לחובבי קונספירציות יש ציפיות גבוהות מבני אדם. קחו לדוגמה את התפקוד המחפיר של כוחות הביטחון האמריקניים בזמן רצח קנדי. לא די שאבטחו את הנשיא באופן מרושל, לא די שהניחו לקומוניסט הקיצוני לי הארווי אוסוואלד לתפוס עמדת ירי נוחה אל שיירת הנשיא, אלא גם לא מנעו אחר כך מתומך זועם של קנדי להרוג את הרוצח. האם באמת ייתכן רצף כזה של טעויות חמורות? זוהי ודאי קונספירציה מתוחכמת להפליא, משחק שחמט גאוני של גופים עלומים ומרושעים, שכל צעד בו מתוכנן היטב.
מי שיש לו דעה מציאותית יותר לגבי אנשים יגיע למסקנה שונה. האם ייתכן שהרשויות ייכשלו שוב ושוב ברשלנות סדרתית, בלי שום קונספירציה? אני נוטה לחשוב שזה לא רק ייתכן, אלא גם נפוץ. אפילו כשמדובר בכוחות הביטחון. כשם שמי שאומר "ישנתי כמו תינוק" כנראה מעולם לא גידל ילד, כך מי שאומר "מאורגן כמו מבצע צבאי" כנראה מעולם לא שירת בצבא.
לפעמים חובבי קונספירציות מעדיפים תיאוריות קשר כי הן נוחות לתפיסת העולם שלהם. חסידי הרב טאו מדברים על קונספירציה להחדרת ערכים פרוגרסיביים לחברה הישראלית, כי קשה להם להשלים עם העובדה שהערכים הללו (המסוכנים גם בעיניי) אהודים לצערנו על ישראלים רבים. מהצד השני, לחילונים קנאים קשה להשלים עם העובדה שרוב הישראלים אוהבים את המסורת. כאשר הגננת של ילדיהם בוחרת למסיבת הסיום את השיר "מתנות קטנות", הם מעדיפים לחשוב שזו קונספירציה מרושעת של שר החינוך, ולא שהגננת הנחמדה סיגל באמת אוהבת את הציטוטים מהקידוש.
אפשר להבין למה יש אנשים שאוהבים קונספירציות. מה שקצת קשה להבין הוא למה דווקא עכשיו. פתאום כולם מדברים על תיאוריות קשר: חיסונים גורמים לאוטיזם, כדור הארץ שטוח, בני אדם מעולם לא נחתו על הירח (אצלנו, משום מה, קונספירציות נקשרות דווקא לשמעון פרס המנוח: לפרס יש אמא ערבייה, פרס חטף ומכר את ילדי תימן, פרס רצח את רבין). מעולם לא היה כל כך הרבה מידע שזמין לכל כך הרבה אנשים. קל להשיג היום עובדות אמינות, מפורטות ובדוקות. מדוע אנשים מתעלמים מהן?
הרי אם החיסונים באמת מסוכנים, נחוץ היה שיתוף פעולה מתמשך של עשרות אלפי אנשים במשך עשרות שנים כדי להסתיר זאת. בנג'מין פרנקלין אמר שסוד אפשר לשמור אם שותפים לו לכל היותר שלושה אנשים, ובתנאי ששניים מהם מתים. האם באמת ייתכן שעשרות אלפי אנשים יודעים את האמת הנוראה על החיסונים, ואף אחד מהם לא גילה שום דבר לילדיו לפני שהם לקחו את הנכדים לטיפת חלב? האם ייתכן שמיליונים הצליחו לתאם ביניהם קנוניה להסתיר את צורתו של כדור הארץ, ולא לספר לאף אחד? לא קשה היום לאתר את המידע האמיתי. למה יותר ויותר אנשים מאמינים אחרת?
לפעמים אני חושב שאולי יש הסבר לפופולריות הפתאומית הזו של תיאוריות קונספירציה. אולי זה קשור לעובדה שמדעי החברה בימינו רואים את החברה האנושית כולה כקונספירציה כבירה. הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו לימד אותנו שהחברה מאורגנת סביב יחסי כוח. לא אהבה, לא שייכות, לא תמימות: רק כוח. הכוח הדכאני הזה אוהב להסוות את עצמו כידע תמים. אין הבדל גדול, אמר פוקו, בין בית ספר לבין בית סוהר. הסופרת הפמיניסטית אדריאן ריץ' טענה שהטרוסקסואליות – זוגיות בין אישה לגבר – אינה צורת חיים טבעית לנשים, אלא הבניה חברתית דכאנית שנכפתה על נשים בידי גברים. שוב ושוב אנחנו שומעים על הדכאנות של "הסדר הקיים". לכל עובדה חברתית יש רק פירוש אחד: הפריבילגים שוב מסלילים את המוחלשים. מדעי החברה הפכו למדעי הקונספירציה.
באקלים האינטלקטואלי הזה, אין פלא שתיאוריות הקשר פורחות. אם הידע הוא בסך הכול כוח, אם אין אמת אלא רק אינטרסים, אם החזקים מבלים את ימיהם בשתילת "תודעה כוזבת" אצל המדוכאים, אז אולי הם גם אלו שחומסים מאיתנו את הידיעה שכדור הארץ מפונצ'ר.
ומה האמת? יש בעולמנו כוח ורשעות, אבל יש בו גם תמימות וטוב. יש אנשים שחושבים רק על עצמם ומוכנים לרמוס כל אדם אחר, יש כאלו שחושבים הרבה על טובתם של אחרים, ורובנו המכריע גם וגם. בני אדם תורמים לעולם הרבה חמלה ודאגה לצד הרבה חולשות אנוש, אבל רק מעט מזימות נכלוליות בממדי ענק. העשירים והחזקים אינם כה עשירים ואינם כה חזקים עד שיוכלו לרקום ברבבותיהם קנוניות ערמומיות, מתוחכמות ומושלמות. ובכלל, היום הם למעלה, מחר הם למטה; בסופו של דבר, העולם הוא עגול.
