באחד מסקרי המנדטים שפורסמו השבוע הסתתר נתון אחד מעניין, שאיש כמעט לא נתן אליו את ליבו: מפלגת הציונות הדתית – הבית היהודי והאיחוד הלאומי – זכתה לשישה מנדטים, ומפלגת העבודה – לחמישה בלבד. למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שמוצגת תחזית שלפיה המפלגה היורשת של מפא"י ההיסטורית מקבלת פחות מנדטים מהמפלגה היורשת של המפד"ל. לו היה מישהו מניח אפשרות כזאת בפני זרח ורהפטיג לפני שבעים שנה, או אפילו בפני זבולון אורלב לפני עשור, היה האיש נשלח אחר כבוד למקום שבו קושרים אנשים למיטות כדי שלא יפגעו בעצמם .
המצב הפנטסטי הזה קשור כמובן קודם כול לקריסתה הקולוסאלית של מפלגת העבודה, ופחות להצלחה מדהימה של מפלגה סרוגה כזו או אחרת. ובכל זאת, נדמה שדבר אחד אפשר לקחת מהאנקדוטה הזאת: הציבור הציוני־דתי חייב להתחיל לקחת אחריות פוליטית לא רק על עצמו כי אם על כל המדינה. המאבק של הציבור הזה באליטה הישראלית ממשיך בעוז, ובצדק, בתחומים מסוימים; אך בד בבד גם הוא הפך כבר לאליטה בתחומים לא מעטים. הגיעה העת להתחיל להתנהג בהתאם.
יש לומר זאת חד וברור: האיחוד הלאומי, הבית היהודי ועוצמה יהודית חייבים להתאחד לקראת הבחירות הקרבות. אין הכוונה למיזוג ערכים ודעות, אלא לריצה משותפת כבלוק טכני כדי להשיג מטרה אחת ויחידה, חשובה מאין כמותה: הצלת גוש הימין ומניעת עליית ממשלת מרכז־שמאל.
במשולש המפלגות הללו, האיחוד הלאומי היא הצלע החזקה ביותר כיום. זו לא עמדה אלא עובדה. היו"ר בצלאל סמוטריץ' ניחן בכריזמה תקשורתית והופעה ציבורית שאינן בבחינת מותרות אלא תנאים הכרחיים לקצירת הישגים פוליטיים בעידן האולטרה־תקשורתי שאנו נמצאים בו. הוא יודע להתראיין, יודע לנהל חשבון טוויטר, יודע את רזי העבודה הפרלמנטרית, והוא מוכר ואהוד בקרב ציבורים נרחבים ביותר במגזר הדתי־לאומי.
הבית היהודי, שבלי ספק הייתה עד פרישת בנט ושקד החלק הדומיננטי במפלגה המאוחדת, עדיין מלקקת את פצעיה. השבוע בחרה סוף־סוף את הרב רפי פרץ ליושב הראש, ונקבעה רשימתה לכנסת, אם כי בשעת כתיבת שורות אלה עדיין מחפשים אישה שתשובץ במקום השלישי. המהלך הראשון והנכון שהיה אמור לעשות הרב פרץ הוא להכריז שההליכה המשותפת עם האיחוד הלאומי ממשיכה. ההיגיון מכתיב זאת, הציבור מעוניין בכך, הסקרים אינם מותירים כל ברירה. העניין פשוט עד כאב: הבית היהודי והאיחוד הלאומי לא יעברו את אחוז החסימה אם ירוצו לבד. זה הכול.
אין הבדלים אידיאולוגיים גדולים בין שתי המפלגות, האיחוד למעשה כבר קיים ועבד לא רע בכלל בכנסת הקודמת, כל מה שקורה עכשיו הוא חלק ממשא ומתן פוליטי על מי יהיה באיזה מקום ומי יתחיל את ה"ריץ'־רץ'" ברשימה. ההצעה שלי: סמוטריץ' בראש, המקום השני והשלישי לבית היהודי, הרביעי לאיחוד הלאומי, החמישי לבית היהודי וכן הלאה. כך בראש הרשימה יעמוד בעל הסיכוי הכי טוב להביא כמה שיותר קולות, והוא יאוזן עם שניים שבאים אחריו מהמפלגה השנייה.
לא, לא שכחתי את עוצמה יהודית. החיבור הזה נתון למתקפה צולבת – אש תותחים משמאל, צווחות "כהניסטים" ו"פאשיסטים", וירי נשק קל מהבית פנימה. קודם כול נדבר על הבעיה הפנימית. אנשי עוצמה יהודית אכן אוחזים בדעות שאינן כוס התה המדויקת שלי, וכנראה של רבים אחרים בציונות הדתית ובימין בכלל. וזה בסדר גמור. אבל הם שייכים לגוש הימין, והם עשרות אלפי קולות. עוצמה יהודית (שרצה עם אלי ישי, בבחירות הקודמות) שווה סביב שלושה מנדטים. אם ברני סנדרס יכול לשבת עם ג'ו ביידן באותה מפלגה דמוקרטית בארה"ב, גם איתמר בן־גביר יכול לשבת עם אורית סטרוק. שוב, לא מדובר על איחוד דעות ואמונות, אלא על ריצה משותפת של כמה סיעות בפתק אחד לצורך מניעת בזבוז משווע של קולות.
אם יוצאים מנקודת הנחה שהבית היהודי והאיחוד הלאומי שווים יחדיו כחמישה־שישה מנדטים, חיבור עם עוצמה יהודית יכול בקלות להביא את המפלגה הזאת לשבעה־שמונה מושבים בכנסת. כן, כנראה יהיה מנדט אחד או אפילו שניים שיעקמו את האף לנוכח חיבור כזה ויצביעו לבנט־שקד, לליברמן או אפילו לליכוד. בסדר גמור, אלה מפלגות בתוך הגוש שכולן נמצאות מחוץ לסכנת אחוז החסימה.
ולאנשי עוצמה יהודית נזכיר את מה שאסור לשכוח: הפעם היחידה שבה הצליח חבר כנסת מטעמכם להיבחר היה ב־2009,
כשהתחברתם לאיחוד הלאומי. בכל שאר הפעמים זה נגמר מתחת לאחוז החסימה ובאובדן המוני קולות. אתם חשובים דווקא משום שאינכם זניחים, ומוטלת עליכם אחריות.
הירי בתוך הנגמ"ש הימני הסלים השבוע. הרב פרץ הקשיח עמדות מול סמוטריץ', שמצידו הודיע לליכוד שהוא מוזמן לשריין בעצמו את עוצמה יהודית, שמצידה הודיעה שתרוץ לבדה. זוהי תקופת משא ומתן, כולנו מבינים שאתם צריכים לעשות שרירים, אבל אל תקרעו את החבל. לא ייוותר די זמן לאחות אותו.
ולגבי המתקפות משמאל: כאמור, ד"ר מיכאל בן־ארי כבר היה חלק מהאיחוד הלאומי וכיהן כחבר כנסת, ותאמינו או לא – השמיים לא נפלו. אין צורך להיבהל מהצווחנים, הם עושים זאת באופן שקוף ולא מתוחכם כל כך, במטרה ברורה אחת ויחידה: לחבל בגוש הימין ולנסות לקושש עוד כמה מנדטים לגוש המרכז־שמאל. רק נזכיר מי השותפות שלהם ליצירת גוש חוסם נגד מועמד הימין: מפלגות ערביות אנטי־ציוניות בעליל. טלו קורה, ובינתיים תנו לנו להסתדר עם הקיצונים שלנו, תודה.
את אנשי עוצמה יהודית צריך לשלב ברשימת הימין המאוחדת בשני מקומות ריאליים עד המקום השמיני, כך שבמקרה של שמונה מנדטים יהיו במפלגה שלושה ח"כים לאיחוד הלאומי, שלושה לבית היהודי, ושניים לעוצמה יהודית. אלה סדרי הכוחות שמשתקפים בסקרים, זהו קול ההיגיון, זהו רצון הציבור. בצלאל, הרב רפי, איתמר היקרים: התאחדו. כל תוצאה אחרת תהיה בלתי נסלחת.
