בקצב הסקנדלים המתרחש בישראל, גם זה כבר גווע. ובכל זאת, אסור לתת לו להשתכח מן הלב בלי להבין את משמעותו החמורה. הכוונה להחלטת הדירקטוריון של מפעל הפיס לבטל את המסורת שלפיה הוא מעניק מדי שנה סכום של 150 אלף שקלים לסרט הזוכה בפסטיבל הסרטים הדוקומנטריים 'דוקאביב'. כל כך, בשל המחאה הציבורית שהתעוררה סביב הענקת הפרס לסרט העוסק בדמותה של עורכת הדין לאה צמל, המגינה על טרוריסטים פלסטינים, ובכלל זה מבצעי הלינץ' בשני חיילי מילואים ישראלים ברמאללה, בראשית האינתיפאדה השנייה. צמל אף תומכת בזכותם של הפלסטינים לבצע מעשי טרור כביטוי של מלחמה בכיבוש הישראלי. יתר על כן: הנהלת מפעל הפיס אף החליטה לבדוק את האפשרות המשפטית לשלול בדיעבד מן הסרט על צמל את המענק שכבר ניתן לו.
אומר מיד: עוד לא ראיתי את הסרט. דמותה של לאה צמל מוכרת לי לא ברמה האישית אלא כמי שפעילה בשיח הציבורי, ובתחום ההגנה על טרוריסטים, כבר כמה עשרות שנים. היא אכן דמות בעייתית מאוד עבור הישראלי המצוי, בוודאי אם הוא משתייך לרוב היהודי: יהודייה שלא רק מבקשת לממש את זכותו של כל אדם לייצוג משפטי, אלא גם מזדהה עם רוצחים שפלים, חלקם אנשים שלא בחלו גם ברצח תינוקות וזקנים – היא אדם שבהחלט יכול לעורר גם את זעמי.
אבל דווקא בשל היותה אדם כל כך יוצא דופן, דווקא בגלל בחירתה המקצועית והאידיאולוגית הכול-כך מקוממת, לאה צמל היא דמות מסקרנת לסרט תיעודי. יש עניין להבין מה מקורות היניקה של האישה הזו; מה גרם לה להזדהות כל כך עמוקה עם הפלסטינים, עד שהיא מוכנה להגן גם על הרוצחים השפלים שביניהם. משל למה הדבר דומה? אני מניח שגם מבקריה, ואפילו שונאיה, היותר גדולים של צמל, יסכימו שאדולף היטלר היה כנראה אדם גרוע בהרבה ממנה. בוודאי מבחינה יהודית, ואולי גם אנושית כללית, היטלר יכול להיחשב לאדם הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית. האם פירוש הדבר שהוא דמות פסולה להכנת סרט תעודה עליו? כמובן שלא. האם סרט על היטלר פירושו הבעת הזדהות איתו ועם מעשיו? כמובן שלא. לא במקרה, עשרות ביוגרפיות, וגם סרטים וסדרות תעודה נעשו על היטלר. דווקא משום שהוא דמות כל כך יוצאת דופן בבעייתיות שלה, יש עניין – במידה מסוימת אפילו חובה – לנסות ולהבין את מקורות צמיחתו.
למען הסר ספק: אין כאן שום כוונה להשוות את צמל להיטלר, אלא להיפך: לומר שאם אפילו ביחס לרוצח המונים נורא כמו היטלר מותר לנו, ואף רצוי לנו, להסתקרן עד כדי קריאה וצפייה בחומרים שיעזרו לנו להבין את נפשו הבעייתית כל כך, בוודאי לגיטימי לעשות זאת כלפי צמל. ובסופו של דבר, לא צמל קיבלה פרס ממפעל הפיס על מפעלה, אלא יוצרי הסרט עליה – על עבודה דוקומנטרית שנמצאה טובה וחשובה בעיני חבר שופטים מקצועי.
צריך להודות: במציאות הישראלית, אין להוציא מכלל אפשרות שעצם הבחירה בסרט על צמל לא הייתה נטולת שיקולים פוליטיים. כבר ראינו מצבים שבהם יצירות קיבלו תמיכה מחבר שופטים לא רק לפי איכותן כשלעצמן, אלא לפי התכנים שבהן עסקו. ובכל זאת:
- אין בידינו שום הוכחה שהדבר נעשה במקרה הנוכחי.
- מכיוון שאין שום הוכחה כזו, הרי שאפילו אם החשד קיים, ראוי להבליג על כך ולכבד את כללי המשחק כפי שנקבעו. בכלל, אחד הדברים החשובים בחברה שסועה כמו זו שלנו הם כללי המשחק: כללי המשחק של התהליך הדמוקרטי הכללי, אבל גם הכללים שנקבעו בתקנונים של כל מיני גופים ספציפיים, בוודאי כשמדובר בגופים ציבוריים. מי שמבקש לערער על הכללים, יתכבד ויחליט על כך מכאן ולהבא, ולא בדיעבד.
הנה, אנשי הליכוד בטוחים שבתוצאות הסופיות של הבחירות האחרונות חלה טעות בספירת הקולות, ברמה של כמה עשרות קולות, שהייתה אמורה להעניק לליכוד את המנדט ה-36, ולגרוע מ'יהדות התורה' את המנדט השמיני. במקרה הזה, הם אפילו הביאו לא מעט הוכחות לכך. אבל מכיוון שיו"ר ועדת הבחירות החליט אחרת, אין מנוס אלא מקבלת הדין. הוא הדין במשחק כדורגל, שגם אם המצלמות מראות שהשופט שגה בהחלטתו, הרי טעותו היא הקובעת, אלא אם כן ייקבע אחרת.
המשמעות היא שגם למי שמשוכנע שהייתה הטיה פוליטית בבחירת הסרט על לאה צמל כסרט הזוכה בפסטיבל, חייב לכבד את החלטת השופטים, ולכל היותר לפעול לבחירת צוות שופטים ראוי יותר, מאוזן יותר, בשנה הבאה. אחרת, אין לדבר סוף, ושום הכרעה לא תכובד על-ידי חלק מהציבור.
זאת ועוד: מה שבוודאי אין לקבל היא ההחלטה הגורפת שמכאן ואילך יימנע מפעל הפיס בכלל מהענקת פרסים למפעל 'דוק אביב'. מדוע נוקט גוף ציבורי בעל משקל כמו מפעל הפיס בענישה קולקטיבית, כלפי כל הסרטים שיזכו מכאן ואילך ב'דוק אביב', וגוזר עליהם מניעה ממענק שיכול מאוד לשפר את סיכויי השיווק שלהם? זו בוודאי טעות חמורה, שמפעל הפיס צריך לחזור ממנה.
