הוא חוזר: אהוד ברק בא לגנוב את ההצגה

אהוד ברק הוא האיש שהכי מתאים לייצג אלטרנטיבה בשעה זו. אם נצא מנקודת הנחה שברק לא עובד עלינו הפעם, ולא יצטרף ברגע האמת שלו לבנימין נתניהו ולממשלת הליכוד כפי שחוששת שלי יחימוביץ' ולא רק היא, אפשר לראות בו את האדם העיקרי בשמאל שמציג חלופה. הדברים של ברק ברורים, מנומקים, נשענים היטב על הסכנות הברורות שמציבים שלטון הימין ומדיניות הסיפוח של השטחים, בדרך למדינה אחת שתהפוך את ישראל הגדולה לסיוט מתמשך.

ברק הוא סמכות ביטחונית ומדינית, ולא משנה היכן הוא ימצא את עצמו בימים הקרובים עד 1 באוגוסט, מועד סגירת הרשימות לכנסת. סביר להניח שהוא יוביל בסוף את הרשימה המאוחדת של העבודה ומרצ, כי כך קבע השמאל, דהיינו עיתון 'הארץ'. גם אם ברק לא יוביל, הוא תמיד יאפיל על כל מי שסביבו, בדיוק כמו דוד בן־גוריון בממשלת שרת, אריאל שרון בממשלת בגין השנייה, או נתניהו בממשלת שרון.

הוא יגנוב את ההצגה גם מהחבר'ה של כחול־לבן. לברק יש קו ברור וחד, מדיני וביטחוני. את המנהיגים בכחול־לבן אי־אפשר להבין. זהו סיפור פלואידי לא ייאמן, ערבוב מוחלט בין ימין לשמאל שלא יוצא ממנו שום דבר נהיר. מישהו יכול לומר מה העמדות של גנץ בנושא הפתרון המדיני? יאיר לפיד הוא בעד פתרון שתי המדינות, אבל משה (בוגי) יעלון מתנגד לכך בתוקף. גבי אשכנזי נראה איש רציני, אבל מה עם העמדות שלו? סיפוח? שתי מדינות? נסיגה חד־צדדית? סטטוס קוו? מה עושים?

ברק הצליח לגנוב את ההצגה גם בזכות התקשורת, השימוש במדיה החברתית והשפה הבוטה והחד־משמעית. יש לו גם הרבה יותר דרייב. מי שמדבר איתו מתרשם שהוא טיפח איבה נפשית לכל מה שקורה כאן, גם כלפי נתניהו ובני ביתו, אף שהוא לא יכול לצרף את עצמו לרשימה האינסופית של נפגעי נתניהו. אולי ההפך, ברק פגע יותר בנתניהו. לברק יש סלידה עצומה מראש הממשלה, השרים, מערכת המשפט, היועץ המשפטי ובכירי הליכוד. מבחינתו מדובר במדינה ב' שקמה מול עינינו, מסואבת, מושחתת ומסוכנת. לפעמים הדברים נשמעים חסרי פרופורציה, מפחידים מדי ברמה של הגזמה שעלולה להזיק לברק עצמו. אבל זה המצב.

בכחול־לבן נרתעים מברק. מפנים לו כתף. במפלגת העבודה ימליכו אותו עליהם, כאילו שהפריימריז שהיו שם השבוע היו רק לתפקיד המזכ"ל. המפלגה המותשת והמיואשת הזו שוב מחכה לנס. בפעם הקודמת הם ניסו את אבי גבאי שרק עבר בסביבה, עשה רושם טוב ונמשח מייד. עכשיו הם ימסרו את המפלגה לידיים של ברק בלית ברירה, גם אם זה ייקח קצת זמן, התחבטויות, התלבטויות וסקרי עומק. ביום שלישי שעבר, יום הפריימריז בעבודה, הייתי בקלפי (היחידה) של העבודה בירושלים, ברחוב מאפו בעיר. שניים מוותיקי המפלגה הזו, שזכו לראות אותה עם 47 מנדטים בימי פרס ו־44 מנדטים בימי רבין, ניהלו ביניהם ויכוח מר.

שניהם, איקה קדם ויעל שנקר, תמכו בעמיר פרץ. שניהם עמדו שם, בחום הלוהט, ועשו לו נפשות. שניהם קטלו את המועמדים הצעירים איציק שמולי וסתיו שפיר, ש"רבים ביניהם כמו ילדים ולא יכולים להנהיג מפלגה בשעת משבר". שניהם לא אוהבים את ברק אבל החליטו להתקפל. קדם מציע להיכנע מייד "כי ברק הוא התקווה שלנו". שנקר ביקשה לשמור קצת על הכבוד של העבודה, שעומדת היום על שישה מנדטים, ולא לפתוח בריצת אמוק לעבר ברק. "בואו נעשה סקר, נראה שהוא באמת מביא יותר מנדטים", הציעה שנקר. "אנחנו בכל זאת מעמידים לרשותו מפלגה שלמה, עם תשתית ונכסים ופעילים. למפלגה של ברק אין אפילו שם".

מתינות ראויה

הדמות המרתקת ביותר אצל ברק הוא האלוף יאיר גולן. אני אוהב אנשים כאלה שאומרים מה שהם חושבים בנוסח דוד ביטן. השבוע אמר גולן בגלוי דברים שברק לא אהב לשמוע, ולכן ברק הלך לתקן מייד. "אתה בוחר בין רע לרע יותר. אתה רוצה למזער את הנזק", הרהר גולן בחיוב על האפשרות שישב בממשלת נתניהו. ברק נזעק. "אנחנו לא יושבים בממשלת נתניהו בשום תנאי", הצהיר ראש המפלגה נטולת השם. כאמור, יש אנשים שלא מוכנים לקנות גם את ההתחייבות הזו של ברק.

בעניין אחד ברק וגולן אינם חלוקים. שניהם סבורים כי המדיניות הביטחונית של נתניהו שקולה ואחראית. ברק לא יכול לשבח את נתניהו, ולכן הוא עוקץ גם בעניין הזה. "אולי זו זהירות טבעית. אולי פחד לפעול. מבחינה כזו או אחרת גם זה לטובה", אומר ברק. גולן, שהיה המועמד של נתניהו לתפקיד הרמטכ"ל, רואה עין בעין איתו את היחסים עם עזה. "אני בעד הסכם והסדרה עם חמאס, דווקא בגלל שאנחנו חזקים", אומר גולן.

בעניין הזה שניהם צודקים, גם אם קשה להם להתבטא. נתניהו הוא ראש ממשלה שחייב לסיים את תפקידו בגלל הדרך שבה הוא מתייחס אל החברה בישראל, בעיקר אל היריב הפוליטי; בגלל השלטון המסתאב שלו; בגלל הסכנה שהוא מהווה למוסדות הדמוקרטיים; בגלל הגרידיות והמרדף התמוה אחרי מתנות ומוצרי יוקרה; בגלל ההסתבכות המדהימה והמיותרת שלו בתיקים פליליים, רק בשל אובססיה לא מוסברת כלפי התקשורת. אלה סיבות מצוינות לבחירה אלטרנטיבית.

אבל בעניין הביטחוני נתניהו מתנהל היטב, גם בעזה. אני רואה את הפוליטיקאים מכל המפלגות שנוהרים לגבול הרצועה, עומדים באמצע שדה שרוף ומדברים על פרוטקשן לחמאס וכל זה. אף אחד מהם לא מציע דרך ריאלית אחרת, חוץ מהפתרון של מבצע־מלחמה שיהרוס למאות אלפי אנשים קיץ נוסף, ויעלה כמובן באבדות בנפש משני הצדדים. נתניהו הצליח עד היום לשמור היטב על מנגנון הפעלת הכוח בכל החזיתות, לא גרר את המדינה למלחמות מיותרות שהיו הורסות גם את הדימוי של ישראל בעולם.

ההחלטה ללכת על הסדרה מול חמאס ולא להרוס את אירועי האירוויזיון בישראל במאי האחרון ראויה לשבח. הצעדים המתונים הללו של נתניהו לא פשוטים אם לוקחים בחשבון שהוא ראש ממשלה במעמד מעורער, נתון ללחצים ולסחיטה בעיקר מצד גורמים קיצוניים בליכוד ובמפלגות הימין האחרות, שלא אוהבים את המהלכים המרוסנים שלו. טוב שיש גם אנשים בשמאל, כמו האלוף גולן, שמעריכים את זה.