ראשי » סגנון » מגזין

עד עצם היום הזה: החתונה הישראלית מאז ועד היום

בשנות החמישים התחתנו אצל סבתא בגינה, בשנות התשעים האורחים הלכו לאיבוד בדרך לגן האירועים, ובשנות האלפיים החליפו הצ'קים את מקומה של עגלת המתנות. מסע בעקבות תרבות החתונות הישראלית, עשור אחר עשור

אצלנו בחצר. "בשנות החמישים, כשהצנע נתן אותותיו בבגדים ובמזון, היה נהוג לקיים חתונות צנועות בבית ההורים או לכל היותר ברבנות", כותבים החוקרים עוז אלמוג ושי רודין במאמרם "נישואין וחתונה בחברה החילונית בישראל". רשימת המוזמנים המצומצמת כללה בעיקר משפחה, שכנים ומעגל חברים קרוב במיוחד. אולמות החתונה המעטים שבכל זאת היו אז סיפקו חלל וריהוט בלבד, ללא קייטרינג.

תלבשי לבן. הזמנת שמלה מתופרת, או שמלה מושכרת ללילה יחיד מאחד מסלוני הכלות המעטים בערים המרכזיות. ההתארגנות לחתונה נעשתה בבית, בלי גינונים מיוחדים. "התקלחתי, התלבשתי, הסתרקתי ונסענו לאולם", נזכרת הדסה רויך, שהתחתנה בחיפה בשנת 1955.

אחת מי יודע. חשבתם שהכלות של שנות החמישים הסתפקו במועט? חכו עד שתשמעו על החתנים, שלבשו חליפה פשוטה, היחידה שהייתה ברשותם. "כמעט לכל גבר הייתה חליפה אחת טובה, רק אחת, מצמר אנגלי. בה הוא התחתן, ומאז היא נשמרה לאירועים חגיגיים בלבד", מספר דיוויד סלע, עורך אתר "נוסטלגיה". "זו הייתה חליפה בגזרה מיושנת של שנות הארבעים. הגבר הישראלי לבש אותה עד שנות השישים, ומאחר שהיו כל כך מעט אירועים וסיבות ללבוש את החליפה הזו, היא תמיד נראתה 'כמו חדשה'".

קריית אתא. "אתא", ספקית הטקסטיל והביגוד הרשמית של מדינת ישראל באותן השנים, שלטה גם בשוק הבגדים החגיגיים יחסית. נשים שחשקה נפשן בבגדים מעודנים וחגיגיים יותר תפרו אותם בעצמן או אצל תופרת מקצועית מבגדים ישנים, מפות, מפיות ועוד. מי שידה הייתה משגת קנתה בגדים בשוק השחור, או השתמשה בקשריה כדי לייבא בגדים תוצרת אירופה.

הכינותי מראש. עוגות טורט עם קרם, סלטים ופירות - הכול בחסות בני המשפחה, השכנים והחברים הקרובים. בשר, ביצים ותופינים אחרים השיגו בשוק השחור, בגלל מגבלות הצנע של הימים ההם.

יוסי בכינור. בעלי האמצעים שהחליטו לערוך אירוע מחוץ לכותלי הרבנות או בית הכנסת נהגו להזמין תזמורת קטנה של פסנתר, גיטרה קלאסית וכלי הקשה. אחד הנגנים תפקד גם כזמר. "במהלך האירוע נוגנה בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית", אומר חוקר המוזיקה הישראלית דודי פטימר. "לעתים נוגנו גם שלושה-ארבעה שירים לועזיים כמו Autumn Leaves של נאט קינג קול או Kiss Of Fire של לואי ארמסטרונג, ששר אחד הנגנים".

ניתוח פלסטיק. רשימת המתנות הצנועה כללה פריטים לבית, ובהם מגהץ וקרש גיהוץ, סט כוסות, ואזה לפרחים, קערות וגם כלי פלסטיק - החומר החדש והאופנתי שנכנס לשוק באותם ימים.

איפה תגורו? מחיר ממוצע לדירת ארבעה חדרים בשנת 1958: 363,324 ₪ (בערכים של היום)

חברי הסתדרות. אל בית ההורים נוספים אולמות מאולתרים שהשימוש בהם זמין לחברי המעגל המפלגתי או הקהילתי הנכון: בית ההסתדרות, בניין המפלגה, בית החייל או בית הכנסת השכונתי. "רק עשירים מעטים ערכו את חתונת ילדיהם בבתי מלון או באולמות האירועים הספורים שהתרכזו בערים הגדולות", כותבים רודין ואלמוג. "אולם החתונה השכיח היה צנוע בגודלו, וכך גם מספר המוזמנים - בעיקר בני המשפחה הקרובים". מקומות פופולריים נוספים לחתונות: אולם ספורט של בית ספר או בית קפה שכונתי.

סיפורי בדים. שמלת כלה בגזרה פשוטה שעברה מיד ליד - חברה העבירה לחברה, בת דודה לבת דודה. בחוגים מסוימים, מי שהחזיקה בשמלה משל עצמה נהגה ללבוש אותה אחרי החתונה בטקס פדיון הבן ובאירועים מיוחדים אחרים. דיוויד סלע מאתר "נוסטלגיה" מוסיף ששנות השישים סימנו מפנה בקו הפונקציונלי והפשוט של האופנה הישראלית עד אז: "את הפריצה הגדולה באופנה הישראלית של שנות השישים יש לשייך לתופעת הבדים הסינתטיים שפשתה בארצנו. הבדים האלה העניקו אינספור אפשרויות, צבעים ודגמים".

חליפה להחלפה. החתן הסתפק בדרך כלל בחליפה יד שנייה שהותאמה למידותיו.

זה מה שכריך. "ברוב המקומות שנחוגה בהם החתונה לא היה מטבח. המשפחה הייתה שותפה בהכנת המטעמים שחוממו על פלטות חשמליות", כותבים אלמוג ורודין. בני המשפחה גם היו מופקדים על סידור השולחנות והבאת הציוד הדרוש. כיבוד מקובל היה סנדוויץ' עם מיונז ופרוסה דקה של ביצה קשה, או "כריך שוודי" - פרוסה פתוחה ועליה שלל ממרחים.

צריך שניים לטנגו. "כבר בשנות השישים הופיעו באולמות להקות חתונה, אך הן היו צנועות, בנוסח הכליזמרים המסורתיים - חצוצרה, סקסופון, אקורדיון ומתופף", כותבים החוקרים רודין ואלמוג. פטימר מוסיף שבעקבות כניסת הגיטרה החשמלית לישראל, החלו הלהקות לעבור בהדרגה לכלי נגינה חשמליים - גיטרה בס, קלידים וגיטרה חשמלית. "השירים הפופולריים בחתונות: Put Your Head On My Shoulder של פול אנקה, Let's Twist Again של צ'אבי צ'קר ו-Can't Help Falling in Love של אלביס פרסלי". במשך קבלת הפנים ובזמן הסעודה התנגנו נעימות של להקת The Shadows של קליף ריצ'רד או נעימות סמבה, טנגו, סלסה וג'ז קל.

שיהיה למזכרת. סידור פרחים על מצע של ספוג ירוק, שהאורחים נהגו לקחת הביתה בתום הערב.
 
גלו לי את הסודה. ברשימת המתנות מככבים סיר לחץ, סרוויס, והלהיט התקופתי התורן - סיפולוקס.

חבר'ה על הדשא. בקיבוצים נהגו לערוך חתונות במועד שתואם מראש עם המזכירות, ונישאו בהם כמה זוגות במקביל. בשיא החופות לערב אחד מחזיק ככל הידוע קיבוץ עין-החורש, שחיתן שבעה זוגות במקביל.

שלום לבורגנות. אולמות האירועים הופכים לפופולריים יותר ויותר, ומלמדים על שינוי משמעותי בסגנון החתונות בישראל - מאירוע משפחתי קטן וצנוע לערב רב-משתתפים הכרוך בהוצאות כבדות. השינויים לא עברו בלי ביקורת מצד הדור המבוגר, שהמשיך להתגעגע לימים שבהם החתונה נערכה בחצר הבית. "לא פעם כאשר מתקבלת הזמנה לחתונת בני מכרים, אנו שואלים את עצמנו: למי זה דרוש? מדוע שוקעים אנשים בחובות כדי להאכיל המון שאינו רעב?" כך קוננה כתבת "מעריב" עדה כהן בשנת 1971. כתבה אחרת הביאה בעילום שם עדויות של זוגות צעירים ש"נפלו קורבן" לתרבות החתונות המשתנה: "אילו לא ערכנו חתונה גדולה, הייתי יכול לשלם דמי מפתח עבור דירת חדר ולחיות כמו בן אדם", קונן חתן צעיר בכתבה באותה שנה. העיתונאית רות בונדי לא חסכה את שבטה, וכתבה בעיתון "דבר" דברים נוקבים במיוחד: "חתונה נוסח ישראל היא ראי נאמן לחיים נוסח ישראל: זעיר-בורגנית, יומרנית, חסרת תרבות פנימית ובנויה על חובות".

קצת שמח קצת עיצוב. המושג "מעצב אופנה" מגיח ללקסיקון הישראלי, והופך את שמלת הכלה לפריט לבוש חד-פעמי ויקר בהתאם. המחיר לשמלת כלה: 4,000-500 לירות.

סטייל לכל פועל. גבירותיי ורבותיי, מהפך: אופנת החאקי - אאוט, השפעות אמריקניות ואירופיות עדכניות - אין. להתראות חליפה יד שנייה מהדוד, שלום פדלפון וחולצות צווארון בדוגמה מנוקדת.

רבע עוף או בורקס? מנה בשרית לבחירה - עוף מכובס, שניצל ותפוחי אדמה, בשר צלוי. תוספת: סלטים במרכז השולחן.


עד פופ. "בשנות השבעים, המוזיקה בחתונות שינתה את פניה", מספר דודי פטימר. "הלהקות משתכללות ונוספים להן נגנים. נולדו להקות כמו 'השגרירים', שייעדו את עצמן אך ורק לחתונות וכללו הומור, תחפושות ותלבושות מיוחדות, רקדניות ומוזיקה מסוג חדש - פחות רוקנרול ויותר שירי פופ, ששלטו במצעד הפזמונים". הוכנסו גם שירים עבריים: צמד רעים ("קול ששון וקול שמחה"), מוזיקה חסידית ושירים פופולריים של יהורם גאון, כמו "רוזה רוזה". עוד ברפרטואר שירים ים תיכוניים קלילים של צלילי הכרם, אריס סאן, טריפונס וכדומה.

נכנסים לסרט. תמונות חתונה בסטודיו של צלם מקצועי וצילומי חוץ על רקע נוף רומנטי. צילום הווידאו נכנס לאופנה, ויותר ויותר זוגות מזמינים צלם שיסריט את האירוע - ללא סאונד (מחיר ממוצע לסרט באורך עשרים דקות: 1,500 לירות), או עם סאונד (2,500 לירות).

לא הייתם צריכים. הסיפולוקס מפנה את מקומו לטובת סודה-סטרים וקומקומים. עוד ברשימה: מערכות כלים מפורצלן, פמוטים, מפות ומפיות בד תואמות. עם עליית הסטנדרטים וההוצאות באירועים, גם הצ'קים נכנסים לאופנה.

לא כל כך נעים לראות גן. יקרות יותר, זוהרות יותר, ומנקרות עיניים הרבה יותר. "בתוך עשור הפכו החתונות ממסיבה צנועה למשתה רב-משתתפים ולאירוע קרנבלי", כותבים רודין ואלמוג. את מקומם של האולמות המסורתיים בשולי הערים תופסים גני האירועים, שמאלצים את האורחים לנדוד ברחבי הארץ רק כדי לגלות ש"גן" פירושו פיסת דשא ואגם מלאכותי בתוספת יתושים.

 

הולכות על נפוח. שמלת הכלה עשויה בד סאטן או משי מבריק ומתאפיינת בסטייל של נסיכת דיסני - שרוולים תפוחים בכתפיים, עיטורים ופפיון לקישוט. התסרוקת הפופולרית הייתה מחווה לפארה פוסט.

החום עולה. החתן הגיע מצויד במשקפיים עם מסגרת עבה ועדשות בעובי כוס בירה, לפי צו האופנה, חליפה בצבע חום או אפור בהיר ונעליים באותו הצבע.

נותנות כתף. האורחים לבושים חליפות בגוון אחיד - אפור, חום, כחול וגם לבן - או לחלופין במכנסיים וסוודר משובץ. גם הנשים עוטות חליפות בצבעים מלבבים, כמו צהוב, אדום וטורקיז. ועוד לא אמרנו כלום על כריות הכתפיים ההכרחיות.

על השולחן. בתפריט: הגשה לשולחנות בלבד, ללא בופה. סלטים במרכז השולחן, מנה ראשונה ושתי מנות בשריות לבחירה - כרעיים, לשון או צלי. תוספות פופולריות: אורז, תפוחי אדמה, בורקס ושעועית ירוקה. לקינוח - גלידה פרווה.

גבוה יותר, ארוך יותר. עוגת חתן-כלה בקומות וחלה ארוכה במיוחד.

תג מחיר. מנה בחתונה צנועה: 17-16 דולר, שעמד על 1.40 ₪

הופכים תקליט. "בשנות השמונים הלהקות חטפו מהלומה קשה כי התקליטנים והדי-ג'ייז החלו לעשות חתונות ולנגן בתקליטים את מיטב להיטי התקופה", אומר פטימר. "בין השירים הפופולריים של אז: זינגרלה של הפסגות, שכשנבוא של אריק איינשטיין, קיטש רומנטי כמו Take My Breath Away של להקת ברלין, אלינור של זהר ארגוב, ושירים של חיים משה (לינדה לינדה) וג'קי מקייטן. בקיצור - ערבוביה".

לא הייתם צריכים. הצ'קים פופולריים יותר ויותר, אבל המתנות עדיין תופסות נתח ניכר.

מעדיפים לשכוח. ציפורים מפוסלות ממרגרינה בתור קישוט.

איפה תגורו? מחיר ממוצע לדירת ארבעה חדרים: 665,084 ₪

אולם ומלואו. חתונות עם אלף מוזמנים ויותר, שהיו בעבר מחזה נדיר השמור לשועי עולם בלבד, הופכות לפרקטיקה נפוצה למדי. אל האולמות הסגורים מצטרפים, כאמור, גני האירועים הפתוחים על מדשאותיהם ובריכותיהם המלאכותיות.

כלת העיר וכלת הכפר. השמלות מגיעות מסלון כלות - המהדרות התקבצו מכל רחבי הארץ אל רחוב דיזנגוף, שהפופולריות שלו בשדה שמלות הכלה החלה לצבור תאוצה - או אצל תופרת פרטית. ממש כמו בקרב בין ירדנה לעפרה, בשנות התשעים מתפצלות כלות הארץ לשני מחנות יריבים - הכפרי והקלאסי. הראשונות מעדיפות מראה "טבעי" שכלל אינספור שכבות משי או שיפון טבעי, ואילו נשות המחנה הקלאסי בוחרות שמלה בקו נקי, צמודה בחלק העליון ונפוחה מאזור המותן ומטה.

עידן הבלייזר. "הצבר הטיפוסי של שנות הארבעים, החמישים והשישים לא ידע לקשור עניבה, וראה בבלייזר המחויט פריט מסורבל ומגוחך", כותב עוז אלמוג במאמר על תרבות הלבוש הישראלית. משנות התשעים והלאה, לעומת זאת, עולה המודעות האופנתית גם בקרב בני המין הגברי, והיצע הבלייזרים והחליפות האופנתיות עולה בהתאם.

עבודה זארה. ומה לובשים האורחים? תרבות הקניונים והמותגים מרימה ראש, ועמה גל יבוא מרשתות האופנה המוכרות בעולם. מישהו אמר זארה ולא קיבל?

קבלה לעם. דוכני מזון בקבלת הפנים נכנסים לאופנה, אבל על אש קטנה עם היצע צנוע של סיגרים, פסטלים וכדומה. הצורך התמידי לחדש מוליד טרנדים שונים ומשונים, ואחד מהם הוא נהירה למחוזות האוכל האותנטי - מקוסקוס בקערות הגשה גדולות ועד מאהל בדואי עם טאבון פיתות ותה מהביל. מחיר למנה בשנות התשעים: : 25$ בפריפריה, 50$ באזור המרכז.

מזרח הוא מזרח. הדי-ג'יי תופס את מרכז הבמה, והופך את רחבת ריקודי המעגלים המסורתית לדיסקו מהבהב. "תשעים אחוז מהחתונות נשלטו בידי תקליטנים שניגנו את להיטי התקופה", אומר פטימר. "המוזיקה המזרחית בלטה בחתונות, עם שירי אייל גולן, אתניקס (צאי אל החלון) ישי לוי (רקדי), אבי פרץ (קשה לי) ואחרים". עוד תופעה בולטת היא עלייתם של זמרים-כוכבים שמתחילים להופיע בחתונות לכל המרבה במחיר, צעד שנחשב עד אז כפחיתות כבוד.

הפנקס פתוח והיד רושמת. הצ'קים מרימים ראש, והפופולריות הגואה שלהם בחתונות מולידה מפגע סביבתי חדש - פנקס צ'קים מעוצב.

שירת הברבור של עידן הפילם, רגע לפני שהמצלמות הדיגיטליות גונבות את הבכורה ומחסלות את אחד ממקורות הפרנסה הרווחיים של הצלמים: גביית תשלום תמורת כל פיתוח נוסף של תמונה

איפה תגורו? מחיר ממוצע לדירת ארבעה חדרים בשנת 1998: 949,977 ₪ (בערכים של היום)

בואו, תהיה אטרקציה. האולמות וגני האירועים ממשיכים לאכלס את רובן המוחלט של החתונות בישראל. להוצאות החתונה הגבוהות ממילא נוסף כעת סעיף הוצאות חדש: את סידורי הפרחים הפשוטים והמסורתיים מחליפים סידורי שולחן מתוחכמים יותר שסידורם דורש, איך לא, אנשי מקצוע ייעודיים שגובים תשלום בהתאם. בכלל, נדמה שמילת המפתח בחתונות שנות האלפיים היא גימיקים: מה שהחל בראשית המילניום עם צ'ופרים מהבהבים ב"הכול בדולר" בזמן הריקודים, הפך במהרה לעסק בפני עצמו - עם צלמי מגנטים, תאי סלפי, דוכנים לשזירת פרחים ועוד ועוד.

פעמיים כי חוב. בתחילת העשור עדיין מככבים אצל הכלות הקרינולינות והמחוכים, בבחינת מה שיותר קצפתי יותר טוב. לקראת סופו הן מגלות שיותר זה פחות, ועוברות לשמלות לבנות ופשוטות של נעמה בצלאל משל היו קיבוצינקיות בשנות החמישים, לצד שמלות תחרה מבד נשפך. בשנים אלו גם נכנס טרנד השמלה הכפולה: אחרי קבלת הפנים והחופה מחליפים את השמלה המרשימה והקלאסית במודל משוחרר ונוח יותר לרחבת הריקודים.

סינים לא טועים. החתנים מצטיידים בחליפות בגזרת סקיני בבגיר ואופנת סגל, לצד חליפות פשתן בהירות ומאווררות. למגינת לבו של אם החתן, רבים מוותרים על עניבה לטובת צווארון במפתח רחב או צווארון סיני, ומחליפים את הגילוח למשעי במראה של זיפים מסוקסים.

משחקי השף. ישראל הקטנה ונטולת המסורת הקולינרית נכנסת בשנות האלפיים לעידן חדש של אנינות טעם. עליית מעמד השף וצמיחתם של ידוענים בתחום, לצד כניסתן של תרבויות אוכל חדשות מהמזרח ומעולם הגורמה, משפיעות גם על היצע האוכל בחתונות. קבלת הפנים עוברת שדרוג עם מגוון הולך וגדל של עמדות אוכל בסגנונות שונים, והמנות העיקריות מקבלות מתיחת פנים עם צִלחוּת מושקע, אספרגוס במקום שעועית ירוקה וחידוש מרענן נוסף - מנת "דואט" שחוסכת את הצורך לבחור, ומציעה בשר ועוף באותה הצלחת. וגר זאב עם כבש.

על רחבת הריקודים. השירים המושמעים ביותר בחתונות בשנת 2016: דרך השלום של פאר טסי, מהפכה של שמחה של ליאור נרקיס ועומר אדם, שישי בצהריים של אייל גולן, טרמינל שלוש של דודו אהרון ושגעת טרפת של ליאור נרקיס.

תג מחיר. להקה: 12,000-6,000 ₪ | די־ג'יי: 11,000-3,000 ₪ | צלם: 10,000-3,000 ₪ | שמלה מסלון כלות: 9,000-3,000 ₪ | סך הכול לחתונה ממוצעת עם 300 אורחים: 100,000 ₪

חתונת הכסף. אם קיבלתם מספר זוגי ומעלה של מתנות, אתם כנראה זוג דתי בראשית שנות העשרים שלו ומרבית האורחים שלכם משתייכים גם הם לאותו פלח אוכלוסייה. כל השאר יקבלו כנראה צ'קים, בסכומים הולכים ומאמירים.

איפה תגורו? מחיר ממוצע לדירת ארבעה חדרים בשנת 2016: 1.42 מיליון ₪

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg