נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כועסת. כל כך כועסת עד שהחליטה לתת ביטוי צורם למדי לכעס שלה דווקא בטקס פתיחת שנת המשפט של מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין. בנאומה החגיגי תקפה חיות בחריפות את צמרת לשכת עורכי הדין שישבה בשורה הראשונה. היא כמובן עשתה זאת באופן מרומז למחצה, אבל כל עורכי הדין באולם הבינו היטב בדיוק מה שאמרה. "לצערי, בתקופה האחרונה אנו עדים למהלכים שונים שעליהם לא אוכל ולא ארצה להרחיב את הדיבור היום. אומר רק כי מדובר במהלכים אשר תפורים בתפרים פוליטיים גסים. ועוד אומר כי מהלכים כאלו אינם תורמים לברית המקצועית בינינו שכבר ידעה בעבר עליות ומורדות", אמרה חיות ליושבים מולה.
הרקע המיידי לזעמה הוא תפוח האדמה הלוהט של מערכת המשפט זה תקופה, תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. בעבור מי שאינם משפטנים העוסקים בייצוג בתיקים אזרחיים, זהו אחד הנושאים המשעממים ביקום. אולם לעורכי הדין, ובמידה רבה גם לשופטים, זו סוגיה הרת גורל שעומדת במרכזו של מאבק קשה שמנהלת הלשכה.
הסיפור בקווים כלליים הוא כזה: התקנות הקיימות, שלפיהן מתנהלת כיום כל מערכת המשפט בתחום האזרחי, הן טקסט ישן, שבנוי טלאי על טלאי, ודרושה בו רפורמה. על זה כנראה אין מחלוקת. השאלה היא כמובן כיצד אמורה להיראות הרפורמה ועד כמה היא צריכה להיות עמוקה.
מערכת המשפט, באמצעות הנהלת בתי המשפט, פעלה לניסוח התקנות מחדש, ומי שהופקד על המלאכה היה השופט בדימוס משה גל. המטרה שעמדה לנגד עיניו הייתה פישוט התקנות וקיצורן כדי ליצור הליכים יעילים. תהליך כתיבת התקנות החדשות החל ב־2014, ובשנת 2018, אחרי משא ומתן עם לשכת עורכי הדין שהביא לתיקונים מסוימים בטיוטת התקנות, חתמה עליהן שרת המשפטים שקד.
ואולם, גם לאחר שנחתמו התקנות החדשות ונקבע להן תאריך כניסה לתוקף, עורכי הדין היו מאוד לא מרוצים. מדוע לא? כאן הגרסאות חלוקות: מצדדי התקנות החדשות טוענים שלגילדה המקצועית המעוניינת בשימור כוחה נוח יותר הנוסח הקיים, הסבוך והמורכב. לעורכי הדין הוותיקים והמנוסים נוח שלתקנות יש יותר מ־500 סעיפים, שמי שאינו מצוי בתחום מתקשה למצוא בהן את ידיו ואת רגליו. מתנגדי התקנות החדשות טוענים שהנוסח הקצר בהרבה (כ־180 סעיפים בלבד) כולו חורים, לקונות והגדרות עמומות. לטענת כמה מהם, התוצאה תהיה מתן מקום מופרז לשיקול דעת השופטים בניהול משפטים אזרחיים, באופן שיזמין "אקטיביזם פרוצדורלי" וגם ייצור שונוּת מוגזמת בין שופטים.
כניסתן לתוקף של התקנות, ה"בייבי" של צמרת מערכת המשפט, נדחתה כבר פעם אחת בהסכמה לחודש מארס 2020. ואולם, לפני כשבוע וחצי, יום לפני הבחירות, הודיע במפתיע שר המשפטים אמיר אוחנה כי הוא נענה לבקשת הלשכה ודוחה פעם נוספת את כניסתן לתוקף, הפעם עד לספטמבר 2020. בלשכת עורכי הדין מיהרו לצאת בתרועות ניצחון, וראש הלשכה עו"ד אבי חימי כבר הודיע שהיעד הבא הוא תיקונים מרחיקי לכת בתקנות החדשות לפני כניסתן לתוקף. בהנהלת בתי המשפט ובבית המשפט העליון, לעומת זאת, הופתעו וגם זעמו.
הזעם, במקרה הזה, מורכב משני חלקים. החלק הראשון הוא זעם על עצם המהלך. ראשי המערכת מצפים מאוד לכניסת התקנות החדשות לתוקף. התקווה היא שהן ישפרו את מצב המערכת. לכן עצם הדחייה יוצרת שם תסכול. אולם, חדי השמיעה שמעו בוודאי בדבריה של חיות מה באמת מטריד אותה: החייאת ציר שיתוף הפעולה בין שר המשפטים ללשכת עורכי הדין, מול הצלע השלישית – מערכת המשפט והעומדים בראשה.
במקום ציר שקד־נוה צץ פה ציר חדש, אוחנה־חימי, שמכעיס מאוד את חיות. כמו עמיתיה בעבר בצמרת בית המשפט העליון, חיות משוכנעת ש"ברית מקצועית" תיתכן רק בין לשכת עורכי הדין ובין בית המשפט העליון.
ציר שיתוף פעולה מקביל בין הלשכה לבין שר המשפטים הוא פסול בלי קשר לשאלה מה תוכנו. חיות כנראה מריחה ששיתוף הפעולה בנושא התקנות עלול לרמז על ציר חשוב יותר בעתיד הקרוב, וכפי שאמר פעם אהרן ברק בהקשר אחר, היא מבינה ש"את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן". בעיני רוחה היא מן הסתם כבר רואה עוד קדנציה דומה לקודמתה, וחוששת מעוד מינויים לבית המשפט העליון ברוח מינויי השרה שקד.
ראש הלשכה, עו"ד אבי חימי, ניסה להרגיע את הרוחות. "אני רוצה להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: אין שום קרע, אין שום סדק ואין אפילו תחילתו של שבר. מערכת המשפט ובתי המשפט מאוד יקרים לליבנו. זה גם הבית שלנו", אמר חימי, אך ספק אם חיות התרשמה. כעת נותר לחכות ולראות אם ירח הדבש הקצר בין הלשכה לבית המשפט העליון הגיע לסופו, או שחימי ייבהל מהביקורת ויחזיר את הלשכה לימים הרעים שבהם היא הייתה הזנב המשתרך אוטומטית אחרי ראשי מערכת המשפט.
