נְבִיאִים עִם עֵינַיִם בַּגַּב

הָאִישׁ וְהַתֵּבוֹת

הַמִּפְלָגָה שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
מוּל יֶתֶר מִפְלְגוֹת הַגּוּשׁ שֶׁלָּהּ
דּוֹמוֹת יַחְדָּו, הַרְשׁוּ לִי לְהַשְׁווֹת,
לְאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ־וְכָךְ תֵּבוֹת,
וְהוּא וְהֵן, בְּגֹבַהּ מְצֹרָף,
עוֹבְרִים כֻּלָּם בְּיַחַד אֶת הָרַף –
אֲבָל חֶלְקָן רוֹבְצוֹת לוֹ עַל הָרֹאשׁ
וַאֲחֵרוֹת הֵן לְרַגְלָיו שְׁרַפְרַף.

הָרִאשׁוֹנוֹת – הֵן בְּגָדוֹל נִצְּחוּ;
הָאַחֲרוֹנוֹת הַפַּעַם נִמְעֲכוּ.
וּמִי מָעַךְ? טוֹב, לֹא נָעִים, אַךְ הוּא.

סוּג שֶׁל מַהְפָּךְ

גָּדוֹל הַכָּחוֹל־לָבָן. אֵין בִּלְתּוֹ.
גָּזַר חֲתִיכָה עֲנָקִית מֵהַפִּיצָה.
נִסָּה לְהַחֲלִיף אֶת הַשִּׁלְטוֹן –
וְהִצְלִיחַ
לְהַחֲלִיף אֶת הָאוֹפּוֹזִיצְיָה.

מִי מֵבִין יִידִישׁ

מִכָּל הַקְּטַנּוֹת רַק לְשָׁ"ס, לָהּ בִּלְבַד,
קָהָל שֶׁמֵּבִין כְּשֶׁקּוֹרְאִים לוֹ געוואלד.

הַקְשִׁיבוּ לַשִּׁירִים

יָא־אַלְלָה שֶׁלָּכֶם! לוּ רַק הִקְשַׁבְתֶּם לִי,
לוּ רַק חִזַּקְתֶּם רוֹפְפִים כְּגוֹן זֶהוּת וּבֶנֶט,
הַכֹּל הָיָה אַחֵר הַיּוֹם: כֻּלָּם בִּפְנִים, וּבְלִי
סָאגַת יוֹם־אֶתְמוֹל הַמְּעַצְבֶּנֶת.

חֲכָמִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה

אוֹמְרִים פֹּה עַכְשָׁיו חֲכָמִים בְּפַשְׁטוּת:
בָּרוּר שֶׁרִיצַת שָׁקֵד־בֶּנֶט הִיא שְׁטוּת.
כַּמָּה חָכָם, כַּמָּה נִשְׂגָּב,
לִהְיוֹת נְבִיאִים עִם עֵינַיִם בַּגַּב.

מִינָה מֵצַר

קוֹל מִן הַמֵּצַר שָׁמַעְנוּ,
מִמַּעֲמַקִּים: זֹאת מִינָה.
לֹא עָזַר לְמִינָה מָנוּ.
אֶת הַהַטָּיָה הִטְמִינָה
עוֹד מִזְּמַן, אֲבָל הַזְּמַן הוּא
מִין דָּבָר שֶׁזָּז יָמִינָה.

לֹא עָמַדְנוּ וְדָמַעְנוּ
מוּל מָסָךְ מֻטֶּה; שִׁמְעִי נָא:
כְּבָר לֻמַּדְנוּ, כְּבָר תֻּחְמַנּוּ,
כְּבָר מֻכֶּרֶת הַקּוֹמְבִּינָה;
לֹא יֵרֵד לָךְ מָן אוֹ מָנוּ
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, יָא מִינָה.

מָה שְׁלוֹמְךָ?

הַשֶּׁבַח לָאֵ־ל
וְתוֹדָה לַשּׁוֹאֵל.
מְבָרֵךְ הַגּוֹמֵל
וְרוֹטֵן – לַעֲזָאזֵל.