זה כנראה הדבר האחרון שאיילת שקד הייתה צריכה. אחרי שנים שמיצבה עצמה כפוליטיקאית בעלת ערכים ואידאולוגיה, היא מצאה עצמה בן־לילה מתוארת כמלכת הקומבינות. ולא סתם קומבינה, אלא כזו שמדיפה ריח מצחין במיוחד. לבעלי הזיכרון הפוליטי הארוך הזכיר התרגיל שיוחס לשקד – חסינות לנתניהו תמורת השתלבות ברשימת הליכוד – אירוע בן קצת יותר משני עשורים: פרשת בר־און־חברון, שבה אמור היה להתמנות יועץ משפטי נוח תמורת תמיכת ש"ס בהסכמי חברון. המרקחת שמיוחסת עכשיו לשקד מכוערת קצת יותר, ונטולת אידאולוגיה כליל. פרסומה אילץ את שקד להכחיש אותה באופן מיידי ומוחלט, תוך שהיא מתרוצצת מאולפן לאולפן ומשידור לשידור כדי להתנער מהמזימה שיוחסה לה. כמו שנאמר, לכי תוכיחי שאין לך אחות.
הפרשה הזו הבהירה לשקד, אם עדיין הייתה זקוקה להוכחה, שנתניהו הולך לה על הראש. היא רק לא שיערה לאיזו עוצמה זה יכול להגיע. בעניין הזה כדאי לה להתעדכן אצל גדעון סער, בוגי יעלון, או אביגדור ליברמן – כולם יעדי חיסול של ראש הממשלה.
שקד הבינה די מהר מי העלה את רעיון העוועים של הדיל "חסינות תמורת שריון" באזני אנשי הליכוד. המילה שבה הרבתה להשתמש השבוע הייתה "הזיה", אבל בעולם פוליטי מוטרף כמו ישראל בבחירות 2019 מועד ב', הבוחרים יודעים שכל הזיה יכולה בקלות להפוך למציאות.
נתניהו כנראה חייך לעצמו כשצפה בשקד מתרוצצת מריאיון אחד למשנהו כדי להגיב ולהכחיש, אבל כידוע, לכל מטבע יש שני צדדים. בטווח הקצר נתניהו אולי יפגע בשקד, אבל החיים לא מסתיימים ב־17 בספטמבר. כדי להוכיח שלא היה ולא נברא, עשויה שקד להתייצב בראש חוסמי מהלך החסינות לראש הממשלה. אחרי השבוע, נתניהו לא רק אינו יכול לסמוך על האצבע שלה (וכל בקשת חסינות של חבר כנסת זקוקה לאישור מליאת הכנסת), הוא יכול לסמן אותה במחנה המתנגדים. השבוע ראש הממשלה איבד כנראה סופית את האצבע של שקד.
