במהלך פברואר 2018, כאשר נעצר ניר חפץ ונחתם איתו הסכם עד המדינה, כתבתי כאן כי זו בשורה טובה לנתניהו. חפץ הוא האיש האידיאלי לשבור על דוכן העדים. מדובר באדם מפוקפק, לא ישר, מניפולטור, תחבולן שמסתבך בשקרים של עצמו, מעליל עלילות וממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו – ואני אומר את כל הדברים מתוך ידע אישי רב.
מי שמכיר את חפץ הניח בוודאות כי הוא יצא מהגיהינום של חדרי המעצר והחקירות עם הסכם עד מדינה. בסך הכול מדובר באיש שהתרגל לחיים הטובים, מי שחבר ונסמך לאורך שנים על שולחנם של אנשים עשירים ורבי־השפעה שריפדו אותו בכל הטוב שבעולם. נוחי דנקנר היה המיליונר האחרון שחפץ הפך לאיש אמונו. דנקנר מינה את חפץ לעורך מעריב והוא רץ להפוך את העיתון, שהיה פעם סמל חברתי ודמוקרטי, לכלי שרת בידיו של הבוס. חפץ לא בחל בכלום, הילך אימים על המערכת, פיטר בגסות פובליציסטים וכתבים לא נוחים, והטיל צנזורה ברוטלית על תוכני מאמרים.
האופי המושחת של חפץ, הנהנתנות שבה הורגל והתנאים הקשים במעצר השתלבו היטב עם המוטיבציה של חוקרי להב 433, שביקשו להפוך אותו לעד מדינה נגד נתניהו. כאן אנחנו מגיעים לקטע המחריד. עד מדינה הוא לא משחק, וכדי לפרק את שארית הספקות שהיו לחפץ נקטו נגדו החוקרים כמה תרגילים לא אנושיים. האיום להטיל עליו ועל משפחתו פצצה, ההבטחה שהילדים שלו יתנתקו ממנו, המפגש היזום שארגנו בחדרי המעצר בין חפץ ובין מי שעלול להרוס את חייו – נראה רע. אחרי אירוע טראומטי כזה לא מפליא שחפץ רץ כמו אחוז אמוק לרַצות את החוקרים ולתת להם כל סיפור והמצאה שיבקשו, כפי שחשף העיתונאי עמית סגל בערוץ 12.
שונאיו של חפץ, ויש אינספור כאלה, יכולים להיות מרוצים. מי שהשפיל לאורך שנים אנשים שהיו נחותים ממנו במעמד ודרגה והתעמר בהם, חש עכשיו על בשרו את מה שעולל לאחרים. אבל לא, ההתנהגות האכזרית של חפץ לא מצדיקה את מהלכי הרשע של החוקרים. אני רק יכול לתאר את המפגש של חפץ במסדרון עם הדמות שהובאה לשם רק כדי לשבור אותו סופית. חפץ מוכה הפשפשים ראה אותה והפך "מפוחד ולבן כסיד", כפי שמתאר גורם משפטי בכיר מאוד. "אסור לחצות גבולות כאלה", הוא מוסיף.
אני שומע בימים האחרונים את תגובות המשטרה ומשוחח עם קצינים בכירים שניהלו פעם את העסק. כולם כמובן מגבים את פעולות החוקרים ומזכירים כמו במנטרה כי עד מדינה הוא בסך הכול עבריין שנמלט מעונש ומקבל תמורה בעבור החומר שהוא מספק למשטרה. הכול טוב ולא יפה, אבל יש דברים שלא עושים. הרי חפץ חתם בסוף על הסכם עד המדינה כדי שלא ידעו פרטים מוכמנים על חייו. עכשיו כל המדינה יודעת הכול, ולא יעזרו כל צווי איסור הפרסום.
גלי הדף
למען האמת, קציני המשטרה בעבר ובהווה לא מופתעים במיוחד. הם מכירים היטב את הסיטואציה ואת החיים סביב יחידת 433. החשוד הפוטנציאלי לא מגיע לחדרי החקירות העירומים ולתאי המעצר המעופשים כדי לנהל שם שיחת היכרות נינוחה. החוקרים מכירים אותו היטב. הם עקבו אחריו בחשאיות ימים ושבועות בלי ידיעתו ועלו על כל נקודות החולשה שלו. הם יודעים את הסודות האפלים, את החומרים שהוא מבקש להסתיר. הם בנו את מנופי הלחץ. ראש העיר קריית־אתא יעקב פרץ וראש מועצת תל־מונד שמואל סיסו, יחד עם קבוצה של קבלנים ועסקנים שנעצרו השבוע בפרשת שחיתות גדולה בצפון, עוברים עכשיו קרוב לוודאי את החוויות הקשות האלה.
החשוד מגיע לעולם זר ומוזר. החוקרים מרגישים באופן טבעי את תחושת העליונות. אולי הם גם אוהבים לראות את הנחקר רב־העוצמה, מי שסבב עולמות וחרץ גורלות בחוץ עד לפני דקות אחדות יושב מולם רועד ומפוחד, והקשר היחידי שלו הוא רק עם חדרי השירותים שאליהם הוא יוצא מדי פעם ומקיא את נשמתו. החוקרים גם מלאים במוטיבציה. הם לא רוצים להיכשל כאן. גורל התיקים נגד הפוליטיקאים הבכירים במדינה תלוי באנשי הביניים היושבים מולם, אלה שאולי מחזיקים בידיהם את האינפורמציה. "אתה בכלל לא מעניין אותנו", אמרו פעם החוקרים לאיש שאני מכיר היטב. "תן לנו את הראש שלו ותלך הביתה".
איש הביניים המקורב עשוי להפוך את מלאכתם של החוקרים קלה הרבה יותר אם יהפוך לעד מדינה. "זה האיש שיודע לספר סיפור", כפי שאומר ח"כ יואב סגלוביץ', ראש אגף החקירות לשעבר ומי שהקים את יחידת להב 433 למלחמה בשחיתות הציבורית. אגב, אני תמיד נדהם לראות את סגלוביץ' החנון, הנחמד, המנומס וחובב הטיולים, שהיה פעם ראש אגף קשוח, מי שהפעיל את אותם תרגילי חקירה ערמומיים ונקט לכאורה טריקים מלוכלכים מול עבריינים ועדי מדינה. ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד יושב בכנסת.
מומחים לענייני משפט ואנשי אתיקה צריכים לקבוע אם חצינו כאן קו אדום. השחיתות הממסדית אמנם מסכנת את כולנו, עלולה לחסל כל חלקה טובה ולמוטט את המסד הדמוקרטי במדינה; המלחמה בשחיתות הזו ראויה והכרחית, אבל אסור שהדרכים הנכלוליות של החשודים והמורשעים למיניהם ישמשו גם את האנשים המופקדים על החוק והסדר הטוב.
אחת הטענות המהותיות והצודקות נגד ראש הממשלה נתניהו וסובביו בצמרת הליכוד והימין היא כלפי המתקפה שלהם על שומרי הסף. הדברים ששרי הממשלה מטיחים במשטרה, בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה עלולים להרוס את האמון ברשויות ולפרק את מסגרות המשמעת ואת כללי המשחק הדמוקרטיים. כי מה יגיד אדם לשוטר שעוצר אותו על עבירת תנועה? למה שהוא לא יחשוב כי המעשה מושחת ולא ענייני? מנהיגי המדינה הרי לימדו אותו שרשויות החוק הן פורעות חוק.
וזה כל העניין, למשטרה אסור לתת סיבות לדה־לגיטימציה שעושים לה. ניר חפץ עצמו אמר השבוע למקורביו כי דיבר אמת. אפשר להבין אותו. הוא לא רוצה לוותר על ההסכם ולעבור מחדש את מסלול הייסורים שאולי יוביל אותו לכלא. כך או כך, היועץ המשפטי לממשלה לא יעצור את התיקים נגד נתניהו בגלל פרשת חפץ, אבל הוא צריך ואפילו חייב ליזום בעצמו מלחמה באמצעי החקירה הפסולים והמסוכנים שנחשפו כאן – כי אנחנו עדיין לא חיים ברפובליקה המרכז־אפריקנית. 
