כמו מאש ברח נפתלי בנט בסוף חודש דצמבר הקר, בשנה שעברה, מהבית היהודי בראשותו. הוא נס מאימת הרבנים, שאילצו אותו להגיע למחוזות שלא תכנן, מהאמירות של בצלאל סמוטריץ' שהביכו אותו, ומרוח חרד"לית שנחה על הבית היהודי שהקים על חורבות המפד"ל. לא לרשימה ההיא פילל, ולכן קם ועשה מעשה. והנה, בחלוף שבעה חודשים מצא את עצמו בנט השבוע במקום הרביעי באותה רשימה בדיוק. אבל בנט מסביר לכל מי שרק מוכן לשמוע שלא מדובר באותה מפלגה, והריצה המשותפת היא בלוק טכני בלבד, של כמה מפלגות. מבחינתו, דקה אחרי הבחירות כל אחד הולך לדרכו. ומה על הקמפיין המשותף?
בסופו של דבר זו הרשימה המרכזית של הציונות הדתית, שהנושא העיקרי שמפלג אותה הוא ענייני דת ומדינה. בחודש וחצי שנותרו עד הבחירות יהיו ודאי מי שיזכירו לסמוטריץ' ולבנט את המחלוקות ביניהם. יש לא מעט כאלה, ועל כולן הם דיברו בתקשורת, באופן פומבי לגמרי, לעיתים בבוטות – החל בסוגיית גיוס בנות לצה"ל וכלה ביחס לקהילת הלהט"ב.
כיצד ירוצו יחד? בנט גייס תשובה, והוא יחזור עליה כנראה לכל אורך הקמפיין: אם היונה צחי הנגבי והנץ יריב לוין יכולים לרוץ באותה מפלגה, וצבי האוזר מתמודד שכם אל שכם עם יעל גרמן, הרי גם באוסף מפלגות הימין מותר שיהיו חילוקי דעות.
על סוגיה אחת כבר התגברו – ההמלצה לנשיא להטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה. האמת היא שאין ולא הייתה להם שום אפשרות אחרת. על מי ימליצו, על גנץ? אבל מה יהא על המשא ומתן להרכבת ממשלה? אם הימין זוכה בבחירות, ורשימת הימין המאוחד תקבל ארבעה תיקים, ברור מי יהיו ארבעת המועמדים לשרים: שקד, בנט, סמוטריץ' והרב פרץ. מרכיב הממשלה ימצא את עצמו בסיוט פוליטי כשיצטרך לנהל משא ומתן עם כל פלג בנפרד. בנט אמנם סיכם עם שקד שהיא תעמוד בראש הרשימה בעוד הוא יהיה השר הבכיר, אבל בעתיד עשוי הסיכום הזה לעמוד למבחן. אין לו שום כוונות להחליף את אורי אריאל במשרד החקלאות.
הפסד שלישי
לא לתוצאה הזאת פילל נתניהו. בבחירות הקודמות הוא בחש בימין ועיצב אותו. אחרי ששקד ובנט פרשו הוא כפה את עוצמה יהודית על איחוד מפלגות הימין, ובנדיבותו הכניס לכנסת (בעלת הכהונה הקצרה בתולדות המדינה) את ח"כ אלי בן־דהן מהבית היהודי.
נתניהו קיווה לחזור עכשיו על התרגיל: בנט ושקד בצד אחד, וכל השאר, בראשות הרב רפי פרץ, בצד אחר. כולל עוצמה יהודית. אבל ראש הממשלה טעה כשלא העריך את הפופולריות של שקד בציבור. הסקרים שפורסמו מהרגע שבו חברה לבנט (מחוסר ברירה ולא בהתלהבות) לא השאירו לרב פרץ שום סיכוי. זו הייתה הדחה ידועה מראש.
וכך, בניגוד מוחלט לרצונו, נאלץ נתניהו להיפרד מראש רשימה נוח ומסור, שברור היה שלא יעשה צרות אחרי הבחירות. נתניהו גם נאלץ לבלוע את גלולת שקד כמנהיגת הימין הבלתי מעורערת, וכן גילה להפתעתו שעוצמה יהודית נשארת בחוץ ועלולה לגרוע קולות רבים בימין, שירדו לטמיון אם לא יעברו את אחוז החסימה.
נתניהו יכול לסמן לו השבוע הפסד שלישי ברציפות. בחירות 2019 מועד ב' מתבררות כמשוכה קשה יותר למעבר ממועד א'.
מפלגה ללא נשמה
מפלגות הימין על גלגוליהן הקפידו במשך עשרות שנים על שמות שיבטאו גם שאר רוח. שמות שיהיו בהם מידה של חזון, או לאומיות, או אהבת הארץ. או גם וגם. המפלגה הדתית תמיד הקפידה להיות לאומית, גם כשהכול כינו אותה מפד"ל. אפילו בגלגולה החדש, הבית נשאר יהודי. כך גם האיחוד הלאומי, תקומה, או עוצמה לישראל. אמנם אלה רק שמות, ובשני העשורים האחרונים הפוליטיקה בישראל הופכת לאישית יותר, אבל רבים וטובים שברו את הראש כדי ששם הרשימה יהיה אטרקטיבי ומושך, שידבר לראש וגם ללב. גם מפלגות דתיות פחות נקראו פעם התחיה או מולדת.
עם התכנסות מפלגות הימין לרשימה אחת ששמה הימין המאוחד, לא נותר זכר לכל אלה. המעשיות הפוליטית החליפה את החזון, גם את הרוח.
איווט מנווט
הכינוס של הצגת הרשימה של ישראל ביתנו בבחירות לכנסת היה חגיגי במיוחד. אף שכולם ידעו שהקובע היחיד והבלעדי הוא אביגדור ליברמן, טרח יושב ראש הכנס, ראש מועצת קצרין דמיטרי אפרצב, לערוך הצבעה לאישור הרשימה. ליברמן תכנן להביא כותרת, והציג לנוכחים את מועמדו לשר הבריאות פרופ' ליאוניד אידלמן, עוד דרך קטנה לעקוץ את יעקב ליצמן, סגן השר שאינו מתכנן לנוע למשרד אחר. הקהל לא מאוד התרגש.
האירוע בגני התערוכה היה רחוק מאוד ממעמד השקת הרשימה לקראת הבחירות באפריל. הפעילים קראו, "הנה בא ראש הממשלה הבא", אף על פי שאפילו עם עשרת המנדטים שהסקרים צופים לישראל ביתנו, קצת קשה לראות את ליברמן מרכיב קואליציה.
ליברמן מנהל את הקמפיין שלו מתחילתו ועד סופו, למעט תחום הדיגיטל שבו הוא מתמצא פחות. מעודד מהסקרים המצביעים על הכפלת כוחו, הוא נערך לקרב שמתכנן נגדו ראש הממשלה. נתניהו הבין שעתידו הפוליטי והאישי מונח בידיו של יריבו ליברמן, והוא נחוש בדעתו לנסות לשנות את רוע הגזרה. השבוע הלך נתניהו לפגוש עולים בראשון־לציון, והתקציב שישפוך למגזר העולים יהיה כנראה פי שלושה מזה של הבחירות הקודמות. כסף יש לליכוד. מחקר חדש שערך פרופ׳ זאב חנין, מרצה באוניברסיטת אריאל ומדען ראשי במשרד הקליטה, מצא כי בבחירות אפריל העולים נתנו לליברמן את כל חמשת המנדטים שקיבל.
בבחירות ספטמבר החליט ליברמן לא להתבסס רק על הקהל המסורתי שלו. לוח הסיורים שלו מצביע על כך. לאחרונה כינס כמה מאות מצביעים בשפרעם. ח"כ לשעבר חמד עמאר, המוצב במקום השישי ברשימה, מופקד על המגזר הדרוזי. בחלוף יומיים פגש ליברמן 150 איש בכפר־ביל"ו, עוד מקום שאינו טבעי לו. בהמשך דילג לאשקלון, להזכיר לכולם שלא רק בנט, שקד וסמוטריץ' הם ימין. גם הוא. למרבה ההפתעה, אף שהוא בפוליטיקה כבר עשרים שנה, ליברמן מצליח להמציא את עצמו מחדש – תחת הכותרת "ימין חילוני" הוא ממצב את עצמו מימין לנתניהו. יו"ר ישראל ביתנו משתדל להציג את ראש הממשלה כשבוי בידי החרדים ובידי סמוטריץ', וכן כרכרוכי, כהססן וכמי שנכנע לחמאס דרך קבע.
נתניהו רחוק מלאהוב את זה. עוד יותר הוא מתעב את המחשבה שגורלו הפוליטי והאישי נתון בידי יריבו. בינתיים מתנהל ביניהם גם קרב, ללא הכרעה, על סדר היום של הבחירות. נתניהו הולך חזק על קמפיין "מי יהיה ראש הממשלה", וליברמן מושך לכיוון של "איזו ממשלה תהיה אחרי 17 בספטמבר". 26 שנים אחרי שכבשו יחד את הליכוד, נתניהו כיושב ראש וליברמן כמנכ"ל, הקרב ביניהם הוא על כל הקופה.
הוא עוד ישוב
יושב ראש סיעת כולנו, רועי פולקמן, הודיע השבוע על פרדה מהפוליטיקה ומהמרוץ לכנסת. ההודעה לא הפתיעה איש, ודאי לא את משה כחלון, שפולקמן היה ממקורביו. ח"כ פולקמן, מהבולטים שבחברי הכנסת ה־20, חבר לכחלון בשנת 2013, שנתיים לפני שהקים את רשימת כולנו. בניגוד לאחרים, הוא לא נשלף משום מקום כדי לקשט את הרשימה לכנסת.
כאבי הבטן שלו החלו במהלך הקדנציה הקודמת, כשראש הממשלה ושרי הליכוד הבכירים השתלחו במשטרה, בתקשורת ובפרקליטות. הוא ראה בכולנו פלטפורמה פוליטית חשובה שתישא דגל חברתי מחד גיסא וממלכתי מאידך גיסא. כמו לכחלון, גם לפולקמן לא היו מחלוקות מדיניות עם בנימין נתניהו.
כשהחליט כחלון שהוא חוזר להיות ליכודניק מן השורה, הבין פולקמן שמבחינתו המערכה הזאת תמה, וכי לא יוכל להיות חבר מן השורה במפלגה שהרוח הנושבת בה היא אנטי־אקדמיה, אנטי־תקשורת ואנטי־אכיפה. לא הייתה בו שום תשוקה לחילופי אליטות בחברה הישראלית.
הוא גאה מאוד בחוקים שהוביל – "חוק מוסר התשלומים", שהפסיק את גרירת הרגליים בתשלומים ומחייב את הממשלה לשלם לספקים בהליך מזורז של "שוטף פלוס 30", וכן בתיקון לחוק "דיור בר השגה", שמקל על זכויות בנייה להשכרה ארוכת טווח.
עכשיו לוקח פולקמן פסק זמן. הוא אינו יודע למי יצביע בבחירות, אבל ברור לו שאם תהיה לו הזדמנות, ירצה לחזור. הפוליטיקה – הממשלה והכנסת – היא מבחינתו המקום החשוב ביותר להשפיע בו על החברה הישראלית. פולקמן רוצה להיות שם, ובגילו הצעיר, 44 בסך הכול, יש לו עוד סיכוי לשוב.
מהפך בלי בחירות
בוריס ג'ונסון, הצבעוני והחריג שבפוליטיקאים הבריטים, נכנס לרחוב דאונינג 10 בלונדון אחרי שהשמרנים העדיפו אותו על כל מתחריו במפלגה, שנראו לידו חיוורים ונטולי כריזמה. הבחירות לפרלמנט בבריטניה נערכו לפני שנתיים, ולמרות זאת לא נשמעה הקריאה לערוך בחירות לרגל התפטרותה של תרזה מיי מראשות הממשלה. זו הפעם השנייה בשלוש השנים האחרונות שמפלגת השלטון בממלכה המאוחדת מחליפה ראש ממשלה בלי בחירות. מתברר שזה אפשרי. זה אפילו די פשוט.
