לרגל פרוץ אירועי האירוויזיון החליטו אנשי ארגון "שוברים שתיקה" להזמין את התיירים שהגיעו מאירופה לכאן כדי לשמוע מוזיקה גרועה במיוחד, לסיור שהם מארגנים שבו יושמעו שקרים גרועים במיוחד. מכיוון שגמר האירוויזיון יהיה רק במוצ"ש, עוד לא מאוחר להציע כמה סיורים אלטרנטיביים כדי לאזן את התמונה המעוותת שמפיקים להם אנשי ארגון השמאל הקיצוני, ואפילו לא צריך להרחיק בשבילם עד חברון.
הסיור הראשון ייקח את המשתתפים לנסיעה קצרה, פחות מעשרים קילומטרים, מחוף ימה של תל־אביב לכיוון מזרח. קצת אחרי מחלף ראש־העין נעצור ליד שביל עפר רחב, ששימש עד 1967 גבול ישראל־ירדן. "מעבר לנקודה זו", נצביע לכיוון מזרח, "זו הגדה המערבית". משתתפי הסיור יהיו קצת המומים. למעט האורחים מסן־מרינו, אף אחד לא יאמין שכל כך מהר הגענו למה שהיה פעם הגבול. "אבל רק לפני עשרים דקות עזבנו את תל־אביב. לא יכול להיות שכל כך מהר הגענו לגבול. מה קורה פה?". לך תספר להם שישראל אינה המפלצת הקולוניאליסטית שנבנתה במוחם באדיבות תקשורת אירופית עוינת וארגונים ישראליים בעלי אג'נדה, אלא מדינה קטנטונת בעלת מותניים אנורקטיים במיוחד. חלק ישאלו איפה המים. "איזה מים?", נשאל אותם בחזרה, והם יגידו: "אמרתם שפה זה הגדה המערבית. אם יש גדה, סימן שיש נהר. איפה הוא?". אנחנו נסביר בסבלנות שמדובר במושג מכובס ושקרי שהמציאו הירדנים, ושאותו אימצו הישראלים שלא מסוגלים לשאת את ההקשר ההיסטורי היהודי העמוק לאזורים האלה. "זהו השומרון", נסביר בנועם, "ומדרום לו יהודה. יחד – יהודה ושומרון, ליבו של העם היהודי עוד מימי התנ"ך. אה, ולגבי הנהר, הוא זורם כ־60 קילומטרים מזרחה מכאן. וכמעט אין בו מים, גם כי ישראל מזרימה עשרות מיליוני מטרים מעוקבים של מים לירדן – מדינה שניסתה להשמיד אותה בכמה מלחמות – במסגרת הסכם שלום. אבל זה לסיור אחר.
הסיור השני ימשיך עוד כמה קילומטרים מזרחה. מגבעה באזור אלקנה נעשה תצפית לעבר מישור החוף. מקצתם יוכלו ממש לזהות את המגדל התל־אביבי שבו שכרו דירת Airbnb לשבוע האירוויזיון, וכולם ישמחו לראות את המטרופולין הישראלי הגדול מזווית קצת פחות מוכרת. אנחנו נחזיר אותם לקרקע המציאות. "אתם מבינים שאם טרוריסט עומד פה עם חמור ומשגר טילים נייד, הוא יכול לפגוע כמעט בכל נקודה בגוש דן?". הם יבינו. מדובר באנשים אינטליגנטים. "זה לא בדיוק מה שקורה בגבול עם גזה סטריפ?", ישאל תייר מבריטניה, ואנחנו נהנהן. "אכן, זה בדיוק מה שקורה בדרום הארץ, ולכן מזל שהשטח הזה בשליטת ישראל". הם ייאנחו אנחת רווחה, ואנחנו נעלה על האוטובוס ונחזור לכפר האירוויזיון.
שלושת הסיורים הבאים מיועדים גם לעצלנים במיוחד מקרב תיירי תחרות הזמר האירופית. הראשון הוא קפיצה קטנה מדרום לכפר האירוויזיון הממוקם בגן צ'ארלס קלור. נלך ברחובות הנאים והנעימים סביב כיכר השעון ביפו, נאכל כמה דברים ונשתה כמה דברים, ונסביר שכפי שאפשר לראות ערביי יפו משולבים בחיי העיר ככל שירצו, ממש כמו בכל עיר מעורבת אחרת בישראל. נשאל אותם אם לדעתם יש או יכולה להיות מקבילה לחיים חופשיים כאלה של יהודים בלב ערים פלסטיניות, והדממה תהיה קצת מעיקה – שום דבר שאי אפשר יהיה לשבור באמצעות סמבוסק חם ומהביל באבולעפיה.
השני יתקיים בחוף הים של צ'ארלס קלור. "כמה מאות מטרים צפונה מכאן", נספר, "התרחשה בשנת 1948 פרשת אלטלנה. ספינה של האצ"ל – ארגון מחתרת יהודי שפעל לפני הקמת מדינת ישראל – הגיעה לחוף פרישמן ועל סיפונה נשק רב, וראש הממשלה הטרי, דוד בן־גוריון, החליט שלא לאפשר לחברי הארגון לפרוק את הנשק בחוף. למרות עימות אלים שהחל בפגז שפגע באונייה, החליט מפקד האצ"ל מנחם בגין להורות על הפסקת אש מוחלטת בשעות שלאחר מכן. "אנו לא נפתח באש. לא תהיה מלחמת אחים", אמר באותו לילה בשידור רדיו דרמטי לתומכיו. זהו הנרטיב הפנים־ישראלי שמשמר את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ותמונת מראה הפוכה בדיוק אתם יכולים למצוא בקרב הפלגים הפלסטינים שנלחמים כבר שנים ארוכות זה בזה בלי שום גבולות, שלא לדבר על הקרע בין הפלסטינים ביהודה ושומרון לאלה שבעזה. עם האנשים האלה אנחנו צריכים להתמודד, הביאו זאת בחשבון לפני שאתם באים איתנו חשבון".
הסיור האחרון במסגרת סיורי האירוויזיון שלנו ייערך בכפר האירוויזיון עצמו, בקצהו הצפוני של גן צ'ארלס קלור. נספר למשתתפים בו כיצד לפני 18 שנים בדיוק היה כאן דיסקוטק בשם "דולפי", שאליו היו מגיעים מאות צעירים לרקוד ולבלות, ממש כפי שצעירים בכל העולם הולכים לרקוד ולבלות. נספר כיצד בראשון ביוני 2001, קצת לפני חצות, נכנס מחבל מתאבד שהשתייך לארגון חמאס ופוצץ את עצמו עם מטען בן שני קילוגרמים וחצי. נוציא מהתיק את תמונותיהם של 21 הנרצחים מאותו אירוע. "תסתכלו עליהם", נבקש, "הם נראים כמוכם, הם נראים כמונו. בני נוער שבסך הכול רצו לחיות, לבלות, לשמוח. מה לעשות שבצד השני מקדשים את ההרס, את הדם, את הרצח".
כשיחזרו איש־איש לארצו, מי עם דוז־פואה ומי עם פחות, יהיה לתיירים האלה מה לספר לחבריהם. כן, קצת יקר. וקצת חם. אבל לא תאמינו איזו מדינה הם הצליחו להקים שם למרות הכול. תשמעו, אתם חייבים לנסוע גם כן. ואל תפספסו את הסמבוסק החם והמהביל באבולעפיה.
