"אמנה את אלונה ברקת לשרת ספורט"

הרעיון לשוחח עם המשנה לראש הממשלה סילבן שלום על כדורגל ישראלי נובע מהמצוקה לזהות היום בהנהגה הפוליטית, כלכלית וחברתית אנשים שהענף מדבר ללבם. כאלה שיתייחסו לכדור שלנו בלי להיראות מנותקים, חסרי הבנה או מתנשאים.

לפני יותר משבועיים הצגנו ב-nrg מעריב יוזמה כמעט דמיונית: ממשלת כדורגל חדשה.
הוזכרו בה פרופ' שלמה בן עמי כנשיא ההתאחדות, יעקב אראל כיו"ר ההתאחדות ואלונה ברקת כממונה על פיתוח איזורי הפריפריה בכדורגל כאן.

שלום הוזכר בממשלה הזו כמשנה לראש הממשלה, השר שיקים מיניסטריון ספורט גדול, חזק ועתיר משאבים שיבצע מהפכה בכדורגל. בסוף השבוע פגשנו את שלום. שאלנו אותו לגבי הרעיון. "בסך הכל מעניין", הוא אמר, "אם כי לא אהבתי את ההצעה שלך שאוותר על התוכניות שלי להיות ראש ממשלה. בסופו של דבר כשאהיה ראש ממשלה, ואהיה, אפשר יהיה לעשות הרבה דברים, גם בספורט ובכדורגל".

- אתה בן 53. מהו זכרון הכדורגל הראשון שלך?
"עם אבא שלי. אני לא זוכר את אבא שלי, אבל את התמונה הזו, כשאני בן 4 והוא איתי בכדורגל, זה משהו שיכולתי להבין ולראות. עונת 64', הפועל ב"ש עולה לליגה הלאומית מליגה א', שיחקנו נגד הפועל גבעתיים. בלאומית שיחקנו נגד הפועל פ"ת שהיתה אלופה חמש פעמים ברציפות.

"הפסדנו בבית 4:1 והיה גם פנדל. לא הבנתי אז את המשמעות של פנדל. הייתי בן 6. שיחקו אז פעמיים נגד אותה קבוצה, בית וחוץ. שבוע אחרי התבוסה ב"ש נסעה לפ"ת ורשמה 0:1 מדהים . אני אפילו זוכר שאליהו עופר הבקיע. תבדוק אותי. היה משחק נגד שמשון ת"א. כל הזמן שמעתי ביציע שאומרים שמשחק אצלם'הזקן' יענקל'ה חודורוב. באמת חשבתי שהוא יעלה למגרש עם מקל הליכה, אבל הזקן הזה קפץ והתעופף".

- הכדורגל היה לפחות רומנטי פעם. בגדול לא השתנו הרבה דברים. הוא נמצא היום לא רחוק מהכדורגל שהלכת אליו בגיל 6?
"לא. הכדורגל אז היה תמים, מפלגתי. קבוצה מאותו מרכז היתה נותנת לקבוצה אחות, אם היתה זקוקה לנקודות, כדי לזכות באליפות או כדי לשרוד".

הניצחון של ב"ש במחזור האחרון העונה החזיר את סילבן 27 שנה לאחור, למחזור אחר שבו ב"ש שרדה ברגע האחרון, עם ניצחון 1:2 על בית"ר ירושלים. הוא גם זוכר את מבקיעי השערים: "היריבה שלנו, בית"ר ת"א, הובילה עלינו בחמש נק' פור. זה היה די אבוד, אבל יבנה ניצחה אותה מגולים של אלי דריקס ואנחנו את בית"ר. אלי אוחנה העלה ל-0:1, אבל דב רמלר ואלי ויצמן הפכו את התוצאה. התגאו פה שנגד בית"ר היו במחזור האחרון 12 אלף צופים בווסרמיל. ב-85 היו 17 אלף במשחק".

- אמציה לבקוביץ', שאימן באליפויות של 75' ו-76, אומר שהיו אז 60 אלף תושבים בב"ש ו-15 אלף בכל משחק.
"הוא קצת מתבלבל... ב-75 היינו כבר 100 אלף תושבים. אני זוכר שהייתי בן 9 והיו חגיגות לכבוד זה שבעיר היו 75 אלף תושבים. נכון שאז הגיעו 15 אלף צופים. בקהל היו קבוצות גדולות של בדואים, אוהדים שרופים. בתקופה ההיא אנשים לא ממש השתכרו מכדורגל. עופר עשה ברוגז כדי לקבל וספה, מאיר ברד החרים משחק כדי לקבל דירה. היו חיבורים לחברות כמו "סולל בונה" ו"שיכון עובדים" שארגנו אז הטבות או ג'ובים.

"לכדורגל לא היו אז אלטרנטיבות. לא טלוויזיה ולא משחקים ישירים. מעמד האישה היה די חלש. גבר היה יוצא בשבת בבוקר מהבית עם הילדים וחוזר בערב. היום אין דברים כאלה. משחקים בבלומפילד היו מתחילים ב-12 בצהריים , ואחריהם בשתיים. הכבישים לא היו מפותחים כמו היום. מב"ש לת"א נסענו יותר משעתיים, דרך כביש יבנה. אנשים היו יוצאים בשמונה וחצי בבוקר בשבת. לפני שהיו מגיעים הביתה היתה עוד עצירה לאכול בקסטינה. זה לא היה נגמר לפני 10 בלילה".

- והכדורגל היה אחר.
"מבוסס על טכניקה אישית ועל משמעת טקטית מעטה. אמציה בא עם שיטה שפתאום המגנים עוברים את קו האמצע ועוזרים להתקפה. יכול להיות שמאמן אחד בשם קלימצ'בסקי, בהפועל חיפה, התחיל עם זה, אבל אמציה הביא את זה לדרגות גבוהות, עם אורי בנימין ויעקב כהן. פעם למגן אסור היה לעבור את האמצע. היריבות לא הבינו מאיפה זה בא להן. ב"ש של אז התבססה על שחקנים מקומיים. בעונות האליפות נדמה לי שהיה רק שחקן 'זר' אחד, השוער רוני מוסקוביץ' מקיבוץ גבעת ברנר".

- והיום?
"עיר אחרת לגמרי, מעל 200 אלף תושבים ויותר מ-30 אלף סטודנטים".

- רק וסרמיל לא השתנה.
"גדלתי בדיוק מעל המגרש בשכונה ה'. היו משאירים אז את השערים של האיצטדיון פתוחים, וכל קיץ הייתי משחק שם. גם היום הוא עדיין יותר טוב משל קבוצות רבות אחרות".

- עזוב, הוא בלתי נסבל.
"זה נכון שהוא נבנה בשנות ה-50, בשיטה הסובייטית שהיציעים רחוקים מהמגרש כמו ר"ג, אבל הוא היה בית מאיים. לא סתם דוביד שוייצר הגה את האמירה ההיא שהאליפות עוברת בב"ש".

- עזוב את הקהל הגדול נגד בית"ר. הלהט לכדורגל בעיר די מת.
"השבר היה לאורך עשור כמעט, מ-98, כשהקבוצה ירדה ליגה אחרי 34 שנה, אחרי שהיתה כל השנים בליגה הראשונה, עם הפסקה של עונה אחת ב-70. ב "ש איבדה את האוהדים הצעירים. היום כולם אוהדים את ברצלונה. לפני 20 שנה אף אחד לא ידע מי זו. אותו דבר כאן. בשנות ה-70 שרו פה 'ליברפול באנגליה, ב"ש בישראל'. הקבוצה הידרדרה והילדים בעיר הפכו לאוהדים של חיפה, מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר. נגד בית"ר, במחזור האחרון, לא חשבתי להגיע. הרגשתי שלא אעמוד בזה אם נרד. בסוף הגעתי".

- למה ב"ש לא מתרוממת?
"נעשו הרבה טעויות מאז הירידה ב-98. עשור מבוזבז. צעירים לא ראו עתיד בכדורגל כאן ועזבו. אלמוג כהן, חן עזרא, אליניב ברדה, יוסי בניון. הכל נגמר אחרי העונה המצוינת של גוטמן. לקחנו גביע ומקום שלישי".

- הוא מינוי טוב לנבחרת?
"מינוי מצוין".

- לפני שנתיים הוא הגיע עם הפועל ת"א לווסרמיל וחטף קללות נוראיות.
"בטח זכרו לו שלקח לאליפות של הפועל חיפה את הולצמן, בסיס, אביגדור וג'ובאני רוסו. אבל לא היתה ברירה. לב"ש לא היה כסף להחזיק אותם".

- נגמרה עכשיו עונה רעה מאוד. חוץ מהאליפות של ק"ש.
"האליפות הזו עשתה טוב לכל אוהד במדינה. היא באמת מדהימה ויוצאת דופן, אבל נכון שהיו המון אירועים אלימים ועצובים. צריך להתמקד בארבעה דברים כדי לשפר את המצב. ראשית, להחזיר את השיטור למגרשים, ומי שצריך לדאוג למימון זו המדינה. כשר אוצר נתתי מימון של עשרה מיליון שקל בשנה. שיטור היה מכניס רגיעה".

- למה לא להקים יחידה משטרתית שתעסוק רק באלימות במגרשי ספורט?
"רעיון מצוין. דבר שני זה מתקנים. התקדמנו בנושא הזה. למטרה הזו הקמתי את הווינר. שר האוצר מאשר כאן הגרלות, ובמידה מסוימת אני מצטער על הווינר שגרם להתפשטות תופעת ההימורים, גם אצל בני נוער. זה אולי נשמע ארכאי ושמרני מבחינתי שאני לא אוהב את זה, אבל אני רואה בני נוער, גם את הילדים שלי, יושבים ומהמרים. גם על עשרה שקלים בעיניי זה לא ראוי.

"חלק מהפיתוי בהקמת הווינר היה הקמת אצטדיונים חדשים בכסף הזה, אחד מהם בב"ש. היה לי קשה להתנגד לזה. תראה את ההבדל בין האורווה למושבה. זה מוריד אלימות. האלימות במושבה היתה של השחקנים ובעלי תפקידים, לא של אוהדים.

"הדבר השלישי שצריך לעשות זו אכיפה נגד אלימות אוהדים. אם יהיו פה כמה משפטי ראווה ויכניסו פורעים או מקללים לכלא, האלימות תיעצר. אף אחד לא רוצה לעמוד לדין פלילי. כל אוהד שישיר 'אבי לוזון מת' או 'שמעון מזרחי תתאבד' יידע שייעצר יעמוד לדין. לא יכול להיות דבר כזה".

- תצטרך לבנות מחנות מעצר.
"אם יהיו משפטים שיקבלו הבלטה בתקשורת, התופעה תרד. כשאבי או עמוס לוזון חוששים לבוא לב"ש זו חציית קו, למרות שלא היתה להם סיבה לחשוש. דבר נוסף שהייתי עושה זה להחמיר ענישה נגד שחקנים שמתפרעים. כדורגל זה מקצוע. באנגליה היה מצב חמור הרבה יותר לפני 30 שנה, נלחמו בחוליגנים ופתרו את זה באכיפה חמורה. ככה גם פה צריך. אם נפעל לפי ארבעת האלמנטים, התופעה תרד למינימום.

"אני חושב שמעבר משחקים משבת לימי ראשון יגדיל את מספר השחקנים והאוהדים הפעילים. תסתכל על הקהל במלחה. חצי עם כיפות. ביד אליהו, שליש במשחקים של מכבי זה כיפות. גם לכדורגל יכולה להצטרף אוכלוסיה גדולה. השבת גורמת לכך שבישראל יש הכי מעט שחקנים פעילים באירופה. הפוטנציאל פה קטן, ואחרי הדרבי התל אביבי יש לי חבר שאשתו לא נותנת לו ללכת למשחק עם הילד. יש כאלה שלא יכולים כספית, וגם השידורים של כל המשחקים מורידים את מספר הצופים במגרשים".

- גם באנגליה וגרמניה משדרים והאצטדיונים מלאים.
"אל תשווה מדינה של שמונה מיליון תושבים למדינה של 80 מיליון".

- הציבור מביע אי אמון בהתאחדות. הוא לא רוצה אותה יותר במתכונת הנוכחית.
"מנהלת ליגה יכולה להיות טובה מבחינה כלכלית. זה תרם גם לכדורסל. למרות שלא אוהבים פה את אבנר קופל, המנהלת מביאה יותר כסף מהאיגוד. אצלנו יש מעורבות גדולה מדי של ההתאחדות בקבוצות. יש בינוניות בהתאחדות וגם ניהול הקבוצות בינוני. אין שיתוף פעולה של הקהילה העסקית כמו בעולם".

- ברור שאין. המוצר בקרשים. למה שיבואו?
"הדימוי של הכדורגל נמוך מאוד, אבל חברות צריכות לסייע דרך תרומה לקהילה. זה דבר דרמטי. אם "כיל" או "מכתשים" לא רוצות לעזור לב"ש כי אלונה ברקת מזוהה עם כסף גדול, ישקיעו בנוער ולא בקבוצה הבכירה".

- דבר איתי על ההתאחדות.
"אני מסכים שיש אי אמון בציבור, אבל זה היה כל השנים, עוד מתקופת דוח ועדת עציוני שחקר את השחיתות בכדורגל. ההתאחדות היתה תמיד סמל לכל מה שרע. פעם היא היתה יותר מפלגתית, עם מרכזי מפלגות שקבעו. פעם הברפלד היה מזכיר הסתדרות ויו"ר התאחדות".

- גם היום יש קומבינות. סיעת הרוב הפועל מוותרת למכבי על הבכורה ולא ממנה יו"ר מטעמה. במגזר הערבי יש קומבינות.
"המשחק של בני לוד ואחי נצרת זו שערורייה שלא היתה כדוגמתה. זה יהיה עוול אם ר"ג לא תעלה".

- מכבי הרצליה יכולה להרגיש מקופחת שלא שיחקה במשחק על העלייה.
"משפט בעניין המשחק בעילוט יכול להימשך שלוש שנים. אי אפשר לפסול את המשחק הזה".

- לוזון הוא כישלון כיו"ר ההתאחדות?
"יש חוסר אמון ציבורי כלפי ההתאחדות והיו"ר שלה, אבל הוא גם עשה דברים טובים. אני מחבב את אבי, אבל במבחן התוצאה של הקהל הרחב הוא צריך לשאול איך הביא על עצמו את האנטי הזה".

- הוא צריך ללכת?
"אמרו לי שתכוון את הראיון לאבי לוזון ותנסה להוציא ממני כותרת עליו".

- תראה באיזה שלב בראיון הגענו אליו. לוזון הוא לא מישהו ששווה כותרת בראיון איתך על כדורגל?
"לא הייתי רוצה שהכותרת תלך עליו. הייתי נותן לו את העונה הבאה להוכיח שהוא יכול לשנות דברים, לקבל החלטות. חבל שהוא נסוג מ-16 קבוצות וחזר ל-14. הכדורגל הגיע להרבה מקומות עם 16, ובמידה רבה תרם גם לאליפות של ק"ש".

- מה גרם לאנטי כלפיו?
"נקודת השבר היתה בהחלטה של אב בית הדין עמי פזטל לדחות את הורדת שלוש הנק' למכבי פ"ת. זה גרם לכך שמדינה שלמה רצתה שב"ש תנצח את פ"ת ותוריד את פ"ת. ההחלטה גרמה לאנשים לחשוב שאפשר להתפרע והעונש יהיה בעונה הבאה".

- תאר לך את ראש הממשלה מתבטא נגד בית המשפט העליון כפי שלוזון הביע אי אמון בבית הדין שלו.
"זו היתה אמירה מקוממת של אבי, אבל לא צריך לתפוס אדם בצערו. טוב שהתנצל".

- למה שלא תיקח על עצמך את המהפכה בספורט?
"פגשתי לפני חודש את שר החוץ של ניו זילנד. מתברר שהוא מחזיק גם בתפקיד שר הספורט שם. צריך להיות פה שר ספורט במשרה מלאה, עם זרוע כלכלית גדולה שזה הטוטו. ספורט מדבר אליי. כשהייתי שר חוץ החזרתי את הכדורגל לארץ אחרי שהיה בגלות בגלל הפיגועים. נסעתי אפילו לניון בשוייץ ודיברתי עם ראשי אופ"א, ופה ספגתי ביקורת מכל הפרשנים הפיינשמעקרים ששאלו במה אני מתעסק".

- השרה לבנת הקימה ועדה לבדיקת מצב הכדורגל. גם ההתאחדות הקימה ועדה. בשביל מה צריך שתיים?
"שתי ועדות זה לא טוב. מה אם ועדה אחת תחשוב א' והשנייה תחשוב ג'? כולם רוצים את טובת הכדורגל, גם השרה וגם לוזון, וחבל שאין הידברות ביניהם. לבנת מנסה, צריך לתת לה קרדיט, וגם בוועדה של לוזון יש אנשים טובים".

- מה אתה חושב על אלי טביב?
די אמביוולנטי לגביו. הילדים שלי אוהדים, לצערי, את הפועל ת"א ולא את ב"ש, והם באים מצד האוהדים שמתנגדים לטביב. היתה הצלחה לא רעה בתקופתו, אבל הוא איבד את האמון הציבורי".

- שר ספורט אולי לא תהיה. אם תהיה ראש ממשלה, מי המועמד שלך לשר הספורט?
"אני משוחד. כשאהיה ראש ממשלה אמנה את אלונה ברקת לשרת ספורט. היא יכולה להיות מצוינת. זה דבר גדול שאישה נכנסה לתחום גברי כמו ניהול כדורגל. ראית את האהבה שהיא מקבלת וזה אומר הרבה. אלונה ויענקל'ה שחר לא יאהבו את זה, אבל אלונה מביאה מהבית הרבה יותר כסף משחר לקבוצה שלה. היא לא גדלה בב"ש, אלא באשקלון. יש לה מחויבות עצומה לקהילה. הייתי לחוץ מאוד מהאפשרות שתעזוב אם הקבוצה היתה יורדת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...