הם מנסים כבר שנים לטאטא, להסתיר ולהכחיש את שטבחו בנו. הצעת החוק של הפולנים שמבקשת לטשטש את חלקם במערכת השמדת העם היהודי היא בשורה מעוררת. היא קוראת לנו לחזור שמונה עשורים לאחור ולהיזכר בהיסטוריה, רגע לפני שהיא נעלמת בעקבות ניסיונות הפייק-היסטוריה המוצהרים של הממשלה הפולנית.
שלא נתבלבל, פולין אינה המדינה היחידה מקרב מדינות אירופה שמנסה לטשטש ולהעלים את חלקה במפעל ההשמדה. בעוד הגרמנים למדו את שעשו וביקשו להביע חרטה תוך כדי שהם לא מפחדים להתמודד עם הזוועות שביצעו, הרי שהעם הפולני, ההונגרי, האוסטרי ואחרים רואים ברגשות האשם שהגרמנים נושאים איתם עד היום, כסמרטוט נהדר למרק את חטאיהם.
במשך שנים מנסים ההונגרים להעלים ולהקשות על ההגעה לאנדרטאות הרצח, הפולנים הופכים את מחנות ההשמדה למוזיאונים מרוחקים ואנכרוניסטיים והאוסטרים, הם כבר לא זוכרים שאדמתם עדיין ספוגה בדם היהודים.
הסערה הנוכחית מבית היוצר של וארשה והתגובה החריפה של המנהיגים בישראל דורשת מאתנו לשוב ולהיזכר במה שהיה. לשוב ולהזכיר לעצמנו שלא רק המכונה הגרמנית המשומנת ומערכת הרכבות המשוכללות, לצד יכולות ההשמדה המפותחות, היא זו שאחראית לשואת היהודים. מדינות אירופה שיתפו פעולה בהתלהבות יתרה וברצון להיפרע מהיהודים שבקרבן ולממש את האנטישמיות שלהן.
על אדמת הונגריה בשיא מלחמת העולם השנייה לא היו יותר מכמה עשרות חיילים גרמנים. גרמניה לא הייתה צריכה לדאוג, ההונגרים ידעו לרצוח ולהשמיד את בני הקהילות היהודיות ללא כל קושי. כך גם מדינות אחרות.
הכחשת השואה מסוכנת. בעוד יש רבים מאתנו שלא מוכנים להניח את כף רגלם על אדמת גרמניה המקוללת בדם בני משפחתנו ועמנו, אנו לא רואים כל בעיה לקפוץ לסוף שבוע לקניות או לטיול בפראג, וארשה או בודפשט. בעוד הממשלה הגרמנית הכירה בחטא האיום שביצעה לאנושות ולעמנו ודואגת להזכיר זאת לבני עמה, בין השאר, באמצעות לוחיות מתכת שהונחו על הרצפה בסמוך לכל בית שהיו בו יהודים שגורשו למחנות ההשמדה, הרי שבשאר מדינות אירופה מעדיפים להעביר את האשמה אל הגרמנים. שהם יכו על חטא, שהם ישלמו על שהם עשו.
עכשיו אולי סוף סוף נדרוש מהם הכרה במעשים האיומים שביצעו בנו. שמונים שנה אחרי, עוד לא מאוחר מידיי.
