מה קורה כשבעלך מבין את עמנואל רוזן?
מה את עושה כשמתברר לך שבעלך דווקא די מבין את עמנואל רוזן? במקרה של לאה רודיטי - קודם כל מזדעזעת, ואז נכנסת איתו לוויכוח סוער
"יכולים להיות אינטרסים שונים גם למתלוננות", מסביר מינו, "למשל, להיכנס בו אישית, אולי לא נתן למישהי קרדיט, אולי גרם לה לעבוד יותר קשה"
מה, זה נראה לך כמו סתם קיטורים על בוס?
זהו, שהוא בכלל לא בוס הוא קולגה. אין יחסי מרות. ואם אין יחסי מרות, אין גם בסיס לתביעה משפטית, ואם אין תלונה על אונס ואין תלונה במשטרה על הטרדה מינית (בינתיים המשטרה פתחה בחקירה, ל"ר), הכל קשקושים ברשת. עם כל הכבוד לתא העיתונאיות, ויש כבוד, נראה לי שמשהו כאן על פניו מעורר תהיות. אין חוק שמונע חיזור, ויהיה הכי נמרץ ונלהב ואובססיבי.
ואתה לא רואה כאן הטרדה, תקיפה, כניסה לפרטיות?
שום דבר. מותר לדבר. להפך, זה יכול להסיג את מעמד הנשים אחורה. עכשיו יגידו, למה להעסיק נשים אם הן יכולות לשרוף אותנו בשנייה, בעבודה?
נו באמת. צריך לשים גבולות, להגיד, זה מקום עבודה, אין מקום לחיזורים כאן.
באמת? איפה את חיה? זה השדה שבו גברים פוגשים נשים. אז מה, איפה מותר להתחיל? ברחוב? בשפת הים? אני חושב שזה רק בגלל שהוא מפורסם. ואולי זה גם חלק מאינטרס של בחורה? אולי היא חשבה שהיא תרוויח מזה משהו?
מחוץ לעבודה אשה יכולה לנפנף אותו בקלילות. בעבודה את תקועה עם אי נעימות ותחושת מאוימות יומיומית. ואתה חושב שיכולות להיות עשרות נשים שמדברות על עשרות מקרים ואין כלום?
גם אלפים. נגיד הוא התחיל עם אלפי נשים, והוא אובססיבי, אובססיבי זה עוד לא פושע.
אבל מטריד.
אם הוא אובססיבי אפשר להגיד לו, סליחה, אני לא מעוניינת, ולהפסיק את זה. והנה יש דוגמאות על כאלה שאמרו שהן לא מעוניינות, והוא הפסיק עם זה. אי אפשר לעצור את הטבע האנושי. חיזורים זה נורמלי.
ואתה לא רואה הבדל בין חיזור להטרדה? לא ברור הגבול?
לא. הגבול לא ברור.
אז בוא נתנתק לרגע מהשם הספציפי, ונדבר באופן כללי על הסיטואציה שמתוארת. למשל סיפורה של א' כפי שפורסם ב"הארץ" לפי עדות שנמסרה לתא העיתונאיות. כתבת-חיילת בת 18, פוגשת גבר מבוגר ממנה בעשרים שנה במקום העבודה, ותוך זמן קצר מקבלת ממנו עשרות הודעות של חיזור ותשומת לב. היא מרגישה מוחנפת. ערב אחד היא נענית לחיזורים העקשניים ומזמינה אותו הביתה. הוא חותר למגע והיא אומרת'לא'. באיזשהו שלב היא מפסיקה להגיד לא וחושבת שזה רק ייגמר כבר. אתה לא רואה שיש כאן הטרדה? ניצול?
אם היא לא הייתה רוצה להיפגש איתו, היא לא הייתה נפגשת. כשקובעים פגישה זה מתוך רצון של שני אנשים להיפגש.
אבל היא גם אומרת שהיא פחדה שזה יפגע לה בקריירה.
או יקדם לה את הקריירה. זה הצד השני של זה.
ומה במקרה של ו', שאומרת שהוא פתאום דפק לה בדלת?
מה, הוא התפרץ? הוא דפק בדלת. לגיטימי. היא יכלה לפתוח ויכלה לא לפתוח. והקטע הזה הכי מוזר, כי מה פתאום היא מכניסה אותו הביתה אם לא נעים לה איתו?
ושהוא מתייחס מגעיל פתאום לאלה שדוחות את ההטרדות?
לגיטימי שהוא הרגיש מאוכזב או דחוי, ואז ניתק קשר.
איך אתה לא רואה את הבעייתיות בזה?
לא רואה שום בעייתיות. כל הפרשה הזו זה הרבה גוונים של אפור, מה זה גס ומה לא גס. איך אפשר בכלל למנוע את זה?
או, סוף סוף התקדמנו. אז אתה מודה שצריך למנוע את זה ובעצם הבעיה היא רק טכנית. נו, אז השאלה עכשיו היא רק איך, ולכן צריך לקבוע כללים של אסור ומותר ולקבוע סנקציות, פשוט מאוד. אנחנו רואים עכשיו עוד קפיצה קוואנטית במודעות החברתית של מותר ואסור במקומות עבודה, כמו שלפני כמה שנים הייתה הקפיצה הזאת לגבי הצבא, שמפקדים היו טופחים לפקידות על התחת. גם אם מדובר ברצון טבעי, יש לשים לו גבולות. כי אם אומרים לבנאדם לא, עוד פעם ועוד פעם, והוא ממשיך, אז זו בדיוק הטרדה מינית. זה משהו שחייבים לסבול אותו? איך היית מרגיש אם הייתי מספרת לך שמישהו "מחזר" אחרי ככה בעבודה?
אני מניח שהערס הבת-ימי שבי היה קופץ החוצה. הייתי שם לזה סוף. הייתי מתעצבן נורא.
אז אתה צבוע, או לא מחובר לעצמך. ומה, מעניין אותי - אתה לא חושב שהייתי מצליחה להסתדר לבד?
אני בטוח שהיית יכולה להסתדר לבד, את. אבל הייתי מתעצבן נורא. לא, אם היה מדובר בך אז הייתי מפעיל את הבת-ימי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם