כוח שיטור טורקי מסתובב בישראל. כוח שיטור, משקיף, ברשות ובחסינות מלאה, עם חופש תנועה כמעט בלתי מוגבל, בחסות ממשלת ישראל. כן, טורקיה, זו של המרמרה, של האמירות האנטישמיות של ארדואן, זו שלא מפספסת הזדמנות לחבוט בישראל בנושא עזה, ירושלים, יהודה ושומרון ומה לא. כוח שיטור מטעמה יושב לו דרך קבע ונחת בחברון, עיר האבות והאימהות, עושה ככל העולה על רוחו.
זה הסיפור של כוח TIPH, הכוח הרב־לאומי ה"זמני" שמוצב בחברון דרך קבע. כמה זמני הוא? יותר מעשרים שנה. הכוח הוצב בחברון לאחר טבח גולדשטיין במערת המכפלה ב־1994, במטרה לסייע לשמור על חיים תקינים בעיר. הוא מונה כיום נציגות של 64 משקיפים מחמש מדינות: איטליה, נורווגיה, שוודיה, שווייץ וטורקיה. הם נעים בחופשיות בעיר חברון על כל חלקיה, כמו בעלי הבית, איש בל יעז להפריע. בכל חצי שנה ניתן להם המנדט מחדש, חתום על ידי מדינת ישראל בכבודה ובעצמה.
אוטוטו מתקרב לו מועד החידוש, ומשהו מתחיל לרעוד: לתושבי חברון היהודים נמאס. מההתנכלויות, מהשנאה, מהעוינות, מהשקר והצביעות. הם, יותר מכל אחד אחר, יודעים מה הנזק של הכוח ה"ניטרלי" הזה על בסיס יומיומי ועל בשרם. לפני כמה חודשים תועד אחד המשקיפים מכה בברוטליות קטין יהודי. הוא נעצר ולאחר מכן שוחרר למדינת האם שלו ללא כל עונש או מתן דין הגיוני. משקיפים אחרים תועדו מנקבים צמיגים של תושבי חברון היהודים, וגם כאן – אין דין ואין דיין. גם המשטרה, המשטרה שלנו שאנחנו כל כך נהנים לחבוט בה, עומדת חסרת אונים. רוצה אבל לא יכולה. אין לה סמכויות מול הכוח הרב־לאומי, היא הופכת להיות בדיחה כשהיא מנסה לשמור על הסדר כנגד אותם משקיפים אלימים. בכירים במשטרה העידו לפני חברי כנסת ובעלי תפקידים במשרד החוץ על המקרים החריגים, על הידיים הקשורות, על הזחיחות ועל האלימות – וכלום.
לאחרונה נחשפתי לחוברת שחיבר הכוח הרב־לאומי הניטרלי הזה, זה שאמור לשמור על הסדר. את החוברת מוכרים הרוכלים הערבים של חברון בחמישים שקלים, לא פחות. הנה לפניכם כמה פנינים מהחוברת, שסוקרת את המצב ההיסטורי והגיאופוליטי בחברון.
כך מתוארים שם מאורעות תרפ"ט: בהתנגשויות אלימות בין "מהגרים יהודים" לבין מוסלמים… נהרגו 67 "מהגרים יהודים" בחברון. כאילו לא היה פוגרום, כאילו לא שחטו תינוקות והשמידו בתי תפילה, כאילו לא מדובר בקהילה עתיקה ושורשית אלא רק ב"מהגרים". "חשוב להדגיש", הוסיפו ב־TIPH, "שמשפחות יהודיות מקומיות קיבלו מחסה אצל שכניהן החברוניים". לכו תבנו היסטוריה או אמת. גם על האינתיפאדה הראשונה הם מדווחים בעיוות מוחלט: "כשפרצה האינתיפאדה הראשונה ב־1987 האלימות של המתנחלים נגד התושבים הערבים של חברון עלתה באופן אינטנסיבי". וכמובן גם על היום הם מדווחים: "בעיר העתיקה בחברון מתגוררים בין 600־800 מתנחלים, בעיקר מצרפת ומארה"ב". שוב, מוטיב ההגירה, הניתוק מההיסטוריה ומהמורשת, היהודי הנודד. אחר כך אנחנו משקיעים מיליונים במאבק ב־BDS, כשכאן אצלנו בבית אנחנו מעניקים מנדט לשקרים ולשנאה.
הכול בחסות ממשלת ישראל. הכול בחסות ראש הממשלה נתניהו ומשרד החוץ. מוחקים את ההיסטוריה, מוכרים פרופוגנדה, מציקים לתושבים ומכים קטינים – וישראל הרשמית שותקת.
הקרקע מתחילה לרעוד, ובכירים במשרד החוץ משקשקים. כתב 'ישראל היום' אריאל כהנא, שעוקב אחרי הסיפור, חשף שגורמים במשרד החוץ שלנו, כן שלנו, טוענים שעדיף להשאיר את הכוח הרב־לאומי מאשר להוציא אותו. "הוצאת המשקיפים עלולה לעורר את האירופים לפעול וללחוץ; למה אנחנו צריכים את זה?!" לא נעים להם לעסוק בזה. אירופה חובטת בנו, מגנה אותנו, מממנת פה פרויקטים אנטי־ישראליים בואכה אנטישמיים, ואנחנו מורידים את הראש ושותקים, בתקווה שהאירופים לא "יתעוררו". רק אל תעירו את הפריץ. וטורקיה? היא תמשיך לבחוש, לא סתם היא מחזיקה בנתח גדול יחסית במשקיפים של TIPH. הכול בחותמת כשרות של ראש ממשלת ישראל נתניהו, אצלו המפתחות.
ב־TIPH מרגישים כנראה שהקרקע מתחילה לרעוד, שלציבור הישראלי וגם לנבחריו נמאס. פתאום דו"ח חסוי שלהם מוצא את דרכו לכתבי 'הארץ'. איך? לא יודעת, אפשר רק לנחש. ושם, השקרים הקבועים: ישראל מתעמרת, מפרה את החוק הבינלאומי, פוגעת בחופש הפולחן וכו'. הם זוכים לארשת ניטרלית ומקצועית, למרות המכות וההתעמרויות, גם בדו"חות שלהם וגם באינספור התדרוכים והסיורים שהם מובילים לנציגים זרים ולדיפלומטים. אנחנו משלמים את המחיר.
המנדט שלהם אמור להסתיים בקרוב. מתי? גם את זה מסתירים במשרד החוץ. לא מוכנים למסור מידע. בכיר אחד אומר 31 בדצמבר, אחר טוען 31 בינואר. רק אל תציקו לנו, רק אל תעוררו מהומה ציבורית. תנו לישון בשקט.
ובכן, לא. אם בכירי משרד החוץ בואכה ראש הממשלה נתניהו יאפשרו לאבסורד להימשך, על חשבוננו, גם הציבור לא ישקוט. הגיע הזמן להפוך את הזמני לזמני ולעשות את המעשה ההגיוני והנכון – להעיף את TIPH.
