שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג לכאורה נתונים סותרים. בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר החרדים המשרתים בשירות הצבאי, ולצידה ירידה בקצב הגידול של החינוך החרדי ושיפור במדדי העוני. מצד שני מספר לנו הדו"ח על עלייה במספר האברכים, ירידה במספר הלומדים באקדמיה, והתמתנות ואף ירידה בשיעור הגברים העובדים. כיצד מתיישבים הנתונים אלו עם אלו? האם הציבור החרדי משתלב או מסתגר? ובכן, תלוי על אלו חרדים מדברים.
בעשור הנוכחי מתפצלת החברה החרדית בישראל לשני זרמי עומק שהולכים ונבדלים זה מזה. עם השנים הולך הפיצול ומעמיק, תוך טריפת הקלפים כולם, יצירת בריתות פוליטיות חדשות ושינוי כללי המשחק. הרחוב החרדי משתנה מקצה לקצה, וכבר אי אפשר לדבר על "החרדים" כגוש אחד, אלא על זרמים חרדיים שונים ונבדלים. עיקר המחלוקת בין שני הזרמים מתייחסת לתגובה הראויה לניסיונותיה של המדינה להביא לשינוי אורח החיים החרדי.
נבהיר: מאז תחילת המאה ה־21 עושה המדינה מאמץ יוצא דופן להביא לשינוי דפוסי החיים שהשתרשו בקהילה החרדית. תחילתה של המגמה בביטול הסדר דחיית השירות הצבאי בבג"ץ בשנת 1998, מה שהוביל לחקיקתו של חוק טל ובהמשך גם לפסילתו. לאחר מכן נמשכה המגמה בהקמת מסלול השירות האזרחי; בקיצוץ קצבאות הילדים בשנת 2003; בצמצום מלגות ומענקי הבטחת הכנסה לאברכים; באישור פתיחת מוסדות אקדמיים מותאמים לחרדיים; בהשקעה מסיבית בעידוד יציאה לעבודה ועוד.
על אף שינויים בקו במהלך השנים, פרי התפתחויות פוליטיות, אפשר להבחין בבירור במהלך יזום ורב־שנים ששותפות לו כל זרועות השלטון. המטרה שלו היא להוביל לשינוי דפוסי התרבות החרדית בישראל. לכך יש להוסיף שינויים פנים־חרדיים, שעיקרם הנהגה חלשה והתפתחותו של אינדיווידואליזם חרדי, קריסת חומות הקהילה בעקבות המהפכה הדיגיטלית ותמורות כלכליות. כל אלו מובילים את ההנהגה החרדית למצוא את עצמה לראשונה בעמדת מגננה פנימה והחוצה.
התגובה המנוסחת למשבר הזה אינה נחלקת למגזרים המקובלים – חסידים, ליטאים וספרדים. היא מנפצת את התבניות ומשסעת את הקהילה החרדית. אנו חוזים בשנים האחרונות בהתפצלות של כל הקהילות החרדיות לשני זרמי עומק: מתבדלים מול משתלבים. כמו באירופה של תחילת המאה ה־20, בפתח המאה ה־21 חוזרת החברה החרדית ל"גראונד זירו" ונדרשת לנסח את חזונה מחדש. התבדלות מול השתלבות.
הקהילה החרדית המתבדלת, חלק מהזרם המרכזי החרדי, מוצאת את עצמה בברית אחת עם החרדיות האנטי־ציונית בארץ ובעולם, תוך אימוץ קו מיליטנטי נגד המדינה והמודרנה. מנגד, הקהילה החרדית המשתלבת מרחיבה את השיח עם השלטון המרכזי והמקומי, כורתת בריתות עם החברה הישראלית הכללית, ומפתחת שנאה ואפילו תיעוב כלפי החרדיות המתבדלת. המאבק אדיר. אלו רואים באחיהם "משוגעים", ואלו רואים באחיהם "לא חרדים". במידה רבה, עתידה של החברה החרדית בישראל יוכתב על ידי הקשר בין שתי הקהילות הללו.
נתוני שנתון החברה החרדית מבלבלים משום שהם מסתכלים על החברה החרדית בתבניות הישנות. החברה החרדית מתעצבת מחדש, בדרך ליצירתן של שתי קהילות שונות ונבדלות. על כולנו לשים לב לכך.
