"ניסיתי להציל אותה, אבל נתקלתי בקירות"

לי ותקין הייתה רק בת 16 כאשר לקחה סם מסוג מתדון ומתה. אמה, פיונה קנטר, החליטה להקדיש את חייה לילדים בסיכון, בתקווה שאף אימא לא תעבור סבל דומה. בריאיון מרגש למגזין 'נשים' היא מסבירה: "אלו לא ילדים רעים אלא ילדים אבודים. המערכת חייבת להתעורר"

לימור גריזים-מגן, מגזין 'נשים' | 7/2/2013 12:35

תגיות: הורות, כיכר החתולות, סמים,בני נוער בסיכון

בכל פעם בה פיונה קנטר מגיעה אל כיכר ציון ויורדת לכיוון כיכר החתולות, היא חושבת על בתה לי ז"ל. לילוש, כמו שהיא קוראת לה. "אני הולכת על המדרכה ושואלת את עצמי אם היא דרכה כאן. ואולי כאן. אני תוהה אם היא עמדה על הנקודה שבה אני עומדת עכשיו ומנסה להבין מה היא הרגישה ועל מה היא חשבה", אומרת קנטר.

"גם לי הייתה ילדה אבודה". פיונה קנטר צילום: פלאש 90

עד לפני כשנה היא נהגה להגיע לעתים קרובות למדרחוב הירושלמי. "הייתי חייבת להבין מה מושך בני נוער מנותקים דווקא אל הפינות החשוכות של המדרחוב, אל הנרגילות והזולות", היא מסבירה בריאיון למגזין 'נשים'. "הייתי חייבת להבין איך פועם המקום הזה. מה קורה שם לילד ואיך עובדות המערכות שאמורות לדאוג לצעירים שאיבדו את דרכם וירדו לשולי החברה. אלו ילדים טובים. באמת טובים, הם רק אבודים. גם לי הייתה ילדה אבודה, אבל אותה לצערי לא הצלחנו להציל".

גם עתה, שנתיים לאחר האסון, היא מתקשה להתאושש. "זה כאב נורא", היא אומרת. "הוא אופף ומציף אותי כל יום, כל היום. אבל נשבעתי לעצמי שאנסה לעזור לצעירים האבודים האלו, לנוער בסיכון, עד כמה שאני יכולה".

בילויים אל תוך הלילה

לי ותקין התחילה את תהליך ההתדרדרות הארוך שלה כבר כשהייתה בת 14. חופשת קיץ ארוכה מדי ושביתת מורים ממושכת הובילו אותה לבילויים במדרחוב הירושלמי, ומשם במהירות להיכרות עם חברים חדשים, משולי החברה. "החיים בשולי החברה משכו אותה", מספרת קנטר. "היא התחילה לעשן סיגריות אבל לא נגעה בסמים ובאלכוהול. הייתה עושה שטויות. מוקפת בחברים שהשתוללו איתה. היא פרחה".

קנטר הבינה שיש לה בעיה וניסתה לסייע לבתה. "כולם אמרו שהיא בסדר ושאני סתם היסטרית. עברתי בין מטפלים, אפילו בדקתי בתי חולים פסיכיאטריים, שאלתי אולי כדאי לאשפז אותה אבל אמרו שהילדה מתפקדת, שהיא לא שותה. ניסיתי לעשות משהו אבל כל הזמן נתקלתי בקירות. איבדתי שליטה".

ואז הכירה לילוש את ראלף. "היו לו כמה תיקים במשטרה. הוא לא מצא חן בעינינו", היא נזכרת. "התחלתי ללכת לעורכי דין. ניסיתי לבדוק איך מוציאים נגדו צו הרחקה. ראיתי אותה מתדרדרת. הרגשתי באינטואיציות של אימא שהיא בסכנה".
לי החליטה לעזוב את הבית ושכנעה את אביה לתת לה לשהות בדירה בשכונת נחלאות. האב הסכים כי רצה לדעת היכן בתו נמצאת בלילות. הם סיכמו שהילדה תמיד תענה לו לטלפונים.

היא לא ענתה לטלפון

ואז קרה האסון. בלילה שבין ראשון ושני הגיעו לי וראלף למרכז העיר ושם הציע להם סוחר סמים לשתות מתדון מעורב במיץ פטל. לי, אומרת אמה, לא שתתה באותו זמן מהבקבוק. בני הזוג חזרו הביתה והלכו לישון. באמצע הלילה התקשר אליהם חבר וסיפר שהמתדון היה חזק מדי ושהוא נסע לבית החולים לעשות שטיפת קיבה. הוא המליץ גם לראלף ולי לעשות כמוהו אבל ראלף אמר לו שהם עייפים והולכים לישון. "אלוהים יודע איך הוא הצליח לשכנע את לי לשתות מהבקבוק", מתייסרת קנטר.
בלילה מצא אותה אביה, שרועה מתה במיטתה. הוא יצא לחפש אותה כשלא ענתה לו לטלפונים. הלב של לי נעצר בשל שתיית המתדון. ככל הנראה, היא מתה בשנתה. "כמו מלאך", אומרת פיונה. "שמה השני היה גבריאלה, והנה נשמתה עלתה לשמיים מתוך שינה".

כבר בשלושים לפטירת בתה, החליטה קנטר שלא ייתכן שהמוות הזה ייוותר נטול סיבה. "לא לוקחים ילדים כאלה סתם. המוות שלה צריך לשנות משהו במערכת". היא החליטה להגיע לכיכר ציון, המקום שבו התחילה ההתדרדרות של בתה והמקום ממנו היא הלכה אל שנת הלילה האחרונה שלה. "בהתחלה הייתי מדברת עם הצעירים שם. מגלה את כל החורים הקטנים והאיומים שבהם הם מסתובבים ומנסה לסייע. לאחר זמן מה הבנתי שאני לא יכולה באמת לעזור", היא אומרת בכנות. כיום היא עובדת עם סגנית ראש העיר ירושלים, ובנוסף, מנסה להציע יוזמות ולגייס כספים. היא עוזרת לארגון 'נשימה', הארגון של יהודה כץ, עם תוכנית לשילוב מוזיקה ואמנות בבתי הספר ובטוחה כי אם מערכת החינוך תדע לזהות את הילדים האלו בתחילת תהליך ההתדרדרות שלהם, ניתן יהיה לשנות את מצבם.

מה חשבת כששמעת על אירוע האלימות שהתרחש בכיכר החתולות, במסגרתו היכו צעירים יהודיים בחור ערבי?
"הופתעתי. אבוי לנו אם לא היינו מופתעים מדבר נוראי כזה. זו לדעתי תוצאה של ילדים שנמצאים חודשיים בחופש, התנתקו מהמציאות, משתוללים בלילה ואין להם תוכנית ליום. החברה כאן אשמה, לא הילדים. אם היה להם איפה להיות, אם הייתה להם תנועת נוער, פעילות כלשהי או מקום להגיע אליו, הם לא היו מסתובבים ברחובות ומחפשים מה לעשות. הילד הערבי שעבר בכיכר והרתיח אותם לא נפגע בגלל שהוא ערבי אלא בעיקר בגלל שהם היו משועממים. הם מחפשים מקום או מישהו פגיע שיוכלו להראות לו את הכוח שלהם. כיום, כל ילד רביעי נמצא בסיכון".

הטריגר לאלימות האחרונה הייתה בחורה בסיכון שאמרה שצעירים ערבים פגעו בה. מה מצב הבנות שנמצאות ברחוב?
"בנות בסיכון נפגעות בדרך כלל גם מינית ברחוב, ואז מצבן קשה יותר. ככלל, להוציא בנות מהרחוב קשה יותר מאשר להוציא בנים ולכן אני מרחמת מאוד על הילדה ההיא ועל הוריה".

***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'