סרטון הבושם השנוי במחלוקת של איילת שקד (ספוילר: לא אהבתי) הצליח לחבר בין הדוסים לפמיניסטיות, כמקובל בסוגיות הנוגעות לעניינים שבצניעות – או שבהחפצה, תלוי את מי שואלים. הביקורת נגד שרת המשפטים, המדגמנת את בושם הפשיזם/דמוקרטיה בסגנון פרסומות הז'אנר, התחלקה בין מי שטענו להיעדר צניעות אבל הסתייגו קשות מהמונח "החפצה", ובין מי שטענו להחפצה בוטה אבל בחיים לא יוציאו מהפה את המילים "זה לא צנוע".
יסלחו לי אלה ואלה, אבל הם אומרים בדיוק את אותו הדבר. הם משקיפים אולי על העניין מזוויות שונות, אבל מתייחסים לאותה נקודת מבט של המסתכל על הפרסומות בעלות המיניות המופגנת. הם מנתחים אותן דרך עיניו של הצופה, בין שאינו רוצה להיקלע למראה הזה ובין שהוא נהנה ממנו. שני הצדדים – תתפלאו, גם הדוסים – רוצים לכבד את האישה ולהסתכל על מה שיש בה. הפמיניסטיות רוצות להאמין בכל מאודן שהמאבק שלהן לא קשור בשום צורה למאבק הדתי החשוך והמגביל; הדוסים מזועזעים מהמחשבה שבסופו של יום יש להם מכנה משותף רחב ועמוק עם הנשים הפורצות את גבולות השיח, לעיתים גם בענייני הלכה. אבל ירצו או לא, בסוגיית הצניעות רב המשותף על המפריד.
חשש זהה מנקר בליבו של מי שמזהיר ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", ובלב מי שמתחנן שלא תפתח פה לשטן; שניהם מתכוונים לאותו הדבר כשהם מתפללים לנחמה מן השמיים, או מאחלים שלא תדעו עוד צער; הם נאמנים למולדת בה במידה כשהאחד נשבע והאחר מצהיר. כן, השוני המושגי הזה נמצא ברבדים שונים, אין זהות מוחלטת, אבל יש התנערות מוגזמת זה ממינוחיו של האחר, תוך התעקשות על מחנאות ומגזריות והעמקה מיותרת של פערי שפה.
שיהיה לכם סופ"ש נעים. או שבת שלום. מה שבא לכם בטוב.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
