המחנה הלאומי נמצא כבר תקופה ארוכה במלכוד. מצד אחד הוא מחזיק בהגה השלטון מזה כעשור, אך מצד שני כל ניסיון לקדם באופן משמעותי את מדיניותו כגון הכרעת הטרור ולא הכלתו, בנייה חופשית בירושלים וביו"ש, הסדרת המאחזים, החלת ריבונות על שטחי ההתיישבות הישראלית, פסקת ההתגברות ועוד – נתקל בהתנגדות של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד נתניהו, התומך בפתרון שתי המדינות ונשען דרך קבע על מפלגות המרכז בקואליציה.
במשך העשור הזה, הפך נתניהו לאחד המדינאים הבולטים בעולם ויצר מציאות לפיה הוא המנהיג הבלתי מעורער של המחנה הלאומי וכל מי שניסה לאתגר את מנהיגותו או למצב את עצמו כיורש פוטנציאלי לראשות הממשלה, חוסל פוליטית. המותג "ליכוד" הפך למותג "נתניהו" והוא נושא על גבו נדוניה קבועה של כ-30 מנדטים.
בד בבד עם מציאות זו, הצליחו נפתלי בנט ואיילת שקד לקחת את מפלגת המפד"ל המנומנמת עם שאריות האיחוד הלאומי ההיסטורית, להופכן לרשימה אחת עם פוטנציאל גדול, ולהשיג תיקים בכירים ובכללם תיק המשפטים המשמעותי, אשר מעולם לא היה בידיהן.
בקדנציה האחרונה השרים בנט ושקד בנו את עצמם כמנהיגים הבולטים ביותר במחנה הלאומי אחרי נתניהו, אך לפני כץ, ארדן וסער. הם מעולם לא הסתירו את כוונתם; לפרוץ את "הסורגים" של המגזר הסרוג ולצרף ציבור רחב יותר, חילוני ומסורתי, אשר כיפת שמים לראשו. כמו שקד.
הם ניסו לקדם זאת במסגרת הבית היהודי, הגם שנערכו לאפשרות שזה ייכשל ולפיכך ביקשו מחברי המרכז לאפשר להם יותר שריונים ליו"ר (2 בעשירייה) ולהותיר את היחס הקיים בין הבית היהודי לבין תקומה (2 בלבד בעשירייה הראשונה). בדרך זו הם קיוו לצרף לרשימה דמויות נוספות מחוץ למגזר. בחודשים האחרונים, מצאו עצמם שקד ובנט בתוך תנועת מלקחיים, לחץ של תקומה מבחוץ לשריין 3 מועמדים בעשירייה ראשונה כתנאי סף לריצה משותפת ולחץ מבית לביטול השריון השני של היו"ר בעשירייה הראשונה, כולל ערעורים משפטיים על החלטת המרכז.
התברר למפרע, כי הציונות הדתית איננה מוכנה לוותר על מפלגה מגזרית שתשמור על ערכיה נטו, תמורת הרחבת השורות והתמודדות על ההנהגה העתידית של מדינת ישראל.
בנסיבות פוליטיות אלו, המהלך של "הימין החדש" היה מתבקש ונועד להשיג מספר מטרות; איחוד הציונות הדתית לרשימה אחת ללא בנט ושקד ומניעת אובדן מנדטים בקצה הימני. קליטת המנדטים שזולגים מהליכוד לליברמן-לפיד-גנץ בשל חוסר אמון בנתניהו. הבאת מנדטים נוספים של מצביעי ליכוד, חילוניים ימניים המתנגדים למדינה פלסטינית אך אינם מסוגלים להצביע לסמוטריץ', והיערכות פוליטית ליום שאחרי נתניהו.
המתקפה על הימין החדש מצד הליכוד, הייתה צפויה ונובעת מהידיעה שהמהלך ינגוס מהם מנדטים, אך למודי ניסיון "ההתנתקות", ניתן לסמוך יותר על נבחרי המפלגות שמימין לליכוד מאשר על "החתולים בשק" שייבחרו בעשירייה הרביעית בליכוד.
