ימנים יקרים, איפה אתם? ברצינות. אנחנו מפקירים שדה חשוב לידי השמאל והיהדות הפרוגרסיבית, ואין לנו שום דבר חכם להגיד.
המחשבה הזו עברה לי בראש שוב ושוב השבוע, בעת שהשתתפתי בוועידת "הארץ" ליהדות ישראל והעולם. עיתון השמאל החליט לקיים כנס שבמרכזו תעמוד יהדות התפוצות, ובעיקר הקשרים בינה ובין ישראל. כל הגופים הרלוונטיים נרתמו ברצון רב, שכן הארגונים היהודיים בעולם רק מחכים לשמוע מכלי תקשורת ישראלי: זה מעניין אותנו, זה חשוב לנו, נשים את זה על סדר היום.
האולם היה מלא והדיונים היו סוערים, אמיתיים וכנים. ברור שהיו שם הרבה מאוד ישראלים שעובדים בארגונים יהודיים, אך היו גם צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות, שהנושא מעניין אותם ובוער להם.
בדיון שעסק בקשר בין ממשלת ישראל לתפוצות, ההנחה הייתה שיש משבר וככל הנראה ישראל אחראית לו, ובמיוחד ראש הממשלה נתניהו. ברוב הדיונים, אף ששולבו מדי פעם דתיים וימנים, נקודת המוצא הייתה שונה מזו של רוב היהודים בישראל. ואיפה הימין והיהדות האורתודוקסית בסיפור הזה?
אין לזלזל בעבודה המדהימה של הארגונים האורתודוקסיים מרחבי העולם, בהם כאלה שבאים מהחברה החרדית, מהציונות הדתית, מהאורתודוקסיה המודרנית, וכמובן חסידי חב"ד ושליחיה. אך האם ליהדות האורתודוקסית בישראל יש תשובות בעניין הקשר עם התפוצות ויחסינו עם הזרמים הפרוגרסיביים, מתוך הכרה בכך שגם בעוד שבעים שנה יחיו קהילות יהודיות מחוץ לישראל?
ומה לגבי הימין? מתי שמעתם לאחרונה חבר כנסת או שר מהליכוד נוקט עמדה מורכבת ואידיאולוגית הקשורה לתפוצות? מתי הוציא מכון מחקר ימני־שמרני דו"ח עם ניתוח המצב של יהודי העולם? מתי נשמע רב ציוני־דתי או חרדי מנסה לקדם את הנושא בישראל, מתוך הבנה של המורכבות, ומציע דרכים לבסס את הקשר בין מדינת היהודים לתפוצותיהם בגולה?
כמי שחי את הנושא זמן רב, אני יכול לומר שלשאלות האלה אין יותר מדי תשובות. יש מכוני מחקר שמרנים, אך הם אינם עוסקים בסוגיות דת ומדינה או ביחסינו עם יהדות העולם. במקום זאת, התקשורת והחברה הישראלית מוזנת מסקרים ומחקרים של השמאל או היהדות הפרוגרסיבית, שלצד הניתוח מציגים את האג'נדה שלהם. כעיתונאי המסקר את התחום קרוב לעשור, פונים אליי מעת לעת לגבי יוזמות חדשות בנושא. ברובן לא תראו ימנים, חרדים, אנשי פריפריה ומתיישבים מיהודה ושומרון.
מאידך, אנחנו שומעים הרבה מאוד תגובות שליליות כלפי הגולה. רבנים ופוליטיקאים דתיים מתייחסים בביטול לכל מי ומה שלא תואם את השקפתם, טוענים שיהדות התפוצות הולכת ונעלמת, ומאשימים את הקרן החדשה לישראל בכל נושא.
אולי די לקטר. מדינת ישראל עומדת על הרגליים, היישובים ביהודה ושומרון משגשגים, והימין שומר על שלטון רציף שנים רבות. לא צריך לבכות ש"לא נותנים לנו להוביל". הבה נתקדם הלאה, לנושאים מהותיים וחשובים שאין אסטרטגיה ברורה לגביהם; נלמד לעומק ונציע פתרונות. הבה נוציא את הפוליטיקה מהסיפור וננסה ללמוד ממודלים שמצליחים בקהילות היהודיות. הבה נתייחס אל יהודי התפוצות כאל בני משפחה.
אם יש מי שמתקשים לנהל שיח עם יהודים רפורמים או קונסרבטיבים, הם יכולים להתחיל בהכרת הקהילות האורתודוקסיות בתפוצות. גם כאן יש חשיבות עצומה לקשר ולחשיבה משותפת. במידת מה, הבעיות שאנשי חינוך ורבנים ישראלים נתקלים בהן מול הנוער הדתי העסיקו את עמיתיהם בארה"ב לפני כעשור. זה נכון גם להפך, לרבנים האמריקנים יש הרבה מה ללמוד מעמיתיהם בישראל.
הימין הישראלי צריך להרים את ראשו ולהתחיל להשמיע את קולו בשיח הזה. מכוני המחקר שלו נקראים לעסוק בנושא ולבטא גישה ימנית־שמרנית בסוגיה המורכבת של יחסי היהודים בישראל ומדינתם עם אחיהם בתפוצות. הגיע הזמן שרבנים ישראלים ייפגשו עם עמיתיהם מעבר לים וילמדו יחד דף גמרא.
כנס "הארץ" היה חשוב ואיכותי. בלי אלטרנטיבה מהצד השני של המפה, לא נצליח לחולל שינוי אמיתי.
