רוצה בן זוג. עכשיו: אודטה עוזרת לחפש אהבה
איך הילדות שלנו משפיעה עלינו בבגרותנו ובבואנו לחפש אהבה ואיך מתנתקים מכל האדישות והשליליות הזאת? כנסו ותראו
>> איך לערוך הסכם ממון טוב
>> כל מה שצריך לדעת על אהבה
>> מסורת הנדוניה חוזרת
יקירה, הבאג והתעתוע הכי גדול שמפריע לנו להשיג דברים שאנחנו רוצים, הוא שאנחנו מתמקדים בבעיה, במקום בפתרון. וככה, אגב, אנחנו גם מנציחים אותה - בעודנו מאמינים שזו הדרך לפתור אותה. והנה לך הרפואה הראשונה: בחיים אל תגדירי עוד את נושא הזוגיות אצלך כאזור ש"רובצת עליו קללה". כי ככה את ממשיכה לייצר את התוכנה ששתלו לך בילדותך, ותוכנות, דרכן להיות "צודקות" ולהגשים את עצמן באלף דרכים פעילות, אך בלתי מודעות לנו.
הרי כל קטע החיזורים פועל כשאישה משדרת (בשפת הגוף שלה ובאנרגיה שהיא מפיצה) איזו מוכנות וזמינות מסוימת, שגברים (שכן בקטע) קולטים. "וגברים איכותיים כן מסתובבים ברחובות", אומרת אסתה ברודצקי, מאמנת הדייטים המופלאה. ואיך היא יודעת את זה? "כי אני בנאדם איכותי", היא צוחקת, "וגם אני מסתובבת ברחובות". אוקצור, זה משהו מדויק שגר באמצע שבין לא לשדר כלום, שום ריח, ולשדר סירחון של נואשות. שני קצוות שברור לך שלא מביאים לשום תוצאות, בלי קשר לתכונות המופלאות שיש לבנאדם.
מה את משדרת לאומה? באיזה קצה את פועלת, כדי לייצר את התוכנה שלך "צודקת"? איפה ה"לא" הסמוי? גלי מה הפחדים, ובעקבותיהם, מה היו ההחלטות הישנות שלך בנושא, העיפי אותן לפח, וחייתה נפשך. כי אם בנאדם רוצה משהו, וישנו אפילו קול סמוי אחד בתוכו שאומר לו "לא", זה לא יקרה. אלף חוטים גלויים של "כן" ואחד סמוי של "לא" - הסמוי מנצח. והרפואה היא להעלות את הקול הזה מהסמוי לגלוי ולהתכתב איתו כדי שהוא לא יפעיל אותך מהמחשכים.
מה זה להתכתב איתו? זה לשים אותו על השולחן, ולבדוק ממה הוא מורכב. ובתכלס, קחי דף ועט, ותכתבי מאה נקודות (הזויות ומופרכות ככל שיהיו) "למה אני לא רוצה זוגיות". כן, כן, "לא רוצה" בעודך מדווחת לעצמך שאת כל כך רוצה בה. לא תגיעי למאה נקודות, אבל תגיעי למקסימום התנגדויות ופחדים שאת יכולה. כל בדל שמועה ואמונה תפלה ששמעת בנושא, כל דעה עתיקה מהסרטים ומהטלוויזיה שממשיים לך - שימי בכתב, בתור סעיף. ורק אחרי שיהיו בידייך כל הסעיפים כולם, ניתן להתחיל "לדבר" עם כל סעיף וסעיף, ולהזים אותו, או למצוא לו מענה.
ושוב: מופרך ומטומטם ככל שיהיה. כי הרעיונות הבלתי מדווחים לעצמנו הם אלה שעדיין מפעילים אותנו בסמוי, ורק כאשר נשים אותם בגלוי על השולחן, נוכל להיפטר מהם. עד אז, בחוויה הפנימית, יש להם גודל מיתי, שממלא את כל הגלקסיה, וכשמניחים אותם על הנייר, קודם כל תוחמים להם את הגודל. כי לכל "טענה" שכזו יש התחלה, אמצע וסוף. ורק ככה ניתן לסחוב אותן מתוך התת מודע למודע, שמשם הן כבר לא מסוגלות להפעיל אותנו. ואם נדמה לנו שהן כן, אז הן לא. פשוט יש שם בתוך התת מודע שלנו עוד משהו סמוי, שעדיין לא עלינו עליו. זה הכל.
ואחרי שתעשי את זה, תספרי לעצמך דבר בסיסי: שעכשיו את כבר בוגרת. האמירות הרעות ששמעת בילדותך לא שייכות לך - הן הולחמו עלייך בתור ילדה, ושייכות לדמות הילדה. בתור "ילדה" האמנת לזה. אבל בתור בוגרת - את לא מוכרחה. רק אתרי למי בדיוק שייך הזבל הזה, כדי להחזיר אותו בתוך ראשך לבעליו. זה הקסם והפרס שבלהיות בוגרת: יש לך פטור מהמון דברים שהיו מחוברים לדמות הילדה הקטנה.
הדמות הגדולה חופשייה מהם ורשאית לפעול בלעדיהם. מותר לך שתהיה לך החלטיות עצמית ומותר לך לא לתת ל"בחוץ" להגדיר אותך. בתור קטנה, "קבעו עלייך". אבל בתור בוגרת, שמסכימה לוותר על קורי הילדות האחרונים אפילו - איש, חוץ ממך, לא יכול להחליט מה יהיו חייך. ופשוט תחליטי
שהם יהיו טובים - כולל גבר שאיתו יהיו לך יחסים אוהבים של כבוד הדדי, אמון ותשוקה, וככה זה יהיה.
את תבחרי בגבר אמיתי, שמתוקף עוצמתו האמיתית, בחיים לא יעלה על דעתו לנצל לרעה את חולשתך, אם יבואו לך רגעים כאלה. וכל גבר יהיה מאושר לזכות בך. ככה תספרי לעצמך. הסיבה שבחרת את ההורים האלה שלך שיגידו לך את הדברים המטופשים האלה שהם אמרו לך בילדותך, היא רק כדי לצמוח מתוך סד הילדות הזה החוצה. זה המשחק, וזה השיעור שלך. אז תחליטי שאת קופצת מתוכו החוצה. כן, ככה פשוט.
החיים שלנו הם הסיפור הפנימי שאנחנו מספרים לעצמנו. אז ספרי לעצמך סיפור פנימי חדש. וקודם מגיע הסיפור הפנימי החדש, ורק אחר כך הוא מקבל ביטוי במציאות החיצונית. כי החיים הם לעולם מהבפנים החוצה - ולא מהבחוץ כלפי פנים. בסוף, זה גם ככה, כי יש היזון חוזר, אבל בהתחלה (ופה זה כן חשוב מה קודם, הביצה או התרנגולת), הם מהבפנים החוצה.
ולפי הבפנים הזה מסתדרת גם המציאות החיצונית. ואיך תדעי שזה קרה לך, שאת כבר באמת "שם", מבחינת המציאות הפנימית שלך? לפי המציאות החיצונית, שהיא כמו מראה. לא יוצרת את הפרצוף הנשקף בה, אבל בהחלט משקפת אותו מדויק. בהצלחה!
"הלב שלנו הוא כמו דלת: לפעמים דופק מישהו רע, לפעמים דופק מישהו טוב. התפקיד שלנו הוא לדעת למי לפתוח את הדלת. שבוע טוב ומלא בזוגיות ולזכור שהלב - הוא הדלת לחיים". ח . אליהו (הרב של הברסלבים, שהמורה הרוחני הגדול שלהם רבי נחמן מאומן זצ"ל אמר ש"צריך להיות תמיד בשמחה").
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם