בשבוע החולף נערך בבג"ץ דיון על החלטת המועצה להשכלה גבוהה לגבי מסלולי לימודים בהשכלה גבוהה בהפרדה. לקראת הדיון עדכנה המל"ג את השופטים בנתונים בנוגע להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית. ההודעה נפרשה על פני שישה עמודים, אך ניתנת לסיכום בשתי מילים: כישלון חרוץ. לפי הודעת המל"ג, מאז קבלת ההחלטה גדל מספר החרדים בהשכלה גבוהה ב־848 סטודנטים בלבד, הרחק מהיעד. בחלק מהמסלולים אף נצפתה ירידה במספר הסטודנטים החרדים לעומת השנים הקודמות.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–פוטין יסיים את מלחמת העולם השנייה?
–שירות לציבור או כלי ריגול: תעלומת המונית הרוסית
–מי הבוט: המניפולציה שעלולה להטות את הבחירות
–שיבת המוחות: כאלף מדענים חזרו לישראל תוך עשור
שילוב החרדים בהשכלה גבוהה ובתעסוקה אינו עניין לחרדים בלבד. לפי נתוני הלמ"ס, בעוד כ־45 שנה צפויה האוכלוסייה החרדית להקיף 30 אחוז מאוכלוסיית ישראל שבגיל העבודה. אם לא יתרחש שינוי והפערים בתעסוקה יישמרו, צפויה ההכנסה הממוצעת בישראל להצטמק ב־15 אחוזים. הצטמקות ההכנסה לא תהיה נחלת המגזר החרדי בלבד.
השיעור הנמוך של כניסת האוכלוסייה החרדית לעולם האקדמיה לא נובע מחוסר נכונות. בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה של ממש וצמיחה במספר מסלולי ההשכלה הגבוהה לציבור החרדי. הביקוש להשכלה גבוהה בקרב החרדים גבוה מאוד. בכנס שערך פורום קהלת בשבוע שעבר הוצג סקר שלפיו כ־60 אחוזים מבני הציבור החרדי שוקלים ברצינות לימודים אקדמיים. עם זאת, מתוכם, רק כרבע מהגברים וכ־16 אחוזים מהנשים השיבו שיהיו מוכנים לשקול לימודים אקדמיים ללא הפרדה.
לימודים בהפרדה בין גברים לנשים מתקיימים בישראל זה למעלה מארבעים שנה. בוגרי מכון לב, מכון טל, מכללת הרצוג ומכללות אחרות ממלאים משרות בכירות במשק. ועם כל הכבוד למדינת הסטארטאפ, הלימודים בהפרדה אינם המצאה ישראלית. מוסדות לימוד יוקרתיים באנגליה, בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה מקיימים לימודים בהפרדה מלאה, בקמפוסים נפרדים לחלוטין. למה לא? אם מתקיימים תנאים שווים בשני המסלולים הנפרדים, ואם הסטודנטים יכולים לבחור ללמוד במסלול אחר שאינו נפרד, איזו אפליה יש כאן?
אז לא. כמו רפורמות ומהפכות אחרות בישראל, גם המהפכה הזו עלולה להתנפץ על סלעי המשפטיזציה. המחוקק אמנם קבע בחוק כבר ב־2007 שלא יראה אפליה בקיומם של מסלולים או מוסדות נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת. אך מהו המחוקק לעומת ענקי המשפט? ישבו המשפטנים במל"ג ובמשרד המשפטים על המדוכה, ומצאו כי כל הפרדה משמעה פגיעה בשוויון ובנשים. העובדה שדווקא הנשים החרדיות הן שדורשות לימודים בהפרדה אינה מלמדת לשיטתם על היעדר הדרה, אלא רק על קוצר בינתן והבנתן. הן לא יודעות מה הן רוצות באמת. פלורליזם, כבר אמרנו?
ומה על הצורך של שילוב חרדים בהשכלה? מידתיות, כמובן. שקלו המשפטנים, מדדו, ונתנו סימנים: רק הגרעין החרדי הקשה, אלו שלמדו במסגרות המנויות על מערכת החינוך החרדי, יהיו זכאים להשתתף במסלולים. חרד"לים וחב"דניקים, כידוע, אינם חרדים באמת. ההפרדה תתקיים בכיתות בלבד, אך לא במרחבים הציבוריים בקמפוס. הזכאות ללימודים בהפרדה תותר בתואר הראשון בלבד. שערי התואר שני יהיו פתוחים לכול, אך את אורח חייהם צריכים החרדים להשאיר אצל השומר בכניסה.
אז כמו המל"ג, גם החרדים שקלו מחדש את עמדתם והצביעו ברגליים נגד ההחלטה. את מחירה היקר של המידה הטובה אנו עלולים לשלם בעוד כ־45 שנה.
