אבא בדרכים בשיחה עם מתבגרת: "סקס זה כיף"
יש הרגשות ותחושות בסקס שאי אפשר למצוא בשום מצב אחר בחיים. סקס לא קשור לאהבה, מעולם לא היה קשור, וכל מי שאומר משהו אחר משקר לך או לעצמו, וזוהי כל התורה כולה על רגל אחת
שם לא הרגשתי שום קושי מעבר לציחקוקים שמסביב למילים פיפי פין ופות, בשילוב הסבר מעמיק של תיאוריה, מלווה במספר סירטוני יו טיוב ויזואלים אך חינוכיים ופרקטיקה שהתבטאה בשעות ארוכות של הסתכלות על הארנבים שלהן. מבחינתי החלק המכני היה ברור.
התכוונתי שיחה על סקס.
למזלה של אריאל גם אמא שלה וגם אבא שלה דיברו מספר דקות ב 2004 על הנושא והחלטנו שעם אמא הולנדית ואבא כמוני, הדרך היחידה תהיה לתת לה את האמת בפרצוף ולא יום לפני שהיא תשאל.
לפני כשבועיים בערך הגיע היום והשיחה הראשונה עם אריאל על סקס. ישבנו על הספה בפינת יוגה של האמא, היא עם כוס תה ואני עם קפה וסיגריה תוך שאני מנסה לפענח את נסתרות עולם המחשב. ראיתי את אריאל טיפה מתפתלת, כמו שהיא תמיד עושה כשהיא חייבת להגיד או לשאול משהו מביך או בעייתי.
"אבא" היא אמרה, מנסה להישמע בוגרת בצורה שגרמה לי אפילו להרים גבה לעבר הטון הלא מוכר. לא טון של 'כואב לי' או 'קשה לי', או טון של 'הציקו לי'. אפילו לא טון של 'אני צריכה משהו', פשוט קול יציב שההססנות שבו דרשה את תשומת ליבי.
"כן לילו..." עניתי בקול חצי מתעניין רק כדי לא לסגור אותה מרוב תשומת לב. אחרי שתי דקות של חיוכים מעושים, שיעולים וכחכוחי גרון קלים היא אמרה שהילדים בכיתה הראו לבנות תמונות של "נו… אתה יודע אבא". כיוון שתמיד טענתי שלהציק לילד זו אחת מהמתנות היחידות שהטבע נתן להורים, אני יכול פילוסופית להצדיק ולהצטדק אבל בוא נסכים שזה פשוט כיף ."לא לילו, לא יודע..?"
"אבא תמונות מגעילות של גבר ואישה, אבל לא הסתכלתי הרבה, זה היה ממש מגעיל". היתממתי מיד ושאלתי "מה היה מגעיל? הצבעים? התמונה? הגבר? האישה? מה היה מגעיל בדיוק?". בעצבים היא הטיחה את תשובתה, ובאותה שניה הבינה שהיא הודתה ביותר מידע ממה שנראה לה שמותר היה לה לגלות. "סקס אבא הם עשו סקס!"
באותו קול מיתמם אמרתי, "או.קיי, אבל מה היה מגעיל?". השתיקה שהגיעה אחר כך הייתה מדהימה, אז נתתי לה עוד כמה שניות והמשכתי "אני מבין שאת יודעת קצת על סקס, אני מבין שזה מעסיק אותך. עכשיו אולי תדברי איתי על מה את מרגישה, ולא על מה שאת חושבת שאני ארצה לשמוע?". היא נרגעה ושאלה "אז מה זה סקס בעצם? ולמה זה מרגיש בעייתי ואסור?".
לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי הנה הגיע היום שבו אני יכול בצורה נקודתית לחסוך לה מרדף אחרי אידאות שכמעט בילתי ניתנות להשגה על אחת כמה וכמה תחת השפעת הורמונים ואמרתי, "את מתבגרת כל יום ביום אחד. שמת לב שהגוף שלך משתנה ונהיה רגיש במקומות מסוימים יותר מאחרים?" בדקתי ריכוז והבנה.
"נכון אבי (שם חיבה לאבא) בעיקר בציצים ובגב". "נכון," עניתי, "לכולם זה קורה וזה חלק מהתהליכים שהגוף עובר בשביל להיות מוכן לייצר תינוקות." פנים של הבנה מהוססת ממולי, אבל הסכמה. המשכתי. "זוכרת איך באים ילדים לעולם?", הינהון. "את יודעת מה לא סיפרנו לך אז כי היית קטנה מדי?" שתי עיניים גדולות נפתחו מסקרנות, בדרך לעוד שלב בסולם בגרות מדומיין. הפה שלה פתוח בזמן שהמוח שלה מחכה לחוליה החסרה בנושא מתבגרים.
"זה כיף," עניתי, "יש הרגשות ותחושות בסקס שאי אפשר למצוא בשום מצב אחר בחיים. זו אחת הדרכים הטובות ללמוד על הגוף שלך ועל עצמך. לאט לאט, תכירי את הגוף שלך ואת המוח שלך יותר ותלמדי מה עושה לבן אדם שאת נעים". שתיקה עוד יותר עמוקה ועיניים מבולבלות. "אבל אבא, אמא דיברה על אהבה ואמון ובודהה, לא על כיף…"
פתאום, כתגובה לכל שטיפות המח שכובלות אותנו להרגיש לא נעים כל הזמן, שדוחפות אותנו להקשרים סיבתיים מגוחכים כמו "אני שוכב אז אני אוהב", במחשבה על כל בולבול סוביקטיבי שאי פעם יעמוד מחוץ לדלת ביתי עם פרח וזקפה, עניתי כמעט בהיסטריה - "אריאל, סקס לא קשור לאהבה, מעולם לא היה קשור, וכל מי שאומר משהו אחר משקר לך או לעצמו."
שוב שתיקה. אבל לא נבוכה. מנסה לעכל את כל מה שאמרתי. אני מדליק עוד סיגריה והיא מתקרבת כדי לחבק אותי, קצת מבולבלת.
עניתי בעודי מרגיש שהגעתי לסף מסוים בפתיחות שאני יכול לחלוק עם התינוקת הראשונה שלי. "רק את יכולה להחליט ולשלוט במה שתעשי עם הגוף שלך, תני לי רק להגיד שסקס זה כיף שבא עם אחריות. יש מחלות ויש ילדים ומשניהם לוקח המון זמן להיפטר. תתנסי עם מחשבה תחילה, ותדאגי להשאיר את זה מיוחד ואישי, כי לא כל האנשים בעולם בוגרים מספיק להבין את המשמעות. ואם יש לך שאלות אז יש לך אבא ואמא שישמחו ללמוד מה מפריע לך. אבל מעל הכול אין שום דבר מגעיל בסקס או באהבה, אבל צריך להכיר בהבדל."
נתנו נשיקה. היא אמרה שהרבה יותר ברור לה עכשיו, ואני עניתי שאצלי פחות. היא הלכה לחדר ואני נשארתי לחשוב על היצור שאני מקווה שיצרתי. אישה שמבינה שהגוף שלה הוא מקור לכיף והרגשת הייחוד היא מבפנים ולא ממה שאנשים חושבים. אשה שתחפש אישורים במקומות הנכונים ולא תבלבל צורך במילים גבוהות. ואולי רק יצרתי מפלצת.
רועי ויינשטיין, אבא לשלוש, כותב את הבלוג "אבא בדרכים" באתר אבהות ישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם