"מתי אתה מתכוון לפרוש, דוקטור?" זו שאלה שהייתי שומע כמה פעמים בשבוע. כשהיא לא זכתה לתשובה מספקת, הייתי מקבל שאלה דומה בביקור הבא: עוד כמה זמן אתה מתכנן לנסוע את הנסיעה היומית הזאת? המטופלים שלי ידעו שמכרנו את ביתנו ועברנו לדירה קרובה יותר לעיר, מה שהוביל לנסיעה יומית של 45 דקות אל משרדי בפרברים.
כשהייתי בסוף שנות השישים לחיי, עבדתי כרופא משפחה באותה עיר כמעט 40 שנה. טיפלתי בכמה דורות של בני אותן משפחות. במשך תשע השנים האחרונות, עבדנו שותפי ואני בקליניקה פרטית. דאגתנו הייתה לרווחת המטופל, ולא לחברת הביטוח; סיפקנו טיפול מיידי במרפאה וביקורי בית, ולא היה לחץ בזמן פגישה עם חולה. זו הייתה דרך נהדרת לעסוק ברפואה.
אבל בשנת 2016, שותפי בן ה־72 רצה לפרוש. החלטתו גרמה לי לשקול מחדש את כוונותיי. הגעתי למסקנה שאני לא רוצה לנהל מרפאה בעצמי, והגיע הזמן שגם אני אעזוב. לאחר חיפוש ארוך מצאנו מישהו שאנחנו בוטחים בו, והוא קנה את המרפאה והחל לטפל במטופלים שלנו.
הגיל החציוני לפרישה לרופאי משפחה הוא 65, לפי דו"ח של האקדמיה האמריקנית לרופאי משפחה. אבל מספר הרופאים מעל גיל 65 שפעילים בתחום הוכפל פי ארבעה מ־1975 עד 2013. בשנת 2016, פדרציית הוועדות הרפואיות האמריקנית דיווחה שמספר הרופאים המורשים הפעילים מגיל 70 ומעלה הוא 94,969. גם אני במועדון הזה.
המציאות היא כזו: ככל שהרופא שלכם מזדקן, כך סביר יותר שתתחילו לתהות אם הוא עדיין מוכשר ומעודכן בשיטות העבודה המומלצות, ואם הגיע הזמן לסיים את מערכת היחסים ולמצוא מישהו חדש. זהו חשש לגיטימי. בתי חולים התמודדו עם הבעיה הזאת במשך שנים רבות. מצד אחד, לעיתים קרובות רופאים מזדקנים הם בתפקידי מפתח בבתי החולים. מצד שני, בתי החולים מחויבים לשמור על בטיחות מטופליהם.
בשנים האחרונות החילו בתי חולים מבחני חובה לרופאים מעל גיל 70 הבודקים את היכולות הקוגניטיביות שלהם וכן את הבריאות, הכוח, המיומנויות המוטוריות, זמן האיזון וזמן התגובה שלהם ועוד. קשה יותר להבחין באובדן הכישורים אצל רופאים פרטיים, שיש להם מעט קשרים עם בתי חולים או עמיתים שיכולים לשים לב לשינויים מדאיגים. בנוסף, יעילות המבחנים בבתי החולים לא נבדקה במחקרים.
בכל מקרה, קשה להעריך את יכולות הרופא. אני מכיר רופא בשנות השבעים לחייו שסובל מאובדן זיכרון בזמן האחרון. הוא כבר לא יכול לטפל בכספים שלו בעצמו. אבל הזיכרון שלו לטווח רחוק מושלם, ולפי כל מדד הוא נשאר רופא מוכשר. הוא עדיין מטפל בחולים, מקבל הפניות ומעביר הרצאות. הוא נהנה מעבודתו ואינו מוכן להפסיק. אין מנגנון שיגרום לו להפסיק.
כמה מעמיתיי הגבילו את שיטות העבודה שלהם ככל שהתבגרו. הם כבר לא משתתפים בניתוחים מורכבים או ארוכים, ומקצתם אף הפסיקו לנתח לחלוטין מכיוון שהם מרגישים שאינם מיומנים כפי שהיו פעם. הם עובדים פחות שעות, ומפחיתים את רמות הלחץ שלהם. האמצעים האלה עשויים לאפשר להם לעבוד במשך עוד כמה שנים.
הכחשה היא כוח עצום כשמדובר בהכרה של אדם בהיחלשותו הקוגניטיבית. רופאים אינם שונים מהבחינה הזאת, במיוחד בהתחשב בכך שהרפואה היא זהות ושליחות בעבורם, ולא רק עבודה.
בעבר שאלו אותי חברים איך הם יכולים להעריך אם הרופא המזדקן שלהם צריך להפסיק לעבוד ברפואה. יש כמה דגלים אדומים: למשל, כשרופא שהכרתם שנים רבות אינו זוכר אתכם, או מתבלבל ביניכם ובין מטופל אחר לעיתים קרובות, או מתייחס אליכם בביטול ובחוסר סבלנות שלא כהרגלו. או, למשל, כאשר אתם זוכים למענה מבולבל לשאלותיכם. או שהרופא שוכח שוב ושוב לעשות דברים שהבטיח לעשות. או שהוא מפנה אתכם לרופא מקצועי אחר שוב ושוב, ונראה לא בטוח בשימוש במכשירים.
בסופו של דבר, חשוב לסמוך על האינסטינקט. אם אתם לא מרגישים בנוח עם הרופא שלכם, מצאו אחד חדש, לא משנה כמה זקן או צעיר הרופא הנוכחי. זה באמת צריך להיות פשוט.
כיום אני בן 70 ועובד במשרה חלקית במרפאה. אני אוהב להיות רופא ואני אוהב את העבודה שכרוכה בכך. מוחי חד ובריאותי טובה, ותקוותי היא שגילי מאפשר לי לרכוש יותר חוכמה, חמלה, עמידות וסובלנות. הרופא שלי עצמי הוא בן יותר מ־65, ועדיין מופיע ברשימות "הרופאים הטובים ביותר" המקומיות, כי יש לו שיפוט טוב, מאגר עמוק של ידע, יחס נהדר למטופלים ותכונות אחרות שהופכות אותו לרופא נפלא. לתחושתי, זה מה שכולם צריכים לחפש אצל כל רופא בכל גיל.
תרגום: אלחנן שפייזר
