הפייסבוק עלול להשפיע על התפתחות פסיכוזה
מה הפייסבוק עושה לנו? האם אופן ההתקשרות עם אנשים שאיננו מכירים דרך המסך והמקלדת, עלול לפגוע בבריאותנו הנפשית?
ד"ר אורי ניצן, פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש שלוותה, אומר שכדאי להיות זהירים. "כשמתייחסים לאינטרנט מנקודת מבט תרבותית, אין ספק שהוא ההמצאה החשובה ביותר מאז הדפוס. אלא שבמרחב הרשתות החברתיות והטוקבקים מנוטרלים קשר העין, הבעות הפנים, האינטונציה ושפת הגוף, שידוע שהם קשורים להזדהות עם אדם אחר ולהבעת רגשות כחמלה ואמפטיה" מסביר ד"ר ניצן.
האם המצב הזה עלול לגרום להתפתחות בעיות נפשיות?
"ממחקר שעשינו, עולה כי לפייסבוק הייתה השפעה על התפתחות פסיכוזה בעיקר בקרב מטופלים מכורים לאינטרנט שיצרו שם קשרים אנונימיים אינטנסיביים, בעקבות תחושת בדידות. במהלך האינטראקציות ברשת נתנו המטופלים אמון מופרז ביחסים הווירטואליים האלה. ציפייה גבוהה בעקבות פרשנות שגויה של מסרים, מתח רב שהתעורר, בנוסף לתחושות עלבון, חרדה ובלבול הובילו בסופו של דבר למחשבות שווא, אשליות, ולקריסה נפשית כתוצאה מהאכזבה שהופיעה בהמשך", מספר ד"ר ניצן.
ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר בכיר במרכז הרפואי שיבא, תל-השומר מוסיף לכך את הידע הנרחב שרוכשות עלינו חברות מסחריות דרך העדפות הגלישה שלנו. "כמעט כל דבר שאנו עושים היום נתון למעקב", הוא אומר. "אינטראקציות ברשת ובמיוחד ברשתות החברתיות כפייסבוק וטוויטר מעודדות חשיפה של פרטים אישיים, מחשבות, רגשות, קשיים. גם אם לא כותבים דבר, אלא רק גולשים ומקליקים על קישור כלשהו, או נכנסים לפרופיל של מישהו בפייסבוק, התוכנות של האתרים הללו ערוכות לזהות את הגולש ולשלוח לו באופן מיידי תכנים העלולים לעורר בו תחושה שיודעים עליו דברים למרות שלא סיפר עליהם לאיש.
אם כך, מדוע אנשים מוסיפים לגלוש ברשת למרות זאת?
כי לתחושת האדם הסביר, התועלת בשימוש ברשת מבחינתו רבה על הנזק, והוא מוכן לספוג חשיפה כלשהי הכרוכה בכך. אלא שכשמדובר באדם רגיש במיוחד, פסיכוטי, או פרנואידי, החשש ותחושת האיום מפלישה למרחב האישי שלו, קשה להכלה מבחינתו. התחושות הללו מתיישבות על הפחדים שלו ומלבות אותם". ד"ר לוינסקי מרגיע כי "האינטרנט אינו גורם לאנשים להיות פסיכוטיים. אלא שהוא משמש כמגבר, בקרב אנשים שיש להם נטייה לכך".
אחת מנקודות המפתח, מסכימים כל המומחים, היא שאלת המינון שבין קשרים אנושיים אמתיים, לכאלו המתקיימים ברשת. עינת גרוס, פסיכולוגית ארגונית, מסבירה כי "בעבר הרחוק הייתה מעין תרבות שבטית; אנשים נולדו, למדו, עבדו ועברו מן העולם באותו המקום, ובמסגרות אלה הם קיימו גם את הקשרים החברתיים שלהם. אלא שהיום שעות העבודה רבות מאוד, החברים התפזרו, ואת שעות הפנאי מעדיפים לבלות לעתים מול הטלוויזיה. עם זאת, הצורך בקשר חברתי נותר בעינו.
לתוך החלל הזה נכנסות הרשתות החברתיות. הפעילות בהן דווקא מחזקות קשרים חברתיים: בוואטסאפ, למשל, פועלות קבוצות משפחה, ההורים חוברים לילדים ומתקשרים עמם בשפה החדשה של הצ'אט. הרשתות החברתיות מאפשרות לאנשים שחווים בדידות, ניכור, קיפוח או עוול לבטא את מצוקותיהם, לקבל התייחסות מידית בתגובות וגם הרבה תמיכה, אהבה ופרגון, שבחיים האמתיים היה לוקח להם זמן רב להתגבש. במינון נכון זה יכול להטיב עם האדם, במינון מופרז זה עלול לעורר התמכרות".
לדברי ד"ר ניצן, "היום אנחנו בודקים איך להשתמש באינטרנט וברשתות החברתיות לטובת החולים במחלות נפש: לדוגמה, למצוא אתרים מקצועיים לקבלת מידע רפואי, או קבוצות תמיכה ברשת, כפורומים להפרעות נפשיות שבהם מוזמנים החולים לשאול שאלות, לשתף ולקבל תשובות. אנו מעוניינים לעודד יצירת קשרים חברתיים דרך הרשת של אנשים הלוקים בדיכאון, ובודקים האם קשרים שנוצרו ברשת יכולים לעודד פיתוח מיומנויות חברתיות גם במציאות. כשאדם מרגיש בודד ומסוגר יש משמעות רבה גם לקשר אינטרנטי".
"בכלל, מי אמר שיש מציאות אחת נכונה לחברות?" שואלת גרוס. "החברות ברשת נוספה על החברות המסורתית; דווקא ברשת קל לגייס חברים לצרה, זוכרים את מחאת הקוטג'? דרך הרשת אפשר לגייס המוני חברים, להשפיע ולהוביל שינוי".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם