אם היו שואלים אותי למי הייתי רוצה לפתוח שולחן ולהשקיע בו מפה חד־פעמית בסוכה – אלו היו האושפיזין שלי:
1. ספטמבר הגיע ואני מוצפת, לא בבישולים וגם לא בכביסות – ברוך השם, בשעה טובה, כל הסדרות הטובות חזרו. סיימתי את ראש השנה ולא ידעתי מה לעשות קודם, סליחות או השלמות של אלף "הפרק־הראשון־בעונה" (שכידוע הם כמו ילדים ראשונים – כלומר מושלמים ויוצרי ציפייה). ובקיצור, מה שאני רוצה הוא להיפגש עם שונדה ריימס, יוצרת "האנטומיה של גריי". אחותי, אנחנו חייבות שיחה צפופה על כוסית בייליס וארבעת המינים כדי לשכנע אותך – מספיק כבר עם הסדרה הזאת. חאלס, הרגת חצי מהקאסט – עוד פוש קטן ואנחנו שם.
2. הממציאה של הבובו המוגזם – מי את? מי את?! ומדוע המשרד להגנת הסביבה לא מתערב. האם אתם יודעים שיש בהופעות שלי שורה מיוחדת לנשים עם בובו מעל גובה מסוים? ומעבר לכך: אחיות שלי, למה אתן משתפות עם זה פעולה? תחשבו על הזמן שהליפוף הזה גוזל מכן, מה הייתן יכולות לעשות אילו רק הייתן חוזרות לכובע הישן והטוב של הזקנות. הייתן מרוויחות זמן שמספיק לצפייה בלפחות שלוש עונות של "האנטומיה", ואולי שם היה מי שיעזור למה שהולך בחוליות הצוואר שלכן. תאמינו לי, מגיע לכן פרס ישראל על כך שאתן לא נוטות הצידה.
3.מוש השור – עובד וטוב לו. תראה, מוש, יש ימים ויש ימים. באמת שרוב הזמן אני קמה לעבודה עם חיוך. אבל עד שהשעון יתחלף, הילדים שלי מתעוררים ביקיצה טבעית בחמש, ומנגד השמש אינה שוקעת ובאופן כללי היום איננו כלה. תקופת החגים – או בשמה המוכר יותר, "אני בין בישולים" – גורמת לכל יום של שגרה להיראות בלתי אפשרי. כל יום שאחרי חג מתנהג מבחינה פקקית כמו ראשון בבוקר, ועד מתי אשב ואשחק אותה עובדת כשבעצם כולם יודעים שאני מזמינה שוב משופרסל און־ליין.
4. מנחם בגין – כי כשאני פותחת שוב את קרש הגיהוץ, אני כל כך מתחברת למשפט האלמותי "איני יכול עוד".
5. טליה טוהר המידות – מי את? מי את?! סתם, האמת שאני יודעת שאת אמיתית, אולי אפילו קוראת את הטור – אבל תקשיבי, יצרת מפלצת. את, שהמצאת את הטרנד הלוהט והמעודכן – גיפים עם ברכות שמרגשות את דור ההורים שלי והדורות שמעליהם. את יודעת שלכבוד השנה החדשה רציתי לשמח את היקר לי מכול, כלומר הנייד שלי. אז עשיתי ניקוי צ'אט לקבוצה המשפחתית, וכך נמחקו להם 897,453 גיפים וסרטונים של: שישי שמח, שלישי מבורך פעמיים כי טוב, חודש של שפע ואור ועוד ועוד. מרוב אושר, כרטיס הזיכרון יצא פיזית מהמכשיר ונתן לי נשיקה.
6. הממציא של ההקלטות הקוליות בווטסאפ – שהרי מדובר בלא פחות מסכנת נפשות, ואני אסביר. ראשית, כשאני נוהגת באוטו, לוקח לי יומיים וחצי רק להתחבר לדיבורית, וכשאני מקבלת הודעה קולית, אני לא יכולה לשמוע אותה, אני צריכה להתנתק ואז לא מצליחה להחזיר וחד גדיא. והחמור מכול: אין דבר יותר שובר לב ומביא לכדי דמעות מאשר להחזיק אגודל לחוץ בפאניקה על סמל המיקרופון, להקליט הודעה באורך הסרט החדש של טרנטינו ואז לגלות בסוף שאין כלום כי לא היה כלום – כי במקום על מיקרופון לחצת חמש דקות ברצף על האות ק'.
7. ולסיום, האורח האחרון־חביב שהייתי שמחה להזמין הוא האיש שהמציא את הקורא האוטומטי של לוחית הרישוי ביציאה מחניונים. לדעתי אתה ראוי לפרס נובל, לא פחות. הרי לא רק זמן אתה חוסך לנו, אלא שרשרת שלמה של התבזות. את מוציאה את היד והיא לא מגיעה. מעבירה לפארקינג והיד עדיין לא מגיעה. אז את משתחררת מהחגורה ומוציאה חצי גוף מהחלון. בשלב זה את מבינה שאינך לינוי אשרם וסודקת חוליה, ובמקביל הכרטיס נופל לבוץ של הביוב מתחתייך. ואז קורה מה שכל תור המכוניות המצפצף מאחורייך והשומר המצקצק משמאל ידעו מזמן שיקרה: את יוצאת מהאוטו ומרימה את הכרטיס, מכניסה למכונה וממהרת לחזור לרכב לפני שהשער ייסגר, בזריזות שלא מביישת את הילדים אחרי שתפסתי אותם אוכלים מתפוחי אדמה שיצאו מהתנור לפני שבת. אז איתך הייתי רוצה לשבת. אתה גאון. תודה.
