לכל מלפפון יש סוכן: עונת המלפפונים החלה

שריקת הסיום של עונת הכדורגל היוותה את שריקת הפתיחה לעונת המלפפונים. שעתם הגדולה של סוכני השחקנים, שינסו בתקופה הקצובה שניתנת להם, להעביר כמה שיותר שחקנים ממקום למקום ועל הדרך לגזור קופון שמן ככל הניתן.


כהכנה לעונה, כינס "זמן חיפה" כמה מהשחקנים הבולטים בשוק הסוכנים הישראלי כדי לדבר על העסקאות הגדולות, התקוות, תופעת בלגיה וגם על האופי של השוק הישראלי.

"זה ריטואל שכל שנה חוזר על עצמו. מגיע הקיץ והקבוצות מנסות להתחזק, התפקיד שלנו הוא לנסות לעזור להן", מנסה להסביר רונן קצב, "אני מאתר, מביא, מייצג, מוציא, עובד מול השחקנים ומול הקבוצות עצמן. זו התקופה החמה. הרבה מאוד שחקנים רוצים לסגור ובסופו של הקיץ אנחנו בודקים מה הצלחנו לעשות.

"העבודה הקשה באמת היא כאשר אין ביקוש. השוק מאוד מגוון, גם בחיפה. הפועל חיפה עם המטרות הצנועות שלה שונה ממכבי חיפה לה יש מטרות יותר גבוהות. הטובים יותר ילכו למכבי והפחות טובים להפועל. לראיה, עדן בן בסט שאמור לעבור הין השתיים. השוק המקומי צנוע מאוד והקבוצות הגדולות שבו מוכנות להשקיע הרבה יותר בכדי להצליח".

דדה חדד, שמייצג את עדן בן בסט יחד עם ויקי ואקנין, מנסה להיות ציורי עוד יותר כאשר הוא מתייחס לתקופת הקיץ: "אנחנו משולים לעובד אדמה שעובד כל השנה, הופך ושותל ומחכה לאבטיח הכי גדול שיכנס לספר השיאים. אני הולך לראות הרבה משחקים, בכל הליגות והגילאים כדי למצוא את המציאות במקומות שלא כולם מגיעים אליהם, כי זו לא חוכמה לפנות לשחקן שכבר הוכיח את עצמו".

חדד מנסה להסביר גם איך מוצאים קבוצה לשחקן: "כשאתה סוכן מוכר ואמין, קבוצות בדרך כלל פונות אליך לקראת הקיץ. בנוסף, אנחנו עושים שימוש בתקשורת כדי לדעת שבקבוצה מסוימת חסר מגן, קשר או אפילו מאמן. אם ישנם פרסומים בתקשורת שאלישע לוי מחפש מחליף לליאור רפאלוב לדוגמא, אני נכנס למאגר שלי ומנסה

למצוא שחקן באותו סדר גודל ומתקשר לאלישע לוי לבדוק את הדברים ולהציע לו שחקנים. התגובות הקבועות של המאמנים הן בסגנון של 'לא נכון' או 'זה לא סוד', שהפכה לתגובה הפופולארית".

ואקנין, עו"ד במקצועה שנכנסה לענף בתקופה האחרונה, מוסיפה: "מינואר ועד הפגרה נוסעים לראות ומחפשים שחקנים. עם פתיחת עונת המלפפונים, מתחילים לשווק את השחקנים. אני עובדת עם חברה גרמנית, שמייצגת שחקנים בכירים ממדינות הבלקן, גרמניה, איטליה ומדינות נוספות. את רוב השחקנים אי אפשר להביא לארץ, אבל ישנם כאלו שיכולים לעשות את הקפיצה שלהם דרך מכבי חיפה למשל. אני נוסעת לראות, מקבלת דיסקים, מכינה תקצירים, פוגשת מאמנים".


דודו דאהן, מהשמות הבולטים בשוק ההעברות המקומי, מציג את הדברים מנקודת המבט שלו: "אני צריך לדעת לבחור את השחקנים הנכונים, עם הכישרון והמנטאליות הנכונים. במהלך כל העונה צריך לעקוב אחריהם ולהחליט לאיזו רמה הם שייכים. בהתאם לכך אני גם משווק אותם ומדבר עם מועדונים שמתאימים להם.

"ברגע שאני משוכנע בשחקן, זה מספיק לי ואם לא רוצים אותו, זו בעיה שלהם. אף אחד לא רצה את רמי גרשון בארץ לפני שלוש שנים וצחקו עלי שהצעתי אותו, אבל היום רודפים אחריו. בקיץ יש לנו שלושה חודשים לעבוד, מה שהופך את הדברים למסטיק. המועדונים מושכים את המו"מ וזה לא נעים לאף אחד מהצדדים".

עושה הרושם שכדי להיות סוכן שחקנים מצליח, צריך לגדל עור של פיל. השוק שפרח בשנים האחרונות, כאשר כולם רוצים ללכת בדרכו של סוכן העל פיני זהבי, גורם להרבה דם רע ולייחס מזלזל ממקומות כאלו ואחרים. "יש במקצוע שלנו אנשים ישרים יותר ואנשים ישרים פחות.

"בסופו של דבר הם אלו שפוגעים וגורמים עוול לאנשים הישרים" אומר חדד ומסביר: "אם אתה מפיץ שם של שחקן מסוים, אתה מגלה שבזמן הזה סוכן ממולח אחר הצליח להחתים את השחקן שאתה גילית, על ייפוי כוח ומוצא לעצמך שותפים לעסקה שהייתה אמורה להיות שלך".

דאהן קצת פחות עדין ואומר: "הרמה של הסוכנים בארץ נמוכה מאוד וגם הרמה של המועדונים והשחקנים נמוכה, כך שזה מסתדר".

רונן קצב, שהוציא לא מעט ישראלים לליגות היותר בכירות, מתייחס לנושא: "יש שבעים סוכנים רשומים ועוד הרבה אנשים מסביב שאינם סוכנים. באוקטובר אמור להתבטל בכלל העניין הזה. בסופו של דבר אני לא מפחד מתחרות, למרות שהיא פוגעת בי. המקצוע הוא כזה שאם עושים אותו נכון, הוא לא פשוט ואינטרס השחקן הוא מעל הכל. יש הרבה שמסתכלים על הכיס שלהם ופחות על השחקן. בסופו של דבר הטובים שורדים".

בשנים האחרונות השחקן הישראלי הפך למבוקש יותר ברחבי אירופה, כאשר האחריות לתופעת הלגיונרים היא לא רק על השחקנים עצמם, אלא גם על הסוכנים הישראלים הממולחים שמשווקים אותם נכון.

"הייתי מעורב בארבע העברות רק בקיץ הנוכחי. ערן זהבי, דני בונדר, גילי ורמוט ואיתי שכטר", אומר רונן קצב בגאווה, "יש לי עוד שחקנים שהם טוטו תמוז, אביחי ידין ובן סהר. בחיפה אני אומנם לא קשור אישית לליאור רפאלוב, אבל להערכתי גם ליאור יצא. שמענו כולם את ההצהרה של יענקל'ה, אבל השאלה היא מה מסתתר מאחוריה.

"בעונה הבאה רפאלוב יהיה שחקן חופשי, מה שיגרום לו להגיע לאותו מצב כמו שהיה עם דקל קינן, שהוצאתי לאנגליה בעונה שעברה. יכול להיות שיענקל'ה אומר שמה שחשוב לו זו הצלחה של הקבוצה ולאו דווקא הרווח".

כאשר קצב מתבקש להתייחס לעסקה הגדולה שלו, הוא כמובן מתייחס ליוסי בניון. "בכל השוק הישראלי אין כרגע את היוסי בניון הבא. עם כל הכבוד לכל מי שיצא לאירופה ועשה קריירה גדולה, היא לא מתקרבת לזו של יוסי, שהגיע לשפיץ של הקבוצות הגדולות בעולם".

ויקי ואקנין מספרת גם היא על המשימה הגדולה שלה הקיץ הזה: "עדן הוא המלפפון הכי לוהט בקיץ. ההצלחה שלי תהיה להוציא את עדן לאירופה, כי הוא עומד בכל הקריטריונים שצריך כדי לצאת. המאמן שרצה בו נשאר, הקבוצה שרדה בליגה והוא סומן שם כבר באמצע העונה". כידוע, אתמול חתם בן בסט בברסט הצרפתית. 

פרט לכך, אומרת ואקנין: "נסטיה צ'ה הוא שחקן שלי וגם אדריאן רוצ'ט עליו היו דיבורים, טאלב טוואטחה, אמיר אבו ניל, ריף מסיקה, שיכול להיות שיגיע להפועל חיפה והשוער הסרבי שראנוב, שמועמד לגדולות כאן בארץ".

אין ספק שהליגה הבלגית הפכה למסוע עבור הישראלים שרוצים להתקדםפ באירופה. אם בשנות ה-80 אלי אוחנה, רוני רוזנטל, שלום תקווה ומשה סיני עשו קפיצת ענק בליגה הבלגית, הרי שהיום מדובר רק במקפוצנת קטנה, ביעקר כלכלית.

דודו דאהן, שהיה אחראי על חלק גדול מהעסקאות בהן עברו שחקנים ישראלים לבלגיה, מתייחס לתופעה שזוכה לא פעם לביקורת: "אני לא מבין את הפרשנים שמדברים על בלגיה. ג'ובאני רוסו למשל, שמזלזל בליגה הזו, הוא לא פרשן אלא סוכן שחקנים שלא יודע מה רוצה מעצמו. אייל ברקוביץ' טען את הדברים שלו על בלגיה למרות שהוא לא מכיר, לא יודע ולא היה שם, אבל ככה זה כאן. על כל דבר יש מה לומר. בהתחלה זלזלו בכדורגל שלנו, אחר כך אמרו שעדיף להישאר פה מאשר לעבור לבלגיה, אז אני מבקש שיחליטו. בכל מקרה, כל שחקן הוא מקרה לגופו וכל אחד עושה את החשבון שלו".

אז מה בכל זאת מציעה הליגה הזו?
"התנאים הסוציו-אקונומים בבלגיה, הרמה המקצועית, המאמנים, המתקנים, כמויות האוהדים והחשיפה היא גבוהה בשלוש רמות ממה שיש לנו פה בארץ, אז אני מבקש לא לזלזל".

דדה חדד לעומת זאת, לא ממש קונה את הדברים: "השוק הבלגי היה טוב לפני 15 שנה מבחינת מציאות וקידום השחקן. במצב של היום, השוק הפך לאטרקטיבי פחות. אני ממליץ לשחקנים ישראלים שנמצאים בחיפה או בתל אביב, להישאר בקבוצות שלהם בארץ מכיוון שמגיעים למשחקים במסגרות האירופאיות ולמשחקים פה הרבה סקאוטים. זה עדיף על לצאת ולשחק בקבוצה בלגית ממקום שביעי".

חדד מוצא לנכון להמחיש את הנקודה דרך אליניב ברדה: "הוא כבש בעונתו הראשונה 18 שערים בגנק והוא לא התקדם לשום מקום משם. אף שחקן ישראלי שיצא לשם בתקופה האחרונה לא פרץ או פרח או עבר לשום מקום. אם אלמוג כהן היה בבלגיה, הוא לא היה משדרג את עצמו כמו שעשה, הוא לא היה זוכה לשכר גבוה פי שישה מזה שאיתו התחיל ולא כולם היו מדברים עליו.


"השחקנים צריכים לעבוד קשה בשביל להגיע לליגות הטובות באמת, גרמניה, איטליה, ספרד ואנגליה כדי שירגישו סיפוק. לשחק מול 60 או 80 אלף צופים זה שדרוג אמיתי ולא מול 20 אלף צופים במשחק העונה בבלגיה, מה שיש להם גם בארץ. הבעיה היא שלא מתקדמים משם".

קצב טוען שיש שלהתייחס בכבוד לכל יציאה של שחקן לחו"ל: "כל יציאה של שחקן ישראלי היא חיובית. זה ניסיון, זה שדרוג כלכלי. כל שחקן צריך לחוות נסיקה כלשהי, לעבור חוויה מהסוג הזה. אני לא מזלזל בשום ליגה באירופה, גם במעברים לבלגיה ופולין. יש שדרוג כלכלי לשחקן, שדרוג מנטאלי ואני לא פוסל על הסף. צריך לבדוק כל מעבר ואת הסיבות שלו אבל אני בגדול בעד".

ויקי ואקנין מסכימה דווקא עם דדה חדד: "יש בארץ מספר שחקנים מועט יחסית שמתאים לשחק בחו"ל ולא בבלגיה. כל שחקן בליגה שלנו יכול לשחק שם והוא לא צריך שום דבר מיוחד בשביל שזה יקרה. פרט לשכר, מעבר לשם הוא לא משמעותי. שחקנים כמו רפאלוב, שכטר, זהבי לא אמורים לעבור לליגה כזו ולא לסקוטלנד אלא לאיטליה, גרמניה וספרד".

כאשר ברור שהמושג "התקדמות השחקן" שונה בעיני כל סוכן, אנחנו שואלים מה היא בעיניהם הצלחה. הרבה מילים נכתבו על סוכנים שמנסים לגזור קופונים שמנים כמה שיותר, אבל כמו שעולה מהדברים הבאים, אפשר להבין שהטובה האישית לא תמיד עומדת בראש.

"בעיני הצלחה זה לקחת שחקן כמו יוסי בניון, להביא אותו לקבוצה קטנה בספרד ושהוא יגיע לקבוצה כמו צ'לסי", אומר רונן קצב, "הצלחה היא להוציא את איתי וגילי לגרמניה כדי שבסופו של דבר הם יצליחו להתקדם מקצועית וכלכלית. אף אחד לא ציפה ששוער כמו דודו אוואט, שמכבי חיפה לא רצתה, יהפוך לשוער שבמשך תשע שנים משחק בליגה הראשונה בספרד".

דדה חדד מתייחס גם למספרים, אבל לא שוכח את השחקן עצמו: "אם הבאתי חמישה או עשרה זרים לארץ ואם הוצאתי באירופה עוד חמישה שחקנים, זו הצלחה. אם מצאתי איזושהי תגלית, זו הצלחה גדולה יותר מבחינתי, אבל אין לי כאן עניין של הצלחה אישית, כי לא הגעתי לכדורגל בשביל להתפרנס ממנו. הסיפוק הכי גדול הוא להעביר שחקן שהרוויח סכום מסוים, למקום בו הוא ירוויח פי שלושה. מבחינה אישית, אני לא יכול להרשות לעצמי להחזיק 150 שחקנים, כי אני רוצה לתת את הטיפול האישי ביותר לשחקנים שיש לי".

דודו דאהן ממחיש את ההצלחה שלו דרך סיפורו של סלים טועמה: "המטרה שלי היא לגרום לשחקן שלי התקדמות מקצועית וכלכלית. אני רוצה ששחקן יסיים את הקריירה שלו כאשר הוא מסודר כלכלית. כאשר סלים טועמה הכיר אותי, לא היה לו רכב, אבל היום יש לו ארבעה בתים וזו דוגמא שאני תמיד נותן לשחקנים שלי.

"אני הבאתי בעונה שעברה למכבי חיפה שחקן שתוך שנה-שנתיים יהפוך לטוב בישראל וזה שלומי אזולאי, שלפני שלוש שנים עוד שיחק בטבריה. הכל בסופו של דבר הוא ניצול הזדמנויות. הצלחה מבחינתי היא שחקן שיפרוש ויהיה לו כסף בשביל לחנך היטב את הילדים שלו ולדאוג לעתיד שלו ושלהם. אני אוהב לקחת שחקנים שהיו שום דבר ולהפוך אותם לשם דבר".

דאהן, כידוע מייצג את ליאור רפאלוב והמטרה העיקרית שעומדת לנגד עיניו היא יציאתו של ליאור לחו"ל. "הוא השחקן הכי טוב בארץ ונמצא אצלי. בארץ הוא הגשים את כל מה שאפשר לבקש ועכשיו הוא צריך להתקדם כלכלית ומקצועית למקום אחר. הוא בן 25 וכבר לא נחשב לילד ואני מקווה שיצא לחו"ל העונה. המקרה שלו דומה לזה של מליקסון, שיצא בגיל 27 למועדון גדול כמו קראקוב. העסקה הזו הייתה הרבה יותר גדולה בעיני מאשר ההעברה של בירם כיאל שעשיתי לסלטיק".

עושה הרושם שכדי להיות סוכן שחקנים מצליח, צריך לגדל עור של פיל. השוק שפרח בשנים האחרונות, כאשר כולם רוצים ללכת בדרכו של סוכן העל פיני זהבי, גורם להרבה דם רע ולייחס מזלזל ממקומות כאלו ואחרים.

"יש במקצוע שלנו אנשים ישרים יותר ואנשים ישרים פחות. בסופו של דבר הם אלו שפוגעים וגורמים עוול לאנשים הישרים" אומר חדד ומסביר: "אם אתה מפיץ שם של שחקן מסוים, אתה מגלה שבזמן הזה סוכן ממולח אחר הצליח להחתים את השחקן שאתה גילית, על ייפוי כוח ומוצא לעצמך שותפים לעסקה שהייתה אמורה להיות שלך".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...