שאפו

יש לי משפחה ענקית שפזורה בכל הארץ, אחים, נכדים, נינים בחיים הרגילים אין מצב שאני מתראה עם כולם אפילו לא פעם בחודש, פתחתי חשבון לפני כשנה אני רואה את כולם זוכרת לומר להם מזל טוב בימי הולדת וזה גם חוסך כסף של מתנות, רואה אותם בתמונות ולא מגיעה לאירוע כלשהו אחרי חצי שנה ולא מזהה מי זה מי (מדובר על משפחה של כ 100 אנשים)
בנוסף יש לי דודים דודות בני דודים וכד' בחו"ל אירופה, ארה"ב ואוסטרליה אין מצב שהייתי מוצאת אותם ללא הפייסבוק כי אני כבר לא מכירה את הילדים שלהם, מעבר לזה יש את החברים, עם מינון של חצי שעה ביום יש לי זמן למשפחה הגרעינית שלי ואני יודעת בכל רגע רגע מה המצב רוח של כל אחד לי זה עשה רק טוב, כל חבר שיש לי בפייסבוק הוא חבר או בן משפחה אמיתי בחיים, הפייסבוק שלי פתוח לעיני כל כי אין לי מה להסתיר והשימוש מושכל זו המצאה גאונית כי גם יצרתי קשר עם אנשים מהעבר הרחוק שלי ויש בזה משהו נחמד

בממשך שנתיים פייסבוק מחק ממני הרבה מאד מהתקשורת הלא מילולית עם החברים הקרובים שלי. לאט לאט הטקסט התחיל להחליף מבטים, רגעי שקט, צחוק, עצב וחיבוקים. שמתי לב שבמשפגשים חברתיים דיברנו הרבה יותר מבעבר והדיבור היה דומה יותר לפירסום סטטוסים מאשר לשיחה בין חברים. תחיל להיות לנו דיבור במסרים קצרים שעוברים במהירות.

האינטימיות שבחברות התעמעמה מאד. בלי שממש שמתתי לב לכך פיתחתי סוג של מחוייבות לכל מיני אנשים שללא הפייסבוק לא הייתי בקשר איתם.

יום אחד הזמנתי 10 חברים וחברות לארוחת ערב אצלי בבית ושישה הניחו על השוחן לצידם את הסמארטים כשהם פתוחים.

ביקשתי מהם לכבות לחלוטין את המכשירים כי יש לי משהו חשוב לומר להם. היה להם קצת לא נוח אבל הם סגרו.

אז אמרתי להם מה אני חושב שקרה לי ולהם מהפייסבוק ושאני מתכוון לסגור את החשבון.
היתה איזו דקה שקט ואז התחילה שיחה כמו של פעם. אנשים דיברו בנחת עם מחשבות יותר מכוונות. היה כיף.

בלילה סגרתי את החשבון (סגרתי לא הקפאתי)
ומאותו רגע לא נכנסתי עוד לפייסבוק.
לאחר שבועיים החשבון היה אמור להסגר ובאמת חברים שלי אמרו שלי שהמידע שלי נעלם מהם מלבד כמה מסרים שנשארו.