בכל מוצאי שבת, בשעה עשר בלילה, משודרת ברדיו מאה ושלוש אף אם תוכנית מרגשת ומעצבנת של הרב אפרים בן צבי. זאת תוכנית מרגשת, כי אפשר לשמוע בה מלא סיפורים עצובים של אנשים שבורי לב שמתקשרים אל הרב כדי לדרוש בעצתו. וזאת תוכנית מעצבנת, כי תמיד בסוף השיחות הקצרות הללו, הרב בן צבי מבקש מהאנשים לבחור מספר בין אחת לשבעים ושתיים, ואז לוקח כמה דקות כדי לפתוח בספרי הקבלה, ואז מייעץ להם עצות נוקבות ונחושות, בלי שהוא מכיר אותם בכלל. וזה מעצבן.
ולפני שבוע ישבתי בבית והקשבתי לרב בן צבי מחלק עצות למאזינים, ובדיוק עלה לשידור בחור צעיר, ששמו יצחק. והרב אמר לו, כן יצחק חביבי, קדימה, מה הבעיה. ויצחק אמר, לא טוב לי הרב. אין לי חברים. ואין לי זוגיות. ואין לי אהבה. והכול מרגיש קר. ואני מרגיש מנותק מהעולם. זה כאילו שיש לי רצון לעשות הפוך מהעולם. אם כולם ילכו לכיוון אחד, אני אלך לכיוון אחר. ואני בודד נורא, הרב. אתה מבין.
והרב בן צבי נאנח, ואמר שהוא מבין, ומיד אז שאל אותו, תגיד לי, איך הקשר שלך עם אבא שלך. ויצחק אמר, אבא הוא בנאדם קצת מנותק. הוא גם כזה, זאב בודד. והרב אמר, אז לא חווית הורות, אני מבין, ועכשיו, מה איתך עכשיו. ויצחק אמר, עכשיו אני חייל. והרב בן צבי אמר, הבנתי, אתה חייל, אתה בצבא, ואתה מרגיש שהדיכאון מוביל אותך, נכון. ויצחק אמר, נכון. אם המצב רוח שלי היה מלחמה, אז ההרגשה שלי היא שאני מפסיד.
והרב נאנח ואמר, יש לי שאלה, ותדבר איתי חופשי, למרות שזה ברדיו, ויצחק אמר, בסדר, והרב אמר, יש לך לפעמים מחשבות אובדניות. ויצחק אמר, כן, בטח. והרב אמר, מה, איזה מחשבות. ויצחק אמר, סתם, שאין לי כוח כאילו. אין לי למה לחיות. והרב שאל, וזה מעציב אותך. מפיל אותך. ויצחק האומלל לא ענה, במשך כמה שניות ארוכות. והרב אמר, יצחק, אני איתך, אני לצידך. ויצחק נאנח ואמר, אני תמיד מנסה להתנגד לזה, למחשבות האלה.
ואחרי כמה שניות של שקט הרב בן צבי אמר, תבחר מספר בין אחת לשבעים ושתיים. ויצחק בחר את המספר שישים ואחת. והרב אמר, תמתין. וברדיו השמיעו מוזיקה דרמטית כזאת, של סרטי אקשן זולים. ואחרי כמה שניות הרב חזר ואמר, ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום. יצחק ידידי, אתה אדם חכם, פיקח, ולפעמים, יוסיף דעת יוסיף מכאוב. רבי נחמן אמר פעם שעיקר היהדות זה תמימות ופשיטות. וחוכמות לא צריכים כלל. כי עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות. הבנת.
ויצחק לא ענה. מה כבר אפשר לענות. והרב בן צבי אמר. יצחק אתה צריך לטפל בעצמך, ללכת לטיפול. אצל האנשים הנכונים, שידאגו לך. ואני צופה לך עתיד יפה וטוב. אני צופה לך זוגיות. אתה תחווה אהבה גדולה. יהיה לך קל בחיים. ובבקשה תקרא את הספר משיבת נפש. הוא יטהר לך את הנשמה. וייתן לך כוח.
ויצחק שתק במשך כמה שניות, ואז אמר, הרב, יש לי עוד שאלה. והרב אמר, כן בבקשה. ויצחק בלע את הרוק שלו ואמר, הרב אתה דיברת על זוגיות. אני קצת מבולבל בזהות שלי, כלומר. והרב קטע אותו ואמר, כן כן, אני יודע. ואני חייב לומר לך שתהיה לך זוגיות עם אישה. וכאן הרב בן צבי כבר ממש צעק, ואמר, אתה לא נולדת כזה. חד וחלק. ויצחק שתק, כי הוא כן נולד כזה. ואחרי כמה רגעים הרב אמר, ברכה והצלחה. וככה השיחה הסתיימה.
ואחרי כמה שניות, כשהרב בן צבי כבר שוחח עם מאזינה אחרת, מבוגרת וצרודה, שחלתה לא מזמן בסרטן השד, סגרתי את המחשב, נשכבתי על הספה, ונחנקתי מדמעות, מכאב ומצער. צער על העולם הזה. על הגסות והקלות שבה אנשים עם כוח דורסים אנשים אחרים. צער על רבנים גסי לב, שאומרים את המילים הלא נכונות, לאנשים הלא נכונים, בשידור חי, וכך שורטים שרט בנפשם. ובעיקר צער על יצחק האומלל, שפנה אל הרב כדי לקבל עזרה ותמיכה ונחמה. ובמקום כל אלה, קיבל צעקות איומות ורעות.
יצחק היקר והאהוב. אם אתה קורא במקרה את המילים האלה, דע לך שאין שום דבר בחיים האלה שהוא חד וחלק. דע לך שהבלבול הזה שאתה מרגיש, בזהות המינית שלך, הוא בלבול מאוד נפוץ, ומאוד לגיטימי. דע לך שאולי נולדת ככה, ואולי לא. ואולי תהיה לך זוגיות עם אישה, ואולי לא. אני לא יודע, כי אני לא מכיר אותך בכלל. אבל גם הרב בן צבי לא מכיר אותך בכלל. אז אל תקשיב לו. ובאופן כללי, אל תקשיב לאנשים עם כוח שלא מכירים אותך, הם סתם משחקים בבני אדם. תקשיב רק לעצמך. כי אתה אחלה כמו שאתה. אתה מושלם, בכל גרסה שלך. ויש לך מקום בעולם הזה. חד וחלק.
