ירי הרקטה על המושב בשרון לא היה טעות וגם לא תוצאה של מכת ברק; הוא היה מתוכנן ומתוזמן היטב. הוא נועד לא רק להציג את מדיניות ההכלה הביטחונית של נתניהו ככלי ריק כדי לחבל במסע הבחירות שלו, אלא בעיקר לטשטש את ההישג המדיני חסר התקדים שלו בהשגת ההצהרה האמריקנית על ההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. לכך בדיוק תוזמן הירי, והוא אכן השיג את מטרתו. נתניהו נאלץ לקטוע את הביקור, ונמנע ממנו לחגוג את הישגו ההיסטורי ולתרגם אותו לרווח פוליטי. במקום לעסוק בהישג המדיני של נתניהו, עסקנו כולנו ברקטה ההיא ובמה שהתפתח בעקבותיה בגבול רצועת עזה.
אבל מיקוד השיח ברקטה במקום בהכרה האמריקנית טשטש עוד עובדה חשובה: עצם ההודעה האמריקנית, ובמיוחד העיתוי שלה ערב הבחירות, העידו על כך שבין נתניהו לאנשי ממשל טראמפ מתקיימים יותר ממערכת יחסים חמה ושיתוף פעולה הדוק. הם העידו שטראמפ ואנשיו ממש "עובדים" אצל נתניהו ובעבורו, שהם מוכנים לעשות בשבילו הכול. מהבחינה הזאת ההישג של נתניהו היה אחד יותר מדי: הוא מחזק מאוד את ההשערה ש"תוכנית המאה" אינה תוכניתו של טראמפ אלא תוכניתו של נתניהו. הם לא היו כופים עליו דבר. בשביל טראמפ, וכל שכן בשביל אנשי צוותו, נתניהו הוא בבחינת אורים ותומים. טראמפ נתן ליועציו צ'ק פתוח והם ישבו סביב נתניהו וגיבשו בהדרכתו את התוכנית. הם גם מי שמביאים לחתונה את מדינות ערב "המתונות". לכל הפחות אפשר לומר בבטחה לאור מערכת היחסים היוצאת דופן הזאת, שהתוכנית היא על דעתו של נתניהו ובהסכמתו המלאה.
מבחינת נתניהו תוכנית המאה אמורה להיות אקורד הסיום שלו כראש ממשלה. הוא באמת מתכוון להקים מדינה פלסטינית, אמנם "מדינה מינוס" ורק לפי תנאיו, אבל הוא מתכוון לכל מילה שאמר בנאום בר־אילן הידוע. כך לדעתו הוא יסגור מעגל ויותיר את חותמו על ההיסטוריה הישראלית.
אם אכן כך, נתניהו רוצה את קולות הימין כדי להגשים באמצעותם את התוכנית עם אנשי כחול לבן. אבל חשוב לו שהוא ינצח בבחירות ולא הם. זה לא רק עניין של אגו. הוא לא סומך עליהם, ובצדק. הוא רוצה לנווט. הוא רוצה להיות מי שמפקח על ביצוע התוכנית, כשהשיקול העיקרי שלו הוא באמת ביטחון ישראל, לפחות כפי שהוא מבין אותו.
אבל כל הסכם, באשר הוא הסכם, חייב להיחתם עם בעלי התביעה הפלסטינית השקרית על ארצנו. לכן הוא אינו עוקר אותה מן השורש אלא מכיר בה, מותיר אותה על כנה ואף מחזק אותה ומנציח אותה. לכן אפשר לומר על תוכנית המאה, גם בלי ידיעת פרטיה, שהיא לא תביא רגיעה לאזור אלא רק תגביר את המתיחות ואת שפיכות הדמים. הבחירות הקרבות תהיינה קריטיות מהבחינה הזאת: תוכנית המאה היא שעומדת מאחורי כותלן. מי שמבין עד כמה התוכנית מסוכנת צריך להיות מעוניין שגוש הימין ינצח ויוכל להקים קואליציה, אבל שנתניהו יפסיד לאנשי כחול לבן בהפרש של כשלושה־ארבעה מנדטים, כפי שזה מסתמן כרגע בסקרים.
כדי לזכות לתמיכה ציבורית רחבה לתוכנית המאה ולהוציא אותה לפועל, נתניהו יעדיף כמובן קואליציה עם אנשי כחול לבן, או לפחות אלה מהם שיהיו מוכנים ללכת איתו. אבל אם גנץ ואנשיו ינצחו את נתניהו בהפרש של כמה מנדטים, הם לא ירצו וגם לא יוכלו להרשות לעצמם, מבחינה ציבורית, לתת לו את ראשות הממשלה. נתניהו, מנגד, לא יוכל להיות שר בממשלתם. אפילו פתרון של רוטציה יהיה בלתי אפשרי מבחינתו. זה לא רק עניין של אגו, אלא קודם כול עניין משפטי. כל עוד הוא ראש ממשלה הוא מוגן מפני כתב האישום שלו עד גזר דין חלוט – דבר שייקח שנים. כשר הוא ייאלץ להתפטר מיד.
אם נתניהו יפסיד בהפרש קטן לאנשי כחול לבן, ובכל זאת יהיה בידו להקים קואליציה עם גוש הימין המסורתי, לא תהיה לו ברירה אלא לבחור באפשרות הזאת אף שהוא יודע שהיא לא תאפשר לו להגשים את תוכנית המאה. למרבה הפלא ייתכן שדווקא הרדיפה המשפטית של השמאל היא שתמנע מנתניהו להגשים את מדיניות השמאל.
המסקנה העולה מהדברים היא שכל מי שמבין עד כמה התוכנית מסוכנת, ומעדיף לסנדל את נתניהו עכשיו במקום להפוך למפגין כתום נגדו בבוא הזמן, צריך לבחור במפלגות המחויבות לגוש הימין ומתנגדות להקמת מדינה פלסטינית.
