זה היה לפני יותר מעשור. צפיתי אז בעניין רב בתיעוד של פאנל שהתקיים בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, של רבנים עם תלמידי ובוגרי המוסד האורתודוקסי הוותיק, דנים בהומוסקסואליות. הסטודנטים והבוגרים היו הומוסקסואלים מוצהרים, אשר במקביל ניהלו אורך חיים אורתודוקסי, ואילו הרבנים הקשיבו והגיבו. היום עוד אפשר להתחיל לדמיין תרחיש שכזה במוסדות של הציונות הדתית, אך אין ספק שאז היה מדובר באירוע פורץ דרך.
זה מתחבר היטב לסערת השבוע החולף; העוסק ב"טיפולי המרה". הפרשה מעסיקה לא רק את מדינת ישראל, אלא את הקהילות היהודיות ברחבי העולם, ואף את התקשורת העולמית במימדים יוצאי דופן. ככל הנראה ההתייחסות ואולי אף ה"הפתעה" מהיחס של אותם גורמים מדוברים הוא שבעולם, במיוחד בארצות מערביות כגון ארה"ב ובריטניה, הדיונים על מעמדם של להט"בים בקהילות היהודיות האורתודוקסיות נערכים זה שנים רבות, ומידה מסויימת מקדימים את ישראל בכעשור. ממש כמו מה שתיארתי בישיבה יוניברסיטי.
בשביל שתופעה כמו זו שהיתה בישיבה יוניברסיטי תתרחש, קדמו ככל הנראה שנים של דיונים בפורומים סגורים ובכנסי רבנים. תמיד שמתי לב לכך שהמקרים שרבנים בתפוצות מתמודדים איתם נראים תלושים, אך לרוב תופעות כאלה ואחרות מגיעות אף הן לישראל.
בשנה האחרונה ראיינתי כמה וכמה רבנים מהתפוצות העוסקים בנושא ברצינות. כך למשל הרב כתריאל (קנת') ברנדר, נשיא מוסדות אור תורה סטון, ולשעבר סגן נשיא הישיבה יוניברסיטי. במהלך הראיון עימו הוא סיפר לי שבמסגרת עבודתו בישיבה יוניברסיטי הוא ערך שינויים רבים במסלול הכשרת הרבנים של המוסד הוותיק. "הקבוצה הגדולה ביותר של הומואים ולסביות בעלי נטיות אובדניות בקהילות דתיות היא אצל הנוצרים הקתולים והיהודים האורתודוקסים. וכיוון שהאורתודוקסיה לא מצאה דרך הלכתית לגרום לכך שהם יהיו חלק מהקהילה, צריך לקיים שיח בנושא עם מאות רבנים על מנת להביא לשינוי כלשהו. מדובר כאן בפיקוח נפש של ממש" אמר אז.
כששאלתי אם הוא רואה הבדלים בהתייחסות לנושא הלהט"בים בין הציונות הדתית לבין האורתודוקסיה המודרנית הוא השיב כי "אני לא מכיר מספיק את מה שקורה כאן בארץ; עליתי רק לאחרונה לישראל. אבל עמדתי היא שצריך להיות רגישים לכך. חשוב להבין שלא מדובר רק באדם עצמו אלא במשפחה שלו שמושפעת מכך. והקהילה האורתודוקסית חייבת להתחשב בכל זה. יהודי התפוצות השקיעו בסוגיה הזו יותר מחשבה כי הם חיים בתרבות שמחייבת אותם לתת תשובות לכך. הרי בארה"ב אין רבנות ראשית שפוסקת בעניינים הללו. כל רב קובע לעצמו את הדרך שלו, וזה מחייב אותו לצלול לעומק הנושא. שאלה כמו 'האם תקבל הומוסקסואל מוצהר לישיבה התיכונית שלך?' היא שאלה שמנהלים ורבנים רבים מתמודדים עימה".
עוד סיפר ברנדר: "יצרתי סרטון חסוי, שאותו אני מציג אך ורק לרבנים או לאנשים שנמצאים בתהליך למידה לקראת הסמכה לרבנות, ובו מדברים סטודנטים של הישיבה־יוניברסיטי על היותם הומוסקסואלים או לסביות, במקביל להיותם חלק מהקהילה היהודית האורתודוקסית. אני מראה לרבנים ולמנהיגים יהודיים שחייבים לעסוק בנושא. זה לא היה יכול לקרות כאן בישראל".
גם רבה של בריטניה, אפרים מירוויס נדרש לנושא. בשנים האחרונות הוא השיק תוכנית חינוכית לבתי הספר היהודיים המכשירה את הצוות להתמודדות עם להט"ב בזווית יהודית. בספרון שהפיץ בכל בתי הספר היהודיים שתחת יונייטד סינגוג הוא כתב הנחיות לצוות החינוכי כיצד לפעול בנושא ברגישות. "התגובות לספרון שהוצאתי היו נפלאות. ראיתי צורך גדול לפרסם זאת, כי אני רואה כאן עניין של פיקוח נפש. נתחיל בכך שהתורה שלנו אוסרת 'משכב זכר', אבל התורה גם אומרת 'ואהבת לרעך כמוך' ו'לא תשנא אחיך בלבבך'.
"מה שקורה הוא שילדים תחת חסותנו נמצאים בטראומה סביב הזהות המינית שלהם" סיפר לי לפני מספר חודשים. "המערכת שהפעלנו הרחיקה אותם מהיהדות האורתודוקסית, וגרמה להם לייאוש. הסטטיסטיקה מראה שיש דיכאון, התאבדות ופגיעה אישית גבוהה יותר בציבור הדתי יותר, וזה קורה במשמרת שלנו. יש לנו אחריות לכל נשמה טהורה, אנחנו חייבים יותר רגישות והבנה, במקביל לכיבוד ההלכה".
מה המשמעות המעשית?
מירוויס: "כל בית ספר חייב למנות אדם שתלמידים יכולים לפנות אליו עם בעיות אישיות. במקביל, צריך להורות לצוות להיות רגישים לנושא, ובוודאי לא לצחוק על אנשים בעלי נטיות כאלה ואחרות. זה יכול לגרום למישהו לעשות דברים נוראיים לעצמו, ואם אנחנו מלמדים את התלמידים שלנו על רגישות וכבוד לאחר – גם אנחנו מחויבים בזה. מצאנו שתגובות לא אחראיות הביאו למצבים של דיני נפשות. הצלחנו להגיע למצב שבתי הספר יכולים לגרום לילדים להיות שמחים ללא קשר לנטייתם המינית. חשוב מאוד שיהיו רבנים בבתי הספר שידעו לכוון את התלמידים".
יש כאן חידוש הלכתי, או רק חיבוק ורגישות?
"פריצת הדרך היא שאנשים יכירו יותר את ההלכה. עד עכשיו היו רק דיונים על איסור היחסים, אבל אנשים שכחו מאהבת לרעך כמוך. הרי כולנו נבראנו בצלם אלוהים. האחריות שלנו היא להראות שאכפת לנו. גם זו הלכה. חלילה וחס אנחנו לא משנים את ההלכה, אלא מכירים אותה כדי שנוכל להגיב כראוי".
מה תגיד לזוגות חד־מיניים שבאים אליך?
"הייתי אומר להם שאני חושב שכל רב צריך לדעת שהוא לא אוחז בכל התשובות. צריך שאנשים שיודעים את ההלכה יכוונו אותם בדרך הנכונה. רב שנקלע למצב כזה, שידע שיש למי להפנות את השואלים. נשמע מה המצב שלהם, ונחליט על פי זה".
אם כן, ליהודי התפוצות המון מה ללמוד מהקהילות בישראל, אך דווקא במקרה הזה, שווה לנהל שיח של למידה והפנמה של מה שקורה בקהילות האורתודוקסיות ברחבי העולם – יש להם יותר שנות נסיון, וגישה ששווה להכיר.
