לחיי ההסתברות: אולי הפעם ישראל תעפיל ליורו

כשבוחנים את עידן פרננדס בנבחרת, ומשווים אותו לתקופות של נילסן, גרנט וקשטן, השגרה בסך-הכל נמשכת. אין התרסקויות גדולות, אין הברקות יוצאות מן הכלל.


עדיין נשארה התקווה לגנוב את הארנק במאני-טיים מאחת הפייבוריטיות, קרואטיה ויוון, ולהשיג לפחות מקום שני ופלייאוף. הפעם זה לא בשמיים. ההתנהלות של הקרואטים מול גיאורגיה שלשום מוכיחה שהכל יקום וייפול על גול אחד.

הניצחון בלטביה עושה שקט בגזרה של הצרפתי עד יוון בספטמבר. להבדיל מעידן קשטן, לפחות ברור שהשחקנים משחקים גם עבור פרננדס. שפונגין, ששכחנו מקיומו, פתאום על המסך. גם רפאלוב, חמד, גרשון, אלמוג כהן ואפילו בןחיים האנגלי, שהוא תופעה על טבעית: לא משחק חודשים בקבוצה, אבל בטוח ושקט בהרכב הנבחרת.

בנבחרת יש היום ילדים טובים אחד אחד. אפילו בוזגלו על המטוס לא מצליח לקלקל את הבן שלו. תעברו על ההרכב ולא תמצאו אחד מועד לפורענות. גם אם לא נגיע להצלבה, לא הייתי ממהר לגרש את פרננדס. הוא לא הבעיה, והאלטרנטיבות לא מבטיחות משהו טוב יותר למרות שלוזון רוצה, לא בטוח שזה מה שטוב עכשיו לגוטמן.

קריירה בגיל 50 וקצת בנבחרת כמו ישראל יכולה לתת סטירה ולקחת לארצות גזרה. חכה לראפיד וינה, לזלצבורג, או שתמתין שמכבי חיפה תתפנה יום אחד. פרננדס מתאים בסך-הכל למידותיה הבינוניות של הנבחרת. יצליח? על הכיפאק. לא יצליח? אין טעם לשרוף את המשרה על מאמן אחר

יש את המעברון הזה מליגת האלופות למשחקי נבחרות, שהוא

כמו ירידה מנושאת מטוסים לסירת גומי. צרפת אכלה חצץ בבלארוס, אנגליה שמחה על תיקו בוומבלי מול שוייץ, אבל בניון, עוד אחד בשמירת הריון על הספסל בצ'לסי, מרים חצי יציע ישראלי בריגה ונותן סיבה לחכות לספטמבר בסוף זה יקרה, אולי הפעם, ולא בגלל שישראל כזאת גדולה אלא בגלל ההסתברות. פעם אחת היא תיפול לטובתנו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...