ברגע האחרון החליטה אתמול (יום ג') מפלגת העבודה לעצור את צלילתה הארוכה אל המעמקים. הם היו יכולים לבחור אתמול שוב ב"דבר החדש" או כמו שאוהבים לומר במחנה השמאל, ב"תקווה", אבל ברגע האחרון, הם בחרו בעמיר פרץ. אפשר לומר שזה מעט מדי או מאוחר מדי עבור המפלגה, שנמצאת בשלבים מתקדמים של גסיסה פוליטית, אך המבחן יתקיים בחודשיים הקרובים – ואת הציון נדע בליל ה-17 בספטמבר.
עבור פרץ, שנבחר אחרי עשור של כישלונות פנים-מפלגתיים, מדובר באתגר כפול: מחד לשקם את המפלגה ולהעניק לה את ניחוח המנהיגות שאבד, ומאידך לעשות זאת תוך קונצנזוס שיבטיח לו כרטיס כניסה להתמודדות על נשיאות המדינה. זו גם שעת מבחן עבור חבר הכנסת הכי ותיק במערכת. פרץ יידרש תחילה לאחד את המערכת המפלגתית תחתיו ולבלום מעט את החתרנות המתפרצת כדי לקבל זמן לעבוד.
האתגר המידי של פרץ יהיה יצירת חיבורים עם אנשי מרכז-שמאל, שיחזירו את המצביעים שערקו לכחול לבן. בן העיר שדרות, יושב הראש החדש רוצה להיות זה שמביא שניים-שלושה מנדטים מהפריפריה, מאותן הנקודות מהן גנץ לא יכול להביא ולו מצביע אחד. בדיוק מהסיבה הזו, חיבורים עם אהוד ברק או אפילו עם מרצ עלולים להיות שגיאה עבורו, שכן הם ימקמו אותו שמאלה מאיפה שהוא רוצה להיראות.
בינתיים, פרץ עצמו לא שולל שיחות עם יריב העבר אהוד ברק, אולם גם בסביבתו כלל לא בטוחים שחיבור יהיה הצעד הנכון עבור המפלגה. "הוא מבריח חלקים גדולים מהאלקטורט שעוד נשאר לנו. אנשים רואים בו סדין אדום", אמר גורם בעבודה. גם עם אנשי מרצ לא נראה שפרץ עתיד לצעוד בזרועות שלובות אל הבחירות. די לו בסיעה השמאלית-רדיקלית שכבר נמצאת אצלו בבית, בה חברות מרב מיכאלי וסתיו שפיר.
בשבועות הקרובים, יו"ר העבודה החדש-ישן יחפש את ה"אס" שלו : ציפי לבני. אם תיאות לשוב, היא יכולה להיות שותפה טובה עבור היעד הגרנדיוזי שהציב לעצמו – עשרים מנדטים בבחירות. בנוסף, בסביבתו של פרץ כבר מחפשים עבורו גנרל פנוי עטור שבחים כדי לאייש את המשבצת שפינה רוסו, נוכח מפלגות הגנרלים שמתחרות מול העבודה בשמאל-מרכז.
מדובר במשימה שנראית בלתי אפשרית בשלב הזה: חזרתה של מפלגת העבודה כשחקן פוליטי מרכזי. בצד השמאלי של המפה יש כמות לא קטנה של מפלגות שעשויות למצוא את עצמן בצד הלא נכון של אחוז החסימה. אם פרץ ישחק נכון בקלפים שיש בידיו: הניסיון החברתי והביטחוני, הפריפריה והיכולת ליצור חיבורים נוספים, הוא עשוי להיות מוכתר הפתעת הבחירות, ולאפשר למפלגת העבודה את צינור החיות שהיא כל כך שיוועה לו בחודשים האחרונים.
