מדריך אודטה למציאת עובד זר להורה הסיעודי
כמה זה עולה, איך מתחילים את התהליך מול הרשויות ומול חברות ההשמה ומה הכי חשוב לדעת כשמחפשים עובד זר? אודטה עושה לכם סדר בברדק
ומכיוון שאביה של חברתי היקרה, ציפי שכטר, הפך ביום בהיר אחד לסיעודי - ביקשתי ממנה לחבר מדריך מקוצר - מורה נבוכים ראשוני לכל מי שצריך - לאור ניסיונה הטרי. וכה אמרה ציפי:
"מסיבה כזו או אחרת ההורה הקשיש נופל, נחבל, מובהל לבית החולים, ושם מבהירים לכם שהוא צריך השגחה צמודה של עובד זר. או שמצב השיטיון שלו מתדרדר, וללא בית חולים, אבל עם המלצה של מומחה לדמנציה, הוא זכאי להשגחה צמודה של עובד זר.
שימו לב: אם ניצול שואה (שעדיין אין לו שעות סיעוד מביטוח לאומי), מאושפז, יש לבקש אישור מהעובדת הסוציאלית של בית החולים, ואז הוא זכאי ל-50 שעות סיעוד עד שיאושר ע"י ביטוח לאומי. אם מפספסים, לא ניתן לאשר שעות אלה רטרואקטיבית.
ונחזור להורה שאינו ניצול שואה: בשלב ראשון - העובד/ת הסוציאלי/ת בבית החולים נותן/ת להורה הסיעודי מכתב המלצה פלוס התיק הרפואי. עם המכתב הזה (או עם המכתב של המומחה הרפואי) ניגשים לסניף משרד הפנים בעיר מגוריכם ומגישים בקשה לרישיון להעסקת עובד זר.
התהליך הזה לוקח בדרך כלל בין שבועיים לחודש.
חשוב מאד להדגיש: אם הקשיש צלול, רק הוא יכול לחתום על הסכמה להעסקת העובד. רק במקרה שמונה לקשיש אפוטרופוס, הוא חותם במקומו.
כדאי ורצוי להירשם לכל חברות ההשמה ולכל חברות הסיעוד שבאזור מגוריכם. "חברת השמה" היא החברה שמייבאת את העובדים הזרים, ו"חברות הסיעוד", הן החברות שמשלמות ומעסיקות את העובד.
יש 2 סוגי עובדים זרים: עובדים חדשים שהחברה מייבאת לפי רצונכם, וכאלה שכבר נמצאים בארץ, עם ניסיון, המלצות ועברית בסיסית.
כדאי להירשם לכל החברות, כדי להגביר סיכויי מציאה. כי "עובדים פנויים" הם בדרך כלל עובדים שהמטופל שלהם נפטר, או שהם לא הסתדרו עם המעסיק, וגם זה קורה.
לאחר שמצאתם עובד כלבבכם, אתם תופנו לבקשת "הלבנה" במשרד הפנים בירושלים. הכוונה לקבלת אישור עבור העובד לעבוד אצלכם ובכך להאריך את שהותו בארץ.
את כל האישורים הנדרשים ממציאים לכם חברת הסיעוד+חברת ההשמה.
ראוי לציין שישנן חברות שיש שיתוף מלא ביניהן, והם ידריכו אתכם אילו מסמכים עליכם להגיש למשרד הפנים. הבקשה צריכה להימסר רק במשרד הפנים בירושלים ל"ועדת חריגים" והם מקבלים קהל רק בימים שני ורביעי. לאחר שקיבלתם את ה"אישור הזמני" להעסקת העובד, העובד יכול להתחיל את עבודתו.
ביטוח רפואי משולם ישירות לחברת ההשמה וכן 70 שקלים כל חודש (ישנן חברות שלוקחות 2000 שקלים באופן חד פעמי).
העובד מקבל משכורת שנקבעת מראש (נניח 3600 שקלים). חברת כוח האדם משלמת לו ישירות לחשבונו בבנק הדואר, לפי השעות שנקבעו ע"י הביטוח הלאומי. את היתרה עליכם להפקיד לחשבונו.
תשלום מזומן: 100 שקלים דמי כיס לשבוע + תשלום עבור כל שבת (בערך 258 שקלים)
ישנם עובדים שלא עובדים שבת וכאלה שלא יוצאים לשבת, אלא לוקחים את החופשה שלהם ביום אחר בשבוע.
חופשת שבת היא 24 שעות + שעתיים נסיעה, שזה 26 שעות.
שאר החופשים כתובים בהוראות על פי חוק שתקבלו מחברת ההשמה.
יש להקצות לעובד חדר ותנאים סוציאליים הולמים.
חשוב להדגיש שאסור שימצא בביתכם עובד ללא רישיון ויש לדאוג לכך שכאשר הוא יוצא לחופש, שימצא בידיו האישור ממשרד הפנים. חשוב מאד שיהיה לכם ולעובד את כל מספרי הטלפונים ההדדיים.
יש לבקר את ההורה, ליצור קשר טוב עם העובד הזר, ולהיות עם האצבע על הדופק. חברת ההשמה או הסיעוד, אמורות לעזור לכם בכל שאלה או בעיה.
"אדם שחסך או הפריש בחייו כספים לביטוח סיעודי - יכול לממש אותו ברגע שהוא הופך לסיעודי.
אבא שלי, למשל, שילם במשך שנים על גבי שנים, 850 שקלים כל חודש לביטוחים פרטיים. "דיקלה", למשל, זה מקופת חולים. והם נותנים 1500 שקלים לחודש למשך 3 שנים. ואחר כך הסכום יורד ל-750 שקלים לחודש לעוד 3 שנים. ואחר כך? לא בעיה שלהם. כל"ל, למשל, נותנים 11.500 שקלים לחודש, למשך 5 שנים. אבל אם אבא שלי "יעיז" לחיות מעבר ל-5 שנים הממומנות האלה, הלך עליו.
רוב חברות הביטוח דורשות עמידה ב-3 קריטריונים לפחות ההופכים את האדם לסיעודי.
יש לפנות לחברה בה הקשיש מבוטח, והם שולחים הביתה "רשימה" של מסמכים אותם יש להמציא כדי שיטפלו בתביעה.
לכל חברה יש את הדרישות שלה. איסוף המסמכים מייגע, אבל יש להתמקד במטרה. רופא המשפחה ימציא לכם דו"ח על מצב הקשיש הסיעודי שיכלול את כל ההיסטוריה הרפואית שלו. כמו כן תדרשו לאישור מהביטוח הלאומי, מהרשות לזכויות ניצולי שואה (אם הקשיש/ה ניצול/ה שואה ורשומ/ה אצלם), ויתור על סודיות, צילום תעודת זהות, אישור על חשבון בנק, וכ"ו.
ישנן חברות שישלחו הביתה אחות המועסקת על ידם, כדי לבדוק שאכן התובע הוא סיעודי. יתכן שתדרשו לתת תיק מלא מהביטוח הלאומי, למשל. במקרה זה, השתמשו בויתור על הסודיות, כדי שהם ישיגו את התיק. השתדלו שלא להיעזר בכל חברות התיווך, שלוקחות עמלות מופרזות כדי לפטור אתכם מכל ההתמודדות הזו. אבל אם אנחנו הצלחנו – כל אחד יכול".
עד כאן, ציפי שכטר.
ושהעיקר הבריאות כבר אמרנו? אז הנה, אנחנו אומרים את זה שוב.
"לצערי", אומרת ציפי "האינטרס של חברות הביטוח הוא להקשות על המבוטח ולמשוך זמן, כי תמיד ישנו הסיכוי, שהתובע ילך בינתיים לעולמו. הם גם מנצלים את זכותם שלא לשלם רטרואקטיבית, והחוק מאפשר להם עד 3 חודשים "זמן טיפול". אבל כשצריך לשלם מעל עשרת אלפים ש"ח לחודש, למה שלא ימרחו זמן?
אז לאחר שבועיים מיום הגשת התביעה, כדאי להתחיל "להציק" להם.
שילחו להם תזכורת עם העתק ל"מפקח על הביטוח הסיעודי במשרד האוצר", (עצת זהב שקיבלתי מיוסי מזרחי כתב ערוץ 2 שעשה כתבה בנושא). והעיקר, אל תרפו! כן, צריך עצבים מברזל, כוח נפשי, סבלנות ונחישות. אבל לא לוותר, ולהפעיל כל מה שניתן, כי בסוף, הם משלמים!".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם