שיר השבוע: וְתוֹדָה לִנְהוֹרַאי

וְתוֹדָה לִנְהוֹרַאי

בְּלֵב הַשּׁוֹשַׁנָּה

שֶׁל הַשִּׂטְנָה הַנּוֹשָׁנָה

נִמְצֵאת צִפּוֹר אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ

וְחִטְּטוּ.

וְחִטְּטוּ אֲחוֹרָה שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה,

חָפְרוּ וְחִרְטְטוּ מִכָּל הַנְּשָׁמָה,

חָפְרוּ חָפְרוּ לַסְּרָק

עַל פִּי סְבָרוֹת שֶׁל כֶּרֶס

עַד שֶׁהֶעֱלוּ

חֶרֶס.

דָּלוּ וְהֶעֱלוּ שַׁבְרִיר שֶׁל חֶרֶס דַּל,

דָּלוּ מִמַּעֲמַק־שְׁקַעֲרוּרִית שְׁלַל־בְּדָל,

דָּלוּ וְאָז הִדְלוּ עוֹד שַׁעֲרוּרִיָּה

טְרִיָּה, טְרִיָּה כְּמוֹ מַצָּה שְׁרוּיָה.

וְעוֹד יָשׁוּבוּ וְיִדְלוּ מְלוֹא הַדְּלִי;

הַחוֹל־הַיָּם לֹא יִגָּמְרוּ פֹּה לְעוֹלָם,

עֵלִי עֵלִי.

תּוֹדָה אִם כֵּן – לֹא לְהוֹרַי

שֶׁהֱבִיאוּנִי

כִּי לְאֶחָד, לִנְהוֹרַאי

שֶׁהוּא לֹא אוּ"מְנִיק,

וְלֹא מַשְׁקִיף אֶלָּא יַזָּם

אֲשֶׁר מַשְׁקִיעַ פֹּה פָּזָ"ם:

הוּא עוֹד חוֹפֵר,

הוּא אַרְכִיבָר,

אַרְכֵאוֹלוֹג,

אַרְכִיחַרְטָט,

וְזֶה לֹא פֵייר:

כַּמָּה אֶפְשָׁר

כָּכָה לִבְלֹס

כְּרִיכֵי חַרְדָּל?

הוּא עוֹד נוֹבֵר

בְּהַר עָפָר,

מַמְשִׁיךְ לִבְלֹשׁ

אַחַר הַתַּת־

מוּדָע הָעֵר

שֶׁל הֶעָבָר

בֶּן הַיּוֹבְלוֹת:

קַבְּלַן חַטָּאת!

הָאַרְחִי־פַּרְחִי שֶׁל הַסְּצֵנָה הַכְּשֵׁרָה –

אַרְכִי־חוֹפֵר! עוֹקֵר הָרִים מֵהֶקְשֵׁרָם!

רְכַב וּצְלַח –

בַּסּוֹף אֲפִלּוּ אִישׁ כָּמוֹנִי

עוֹד יַהֲפֹךְ רַק בִּגְלָלְךָ לְהַר־הַמּוֹרְנִיק!

אֶחָד כְּמוֹתִי, שֶׁלֹּא חוֹטֵף נָעִים בַּגַּב

מֵהַמִּשְׁנָה הַמִּתְבַּדֶּלֶת שֶׁל הַקַּו,

מִטַּהֲרָנוּתוֹ הָאֵזוֹטֵרִית,

מִתְּפִיסָתוֹ שְׁמֻטָּתָהּ זוּטֶרֶת,

עָלוּל עוֹד לְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף כָּאן

וְלַהֲפֹךְ מַר קַו בִּשְׁבִיל הַדַּוְקָא.

כִּי אִם צָרִיךְ

כְּדֵי לִמְצֹא שָׁם סְפֵק־טָרֵף

לִשְׁלוֹת כָּרִיךְ

אֲשֶׁר גִּילוֹ הוּא שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה,

כִּי אִם דָּחוּף,

כְּדֵי לִנְגֹּף בּוֹ אֲסַפְסוּף,

לִנְקֹט סִלּוּף

כָּל כָּךְ עָלוּב, כָּל כָּךְ חָשׂוּף,

הֲרֵי יוֹדֶה, יוֹדֶה אֲפִלּוּ מַר נָהוֹר,

שֶׁהִתְגַּלָּה פֹּה הַדָּבָר הֲכִי טָהוֹר.