במגזר הדתי־לאומי הורגשה השבוע קנאה כמוסה לנוכח אחדות השורות במפלגות החרדיות. התוצאות המאכזבות של הבחירות הביאו לאיזו לאות כללית, שעוררה את השאלה: למה אצל ש"ס ויהדות התורה השסועות זה עובד, ואצלנו לא מצליחים להביא למיצוי הפוטנציאל?
בדיוק בנקודה הזו מצוי ההבדל המהותי בין המגזרים. החרדי מעצם הגדרתו תובע את הייחודיות שלו, את הסימון כאחר. הוא צופה מהצד בישראליות – לפעמים מקרוב, לפעמים מרחוק – אבל לא מרגיש צורך להתערבב יותר מדי. אפילו ההפך. הדתי־לאומי, לעומת זאת, מבקש את החיבור לעם ישראל, עד כדי מתיחת הגבול לתוככי החברה הכללית ככל שניתן. הוא מבקש להביא לידי ביטוי את המקף שבין הדתי ללאומי, לשמור על עצמו אבל לפתח מכנה משותף רחב עם הסביבה. יוצאי דופן הם כמובן החרד"לניקים, וגם הם לא מדירים עצמם לחלוטין מהמרחב.
כך התחנכו הציונים הדתיים, כך גדלו: מעורבות חברתית, אחדות ישראל, הכלה, התקרבות. זו גם סביבת העבודה של הדתי־לאומי שבגר ועזב את מוסדות החינוך. הוא הרי משרת בצבא עם חיילים מכל גוני החברה הישראלית, וכך גם בשירות הלאומי. את המגוון האנושי הזה הוא פוגש באקדמיה, בטיול שאחרי הצבא. הוא עובד איתם באותו משרד, נופש עמם באותם אתרי תיירות, ורואה כמוהם את אותן סדרות טלוויזיה בצפיית בינג'. אז למה שדווקא בפוליטיקה יסתגר לתוך עצמו, כשיש לו מכנה משותף רחב עם כל כך הרבה אנשים?
רשימת איחוד מפלגות הימין קראה לסרוגים לחזור הביתה, אבל רבים מהם הרגישו לגמרי בבית בליכוד, במפלגה המעורבת של בנט־שקד, בזהות וגם בכחול לבן. הרי בכל אחת מהן יש אנשים בדיוק כמוהו, שיודעים איזה שבט הם בבני עקיבא, שתוהים כמוהו מה זה לפתית, ושמקנאים בהולנדים כשיש להם דודא לנס קפה אחרי ארוחה בשרית. ברגע שהם מוצאים מכנה משותף אידיאולוגי, כבר לא משונה להם לבחור במפלגה שהעומד בראשה אינו שומר שבת.
הבחירות השבוע, מכאיבות ומאכזבות ככל שיהיו, הן לא סימן להתפרקות המגזר הדתי־לאומי; בהפוך על הפוך הן מלמדות דווקא על הצלחת החינוך הלאומי שלו. אולי משום כך מפלגת־האם החשובה מסתמנת כחרד"לית יותר מקדנציה לקדנציה, מתרחקת מ"הדתי הנורמלי" של אורי אורבך ז"ל ומכל מי שמעבר לו (לכאורה) בצד ההוא של הדתומטר.
לכל המפלגות במגזר יש תפקיד חשוב, ואף אחת מהן לא מיותרת. יש תפקיד חשוב למי שנשאר במחנה, ויש תפקיד חשוב לא פחות למי שיוצא ממנו. יש מי שבוחר לשמש מנהל חינוכי בישיבה, ויש מי שיוצא לניהול בית ספר ממלכתי בפריפריה; יש מי שבוחר לעבוד בעיתון מגזרי, ויש מי שיוצא לערוץ תקשורת ארצי; יש מי שבוחר לגור ביישוב קהילתי דתי, ויש מי שבונה את ביתו בעיר מעורבת. אפילו המכינות הקדם־צבאיות והגרעינים התורניים מחולקים למבודלים ומעורבים – ולכולם־כולם יש משמעות ויש תפקיד.
למרבה הצער, המפלגות נוגסות זו בזו. זהות עם קמפיין מושקע ומרשים, לא צלחה. כשלה גם מפלגת הימין החדש, עם קמפיין מבולגן ולא מרשים. אפילו הבית היהודי לא הצליח להתרומם לציפיות הסקרים. ובכל זאת, המגזר שגדל על מעורבות חברתית, על היטמעות בחברה הישראלית, יכול להיות גאה בעצמו ולא לחשוש לעתידו. הוא עדיין נושא די־אן־איי משותף, שפיתח אצלו קודים פנימיים חוצי דתומטר.
חשוב מכך, לציבור הזה יש תפקיד, והוא יכול לבוא לידי ביטוי כרגע יותר מאי פעם. הדתי־לאומי מתחנך להביא לשיפור ולתיקון החברה המפולגת, ולעשייה משמעותית לטובת הזולת. תפקידו להיות שליח בכל מקום שהוא, מטעם כל מפלגה שתהיה ובהינתן כל אידיאולוגיה שהוא אוחז בה, ובלבד שירתום את הכוחות שקיבל בבית לטובת הכלל ולא ישקע בתוך עצמו.
זו בשורת הדתי־לאומי, זה עניינו של המקף המחבר בין הדת למדינה – בעדינות, בהתחשבות, בהבנה. בהסתכלות מתמדת על השחקנים האחרים בזירה, על הצרכים שלהם ועל המכנה המשותף המחבר בין כל אלה, לתפארת המדינה. מאוכזבים? בצדק. עכשיו תרימו את עצמכם ותתחילו לעבוד באשר אתם. אליטה חדשה לא נבנית ביום ולא מתוחזקת על ידי פינוקי שלטון ועוצמה. אחריות לאומית היא עבודה קשה, היא העבדות המובטחת לבעל השררה. עם עליית הטמפרטורות, הגיעה השעה לקפל שרוולים ולהמשיך הלאה.
ניקיון פסח
ומילה על פילוג והסתה: אין ולא הייתה תנועה מפלגת יותר מזו שקראה "רק־לא־ביבי". אין ולא הייתה קשה ומסכסכת יותר משנאת נתניהו הפתולוגית. הלוואי שראש הממשלה וקואליצייתו יבחרו באיחוד. הלוואי שהבטחתו בנאום הניצחון להיות ראש הממשלה של כולם – ימין ושמאל, יהודים ושאינם יהודים – תבוא לידי ביטוי בפועל. אבל למען השם, שמאל יקר, תפסיקו להאשים אותו בפילוג.
הסתכלו מסביב, האיש גורף את קולות הבוחרים שוב ושוב. כשאתם יורים בו חיצי שטנה, אתם פוגעים ברבע מבעלי זכות הבחירה. לזה קוראים פילוג. הפסיקו את זה. בואו נשבור את המעגל המיותר ונתחיל לבנות. לא צריך בשביל זה קבינט חברתי, צריך פשוט להקיא את השיח השלילי – מכל הכיוונים – ברמת ניעור החמץ הדק שבדקים בניקיונות הפסח.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
