נכון להבוקר הענף נמצא בקריסה, בדימוי הכי נמוך שלו זה עשרות שנים. אולי מאז חשיפת מכירות המשחקים שהביאו לדוח ועדת עציוני, ומאוחר יותר גם להצעה של שני חברי כנסת צעירים, אהוד אולמרט ויוסי שריד, להקפיא את הירידות.
הרעיון שלנו נראה כמעט דמיוני. הוא דורש מאותם אנשים שנבחרו על-ידינו להוביל את המהפכה בכדורגל הישראלי. להחליף דיסקט, קודם כל אצלם, לפני שהם הולכים למהלך כזה, ולהתנתק מאג'נדות שמנהלות את חלקם כבר שנים ארוכות.
אין בהרכב האישי המוצע כאן פתרון כולל לכל תחלואי הכדורגל הישראלי. דווקא על רקע נסיון ראשי קבוצות ליגת העל להקים מינהלת, שתורכב מאותם אנשים שישבו לאורך שנים ארוכות במבנה החולה של הנהלת ההתאחדות, האינטרס והרצון הציבורי הם לתת בידי אנשים נוספים את הכלים לנסות ולבצע תיקון.
לא מדובר באנשים זרים לענף. חלקם נחשבים, בעבר ובהווה, לבשר מבשרו, ביניהם גם יו"ר ההתאחדות הנוכחי אבי לוזון, לו אנחנו מוצאים במבנה החדש תפקיד שיכול להתאים יותר לכישוריו. הסיכוי למימוש הרכב מנצח כזה כמעט לא קיים, אבל לרגע אחד הרשינו לעצמנו לחלום.
אמנם לא תפקיד ביצועי, אבל במצבו, הכדורגל הישראלי זקוק נואשות למכובדות במשקל כבד. הפרופסור להיסטוריה של ספרד יכול להיות התשובה האולטימטיבית.
בן-עמי, לשעבר שגריר ישראל במדריד ושר החוץ, הוא
אם המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל ינטוש את חלומותיו הלא מציאותיים להיות ראש ממשלת ישראל, ויבין כי להיות המשנה לראש ממשלה ושר ספורט זו לא פחיתות כבוד, נדע שבניגוד ללימור לבנת, על כיסא השר יישב הפוליטיקאי המתאים ביותר להוביל את מהפכת הכדורגל.
אוהד הפועל ב"ש, מחובר להוויה ולהיסטוריה של הענף, אבל בעיקר בעל קשרים וחיבורים פוליטיים שיוכלו להעמיד בפעם הראשונה מיניסטריון ספורט עצמאי, ולא עוד נישה דלת תקציב במשרד התרבות. שלום יוכל לגייס תקציבים, לפתוח דלתות ולגייס אנשים מרכזיים לפרויקט שלו.
היו זמנים, לא רחוקים כל-כך, שיעקב אראל היה האיש החזק בכדורגל הישראלי, וגם מי שניהל אותו בפועל ממשרדי ההתאחדות. העובדה שגם אחרי שנים מוצלחות בצמרת אופ"א (בתפקיד מנהל התחרויות), אראל הוא כמעט אלמוני מבחינה ציבורית, רק מלמדת עליו טובות.
איש צנוע, ייצוגי, רציני, מנוסה, שמרן אבל מחובר היטב במסדרונות הבינלאומיים, מכיר את הפוליטיקה של הכדורגל על בוריה. שנים ארוכות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות, תחת מספר יו"רים, מעניקות לו יתרון ייחודי של ראייה מקומית ובינלאומית של צרכי הענף.
הכדורגל הישראלי נמצא בתחתית מבחינת הדימוי ויחסי הציבור שלו. הוא זקוק למקצוען מסוגו של משה תאומים. אותו תאומים לקח בסוף שנות ה90- קבוצת כדורגל אפורה וכושלת כמו הפועל ת"א, ותוך שנים מעטות מיתג אותה כמועדון מפואר שיותר מהכפיל את מנוייו ואת מחנה אוהדיו.
תאומים מחובר לענף, מכיר את המכניזם שלו ויצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לגוף האפור והרדום הזה שהגיע לשפל מדרגה ביום חגו - חצי גמר הגביע האחרון, אליו הגיעו פחות מ20- אלף צופים.
אחד ההישגים הבולטים של אבי לוזון הוא יכולתו לגייס כספים ולהרחיב משמעותית את הכנסות ההתאחדות לכדורגל.
לפני שנבחר ליו"ר היה לוזון גזבר ההתאחדות. נסיונו כבנקאי יוכל לאפשר לו להמשיך את התנופה הכלכלית בגיוס כספים, בשיפור תשתיות, פיתוח מתקנים וניהול מו"מ עם גופי שידור.
בעלי הפועל ב"ש היתה חברת ההנהלה הבכירה ביותר שקרעה את המסיכה מעל המוסדות הכושלים של ההתאחדות.
ברקת הרגישה, גם על בשרה, כבעלים של קבוצת כדורגל גדולה אבל פריפריאלית, את תשומת הלב המעטה שמקבל הכדורגל כאן ככל שאנחנו מתרחקים מהמרכז. היא דמות ראויה לחולל שינוי בגילים הצעירים כדי להעניק הזדמנות שווה לכל כדורגלן בכל מקום בארץ.
במצבו העגום של הכדורגל הישראלי, זו פריבילגיה גדולה מדי להניח לגיורא שפיגל להישאר בחוץ שנים כל-כך ארוכות, ולעשות רק לביתו. על הסכסוך הגדול שלו עם יעקב שחר שילם שפיגל מחיר כבד מדי של כמעט נידוי מכל מסגרת קבלת החלטות.
הגיע הזמן שאחד כמוהו, עם מטענים של השכלה, שנחשף גם במשך שנים לכדורגל הצרפתי טרום הפריחה שלו, יחזור לבמה המרכזית. יעזור גם למאמן הנבחרת לעצב סדר יום ושיטה, וגם יחזיר את כבודה של הוועדה המקצועית, או הדעה המייעצת (קונסוליום של מאמנים בכירים,( כפי שנהוג בנבחרות גדולות כמו הולנד וגרמניה.
הצלחה פנומנלית בהפועל ת"א בהנחלת חינוך טקטי בתקופה קצרה יחסית. הוכחה שהכדורגלן הישראלי המושמץ יכול ללמוד, להתקדם להגיע להישגים משמעותיים גם בגיל מתקדם יחסית.
אלי גוטמן הגיע לנבחרת בזמן פציעות בענף, רגע לפני שהוא אבוד. העבודה בתנאי מעבדה יחסיים בנבחרת צריכה לשמש השראה למאמנים ולכדורגלנים סביב. הצלחתו של גוטמן לא תהיה רק בהגעה ליורו או למונדיאל אלא בהטמעת סגנון ותרבות משחק שנראה כי לא היו לנבחרת כבר שנות דור.
הכדורגל הישראלי צריך לשלב את הכוכבים שלו במסגרות שלו. לא דרך חלוקת ג'ובים מופרכת תמורת מטריה הגנתית ביציע העיתונות אלא בעבודה קשה ושיטתית בנבחרות הצעירות, בלי הבטחות סרק לקידום לנבחרות הבוגרות.
עבודה עם צעירים אמורה להיות משימת חיים. אייל ברקוביץ,' מכל השחקנים הבכירים לשעבר, הוכיח דרך בית הספר לכדורגל שהקים בנשר שהוא מוכוון מטרה, מוכן להקריב מעצמו למען העתיד.
זאב זלצר, כאחראי על הנבחרות הצעירות, היה מאנשי המקצוע המעטים בהתאחדות בעל שיטות עבודה מוכחות שהביאו להצלחות. הוא הודח מסיבות פוליטיות ועזב באחרונה גם את מחלקת הנוער ההרוסה של הפועל ת"א בגלל חוסר תמיכה ושיתוף פעולה מצד הבעלים אלי טביב. זלצר, מבוגר אחראי, וברקוביץ' עם התשוקה, יכולים להיות שילוב מנצח.
שופט בית המשפט המחוזי, בן ,67 חובב כדורגל ואוהד מוכר של מכבי ת"א, יכול לצאת לפנסיה מוקדמת בשלוש שנים, ולהיות מי שיפרק את מבנה בית הדין הארכאי ועמוס האינטרסים שסמוך על שולחנה של ההתאחדות. צריך להביא פתרון אחר, דרך חקיקה חדשה, אולי במסגרת בתי המשפט האזרחיים.
מספר שופטי בתי משפט אזרחיים יתמחו ויוסמכו לקבוע פסיקות בעבירות שבוצעו בעולם הספורט, כולל התנהגות לא ראויה של ספורטאים, עסקנים ואוהדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
