פגשתי את מיכאל (מיקי) איתן בשנת 2003, כשהיה יו"ר ועדת חוקה, ואני התנדבתי כיועץ מומחה לוועדה. הדרך שבה ראה אז את המשבר החוקתי המתמשך בישראל הייתה ברורה: "בית המשפט חוקק חוקה לישראל בלי לבקש רשות מאיש", הוא נהג לומר. "הגיע הזמן שהכנסת תחליט לחוקק חוקה". לאורך שנותיו בראשות הוועדה וגם אחר כך ראה איתן את הממסד המשפטי כפי שאני ראיתי אותו: ממסד שחרג מסמכויותיו וניכס לעצמו עוצמה לא לו.
איתן תמך אז בשינוי המתבקש במאזן העוצמה בין בית המשפט לבין הרשויות הנבחרות. לכן קראתי בגבה מורמת את דבריו אתמול, שלפיהם "כל פתק מחל בקלפי הוא פתק שתומך בביטול כוחו של בית המשפט, בסירוס שלטון החוק ובפגיעה אנושה במערכת הדמוקרטית". איני רגיל לשמוע אותו חרד לכוחו המופרז של בית המשפט, או משווה בין שלטון בג"ץ לשלטון דמוקרטי לגיטימי.

על אף הישגיו, בנימין נתניהו אכן אינו מועמד מושלם לראשות הממשלה. רבים ממעשיו, הן במישור האישי הן במישור המדיני, אינם לשביעות רצוני. אכן, נתניהו מבטא אי אמון בממסד המשפטי, בבג"ץ, בפרקליטות ובמשטרה. אך האמת היא שאין בכוחו של פוליטיקאי, ודאי לא פוליטיקאי שעומדים להגיש נגדו כתב אישום, לערער את המוניטין הציבורי של מוסדות אכיפת החוק. מוסדות אלו עצמם כבר עשו את המלאכה וערערו את אמון הציבור בהם. הסיבה שציבור גדול של מצביעים שומעים את טענותיו של נתניהו נגד הממסד המשפטי בשוויון נפש אינה שנתניהו שכנע אותם, אלא שהוא מבטא את עמדותיהם כפי שגובשו על סמך התנהלות הממסד הזה בעבר.
בשנים האחרונות ראינו מפכ"ל השש אלי קרב עם ראש הממשלה, מתמרן את דעת הקהל באמצעות הדלפות מחדרי החקירות כמיטב המסורת הקלוקלת של משטרת ישראל, ומחייך קבל עם בשמחתו על שהמליץ להעמיד את ראש הממשלה לדין.
ראינו פקיד בפרקליטות, שנתן הוראות שלא כחוק בעת ההתנתקות, מתמרן במשחקים בירוקרטיים בדרכו למינוי לתפקיד הרם של פרקליט המדינה, ומשתמש בתפקידו בדרכים מפוקפקות כדי לבוא חשבון עם אנשים שאינו חפץ ביקרם, כגון בניסיונו לסכל את מינוי ד"ר מאיה פורמן־רזניק לראש המכון לרפואה משפטית. ראינו פרקליטות העושה הכול כדי לרוקן מתוכן את מוסד נציבות הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות, שקמה בעקבות מחאה ציבורית רחבה. ראינו יועצים משפטיים הבועטים בסמכות החוקית של שרי ממשלה וכופים את תרבותם הפרטית על הציבור. ראינו, כפי שהתרגלנו לראות כבר שנים, את אותם יועצים, בגיבוי בית המשפט, מסכלים את מדיניות הממשלה הנבחרת ללא שמץ סמכות בחוק.
עיינתי בהאשמות נגד ראש הממשלה. איני משפטן, אך לדעתי – ומשפטנים מומחים מסכימים איתי – כמה מההאשמות משקפות במקרה הטוב אכיפה בררנית, ובמקרה הרע עורבא פרח שהומצא כדי לסכל את הקריירה הפוליטית של נתניהו. אם נשווה בין התנהלות ראש הממשלה להתנהלות הממסד המשפטי שמיקי איתן החליט לדבר בשבחו, אין מה להשוות בכלל. הממסד, יותר מנתניהו, הוא סכנה ברורה לדמוקרטיה ולשלטון החוק.
מיקי איתן מאשים את נתניהו בפרסונליזציה של הבחירות, אך האמת היא שהמחנה המתחרה בו, ולא נתניהו, הפכו את הפרסונה שלו לנושא הבחירות. גם לממסד המשפטי יש עניין בפרסונליזציה של מערכת הבחירות, כי נושאים העומדים ברומו של עולם, כולל עתיד הממסד המשפטי, עומדים להכרעה בקלפי, ולא רק עתידו של פוליטיקאי זה או אחר. אם המחנה הלאומי בראשות נתניהו ינצח בבחירות, תיפתח האפשרות לשינוי ביחסי הכוחות בין רשויות השלטון, שינוי שנחוץ לעתיד ישראל כחברה דמוקרטית. אם המחנה הלאומי יפסיד, קשה לחזות מי יקים את הממשלה הבאה וכמה זמן תחזיק מעמד. כך או כך, לדעתי חשוב לחזק את הליכוד לקראת הבאות, ואני אשים מחל בקלפי ב־17 בספטמבר.
ד"ר יצחק קליין הוא חוקר בתחום המדיניות הציבורית, חבר מרכז הליכוד ממעלה־אדומים יצחק קליין