74 שנים חלפו מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, אך עבור אלפי ניצולי שואה עניים בישראל, ששרדו את התופת הנוראה מכל, איבדו את משפחותיהם במחנות ההשמדה ונותרו מצולקים וכואבים לשארית חייהם, המלחמה לא הסתיימה.
מרביתם כבר באמצע שנות השמונים לחייהם, כוחם תש ובליבם כבתה התקווה לחיות בכבוד את שארית ימיהם, רק משום שגרמניה מנערת מעליה את האחריות לשלומם ולרווחתם ומונעת מרבים מהם פיצוי של קצבה חודשית, אך ורק משום שעלו לישראל אחרי 1953, בהתאם להסכם השילומים עם גרמניה.
לעומת גרמניה, שמתנערת מאחריות, דווקא מדינת ישראל הגדילה את התקציבים עבור ניצולי השואה ושיפרה את מצבם. גובה הקצבה נקבע לפי מצבם הבריאותי של ניצולי השואה, ניתן מענק שנתי ופטור מתשלום עבור תרופות בסל הבריאות גם לניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית, ואלפי ניצולי שואה נוספו למעגל הזכאים לזכויות ולהטבות, וכל זאת, מקופת המדינה.
רק בשנות התשעים גרמניה הסכימה לקחת אחריות חלקית ולפצות רק ניצולי שואה ששרדו מחנות, גטאות וחיו במסתור ובזהות בדויה (במקומות שהוכרו לעניין זה), באמצעות קצבה רבעונית נמוכה של "קרן סעיף 2", דרך ועידת התביעות. בשנת 2014, המדינה הוסיפה למקבלי קצבה זו השלמה חודשית, כל אחד לפי מצב בריאותו ומצבו הכלכלי.
לעומת ניצולי השואה המקבלים קצבה חודשית או השלמה מהמדינה, דווקא ניצולי השואה שמקבלים קצבה חודשית ישירות מגרמניה (B.E.G) נותרו מקופחים. התגמולים שגרמניה מעבירה לכ-6,000 ניצולי שואה בסך הכול, נמוכים משמעותית מאלה שמשלם משרד האוצר בישראל. גרמניה מתעלמת מסבלם ואינה מפצה אותם בהתאם לגילם ולמצבם הבריאותי הקשה, שנובע מהרדיפות שעברו. גם במקרה זה מדינת ישראל התגייסה לתיקון העוול, ומשלמת להם מענק רבעוני בסך 2,500 שקלים.
למרות כל מאמצי המדינה לקחת על עצמה התחייבויות שהיו אמורות להיות מוטלות על גרמניה, ישנם כ-90 אלף ניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית רק משום שעלו לישראל אחרי 1953 ורבים מהם חיים בעוני ובמחסור.
25 שנים אני פועלת למען זכויות ניצולי השואה, ייסדתי את עמותת אביב לניצולי השואה לפני 11 שנים, מתוך תחושת שליחות ומחויבות לסייע ללא תשלום לניצולי השואה בישראל. למצות את מכלול זכויותיהם ולשפר את חייהם. עד כה סייעה העמותה ל-60 אלף ניצולי שואה לקבל זכויות והטבות בשווי של 350 מיליון שקלים, אך מול ממשלת גרמניה – קצרה ידי מלהושיע.
אני פונה בקריאה לממשלת ישראל: רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, ניצולי השואה כואבים ומותשים ואין בכוחם להמשיך ולהילחם. זה הזמן לדרוש מגרמניה לקחת אחריות, לפצות את כל ניצולי השואה ולאפשר להם חיים בכבוד וברווחה.
