", והלה ביטל את מינויה של בן־ארי, דקות ספורות לפני שהייתה צריכה לנאום בטקס החלפת פרקליט המדינה.
הצו הארעי שהוציא מזוז הוא גם אצבע בעין וגם מנוגד ללשונו הפשוטה של החוק. מזוז היה יכול להעביר את התיק לדיון הרכב מבלי להוציא את הצו, אך העדיף שלא לדחות סיפוקים, ולסבך את בג"ץ בעוד החלטה המדיפה ניחוח פוליטי עז. במקביל היה מי שדאג להדליף חומרים מכפישים על הפרקליטה הנבחרת של שר המשפטים. בן ארי הבינה שמה שלא תהיה התוצאה הסופית הסיפור כולו הוא הפסד גדול למערכת: אם אוחנה היה מנצח בבג"ץ המהלך היה רק מעמיק אי־האמון הציבורי במערכת המשפט. שר המשפטים היה מציג פסק שכזה כחיפויים הדדיים בין חברי החונטה תוך עקיפת החוק והבוחר. מצד שני, הפסד בבג"ץ היה מציב את היועץ בעמדה בלתי אפשרית – לעבוד עם פרקליטת מדינה לאחר שהביע בה אי־אמון מפורש. מרוויח נוסף היה נתניהו שהפרשה כולה משרתת את סדר היום שלו, המבקש לצייר את מערכת המשפט כנקמנית, אישית, כוחנית ולא עניינית. בן־ארי גינזברג הבינה, הודיעה על ויתור וכעת העסק נפתח מחדש.
מהלכי השחמט הללו יכלו להיות מרתקים אילו היה מדובר בדרמה פוליטית־משפטית של נטפליקס, ולא בגוף ציבורי ענק שאמור לטפל בעבור הציבור באלפי תיקים של רוצחים, גנבים, אנסים ומעלימי מס. כשהפרקליטות מגיעה למצב שבו היא מתחרה רק ברבנות הראשית בכמות האזכורים השליליים בשיח הציבורי, הציבור כולו נפסד.
ומעניין לעניין באותו עניין. למנדלבליט לא הייתה ברירה, והשבוע הוא נענה לפנייתו של שופט בג"ץ עופר גרוסקופף. היועץ הודיע כי בכוונתו להנפיק בעתיד הקרוב חוות דעת באשר לכשירותו המשפטית של נתניהו להרכיב ממשלה לאחר הבחירות. הצגנו כאן בעבר את את הוראות חוק יסוד הממשלה הקובע שעד להרשעה חלוטה מדובר בנושא לא שפיט בעליל, המסור להכרעות הבלעדית של הציבור באמצעות נבחריו.
להחלטה הדרמטית ביותר – הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן – היועץ כבר הגיע. הפיתוי להמשיך צעד מיותר נוסף הוא גדול ומסוכן. צריך לקוות שמנדלבליט לא יתפתה ל'פרשנות תכליתית' המכופפת את החוק ומשדרת לציבור שהכול אישי וסובייקטיבי. צעד אחד יותר מדי עלול להתברר כטעות נמהרת שתביא לקריסת המבנה כולו.
yoman@makorrishon.co.il
