 |
/images/archive/gallery/115/733.jpg דרור נובלמן
צילום: מורן שריר  |
|
|
|
|
| הסיפורים מאושוויץ, החברה התימניה והבושה בצימחונות. דרור נובלמן בסיפור קצר על המשפחה שלו בסדר פסח |
|
|
|
 | דפדף ברכילות |  | |
דרור נובלמן
23/4/2005 3:49 |
|
|
|
|
|
|
|
פסח מיועד לשני גופים גדולים במשק הישראלי. הראשון הוא חברות הסלולרי, שגורפות מיליונים משלל הודעות אס.אמ.אס ששולחים זה לזה אנשים אנונימיים, ומהשיחות הבהולות שבאות בעקבותיהן, כשאתה מנסה לברר מי שלחה לך את "שיהיה לך חג אביב כשר" הסקסי, ומגלה ביגון שזה היה המ.פ מהמילואים שחזר בתשובה.
הגוף השני הוא המשפחה שלי. פסח הוא החג בה' הידיעה בשבט שלנו. יותר קולינרי מראש-השנה, פחות אנמי משבועות, ובעיקר משמין פחות מחנוכה ("אבל זאת סופגניה דיאטטית", נשבעת דודה זיוה, ומסתירה גיחוך כשאמי ממלאת את פיה להתפקע בגוש בצק נוטף מרגרינה).
השנה התכנסנו בבית הורי שיחיו. אמי עמלה על התקרובת משך שעות ארוכות, והארוחה נקבעה לשעה שמונה. כבר בשעה שש, אלא מה, נשמע צלצול בדלת. ניגשתי לפתוח וישר נשמעה הזעקה: "תשים מיד נעליים, רק יתומים הולכים עם גרביים!". התנצלתי בפני סבתא, והתעניינתי מדוע הביאה עימה תריסר סירים גדושים, והלא אמא בישלה את הארוחה. סבתא נחרה בבוז, "מצאת לך בעלבוסטה פר-אקסלנס" (בעלת בית משובחת) ומיהרה למטבח לבצע סוויץ' בין הסירים לפני שאמי תבחין.
לא עבר זמן רב ויתר הכוכבים הגיעו
גם הם. שמתי לב לתופעה מעניינת. אלו מבני משפחתי שבחרו לבלות את הארוחה עם המשפחות של בני זוגם, זכו מיד לתואר "סוררים" ולצקצוק שפתיים מצד סבא. אלו שבאו בגפם התקבלו במבטי חמלה ושלל לחשושים ("היחסים ביניהם לא אי-אי-אי, חתונה כבר לא נראה, נו טוב היא גדולה ממנו בחמישה חודשים"). ועדיין גורלם שפר עליהם פי כמה מאלו שכן הגיעו עם בני הזוג. המישפוחה שלי נוטה להתייחס לזרים (כל מי שאינו חבר בשבט לפחות שלושים שנה) בסגנון שבו להק זאבים מתייחסים לכלב משוטט ואכול צרעת. כשבת-דודתי הציגה את חברה החדש (קצין צעיר וחביב עד מאוד), מיד גררה אותו סבתא לפינת החדר וערכה לו חפיפה מתבקשת, הווה אומר סיפורים מאושוויץ. אחרי חצי שעה בה האזין לה בקשב ובנימוס, חזרה סבתא לשולחן ופסקה: "הם לא מתאימים. הוא נמוך".
דודתי פרצה בבכי תמרורים ומיהרנו להרגיע אותה בכוס קומפוט, דבר שעורר לרגע את סבא שהתנתק מהטרנזיסטור (סבא תמיד צמוד לטרנזיסטור, ובטח שלא ייתן לדבר זניח כמו ארוחת חג להפריע לו באמצע החדשות), והכריז בכובד ראש "ג'לי זה לא קומפוט", הנהנתי בהסכמה. לא הבנתי בדיוק למה הכוונה, אבל אהבתי את הצליל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
משפחת נובלמן בערב החג
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני יוצא עם תימניה"
|
|
|
 |
|
|
|
אבא הרים את הראש מהעיתון בורסה ואמר שצריך לעשות קידוש. סבא פתח עמוד אקראי בסידור (שחרית ליום חול), ומלמל בכוונה גדולה. המישפוחה ענתה בשירת מעוז צור ישועתי (בכל חג אנחנו שרים את זה) והתישבנו לאכול. מצאתי את עצמי בוהה בצלחת גדולה בה השתרעו גפילטע פישים בשלולית דלוחה. סרבתי בנימוס, וסבתא כיווצה את גביניה: "כאלה גפילטע עוד לא טעמת", הצהירה, "זה טעם גן עדן, ללקק את האצבעות". כשעמדתי בסירובי, ניסתה לפתות אותי בעזרת גוש כבד-קצוץ אימתני, שלהערכתי יכל גם לשמש כטיט באתרי בניה. "אני צמחוני", הזכרתי לנוכחים. דוד ג'קי ניסה להסות אותי, וכנראה שהוא ידע למה (במשפחה שלנו הצהרת צמחונות שוות ערך להכרזת מלחמה. היו
מעדיפים שאני אהיה הומו).
פניה של דודתי האדימו: "אם לא נאכל את החיות", הסבירה לי בזעם, "הם יסתובבו חופשי בכל מקום". למזלי הרב, שאל אחי לפתע מה שלום הדוד זאב משיקגו (מין קרוב משפחה רחוק), ופתח בלא יודעין תיבת פנדורה שלמה. במשך שעה וחצי (בדוק) סיפרה המשפחה בדוד זאב, כמו היה הדוד זאב לפחות יציאת מצרים.
מעולם לא פגשתי את אותו קרוב משפחה איזוטרי שהיה בסך הכל שלוש פעמים בישראל, ותהיתי מה היה חושב אותו איש זקן ורגזן ("לא היה איש משפחה גדול, וגם בפרנסה לא היה משהו, הוא היה בן יחיד ולכן די מפונק, מצד שני בכל זאת עבר את המחנות"), לו היה יודע שהוא נושא לדיון מעמיק של משפחה שלמה שאת רובה מעולם לא פגש ("היה נוהג לחרבן בדלת פתוחה, רצה לעקור את דלת השירותים בכלל, אבל חשש שיברח לו האוויר מהמזגן. לא שהיה מדליק אותו הרבה, הקמצן").
במהלך הארוחה התרכזתי בעיקר בלסכל את ניסיונותיהן של אמי והדודות להטמין בשר באוכל שלי (שניצל בתוך מצה עם האבוקדו וכדומה), דבר שהרגיז אותי עד כדי כך שהחלטתי להטיל פצצה. "אני יוצא עכשיו עם תימניה", הכרזתי. דממה. סבתי החווירה. דודה זיוה רקקה את הצימעס חזרה לצלחת. אימא ניסתה להישאר אופטימית, "הם דווקא נחמדים התימנים. מתופפים על פחים של שמן, וגם אחינועם ניני תימניה".
סבא הוריד את המשקפיים, "אחינועם ניני דומה לבן-לאדן", קבע בזעם. אחרי שהתנצלתי על הבדיחה הלא מוצלחת, וסיימנו את הלפתן, חילקה דודה זיוה את השירונים, אחי שלף את הגיטרה ושרנו את "במדרון ליד ואדי","בת שישים" ועוד כמה להיטים משפחתיים שטובים לכל חג. אמנם לקראת סוף הערב סבא עשה טעות פטאלית ואמר שאחת מהבנות של דוד זאב מהנדסת, מה שגרם לסבתא לקפוץ על אותה הצהרה אומללה כמוצאת שלל רב, ועימות חזיתי פרץ מחדש.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
