קרפ דה לה קרפ: מכינים קרפים
מתוקים או מלוחים, ממולאים או בזוקים בסוכר, עם סירופ מייפל או רוטב הויסין. החוק הראשון בהכנת קרפים: הסיכוי שלהם לשרוד את הדרך מהמחבת לצלחת זהה לסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר ותודיע שזכיתם בפרס הגדול
אם בחדר שיש בו שלושה ישראלים אפשר למצוא 20 דעות, אז בחדר שבו משחקות ארבע ילדות ומישהו זורק לאוויר את השאלה: "חמודות, מה תרצו לאכול?" ? יש אפס דעות. חביתה? לא. סלט? לא. קורנפלקס? לא. מעדן? איכס. אתן רעבות? כן.
מה תרצו לאכול היא חידת ההיגיון של עולם ההורות במאה ה-21. כבר אין "תגידו תודה שיש אוכל", בטח שלא "תגמרו מהצלחת". אנחנו צריכים לנסות ללכוד את המאווה הקטן של הילד שלנו, בעודו מרחף באוויר, ולספק אותו. ולהגיד לו תודה בסוף. הפעם השאלה עלתה בשבת בבוקר, במפגש בנות דודות שגרתי אצל הסבתא. הן בדיוק הכינו "מופע", שזה שם קוד נורא חמוד להוצאת כל הצעצועים, התחפושות, הניירות, הטושים, גורי החתולים והגזם ולפיזורם באופן שיטתי על שניים ממפלסי הבית לפחות.
אחותי חזרה מתורנות לילה בבית חולים. רעבה ועייפה הן נקודות המוצא שלה בחיים כרגע. הסבלנות שהפגינה כלפי החידון הקולינרי לא הייתה מביאה אותנו רחוק. אני הצעתי את שיטת האינקוויזיציה - נכין חביתות, נחתוך ירקות, נקלה פרוסות של חלה, חמאה מלוחה, דבש, סלט עגבניות שרי - ונעמיד אותן בפני עובדה. זה מה שיש. אבל הסבתא לא הסכימה לשתף פעולה עם הצעות אלימות כמו שלי והייתה נחושה לספק את כל הארבע ביחד. "רוצות חביתיות?", היא פנתה לארבע הפיות שבדיוק התקשטו בתבניות ביצים עם ביצים בתוכן. "כן! כן! חביתיות! חביתיות!", הן פעו בתשובה והתחילו במצעד לכיוון השולחן. בדרך הגדולה שאלה אותי באוזן "אמא, מה זה חביתיות?". פשוט השם מצא חן בעיניהן.
אמא שלי היא אלופת החביתיות, או הקרפים בשמם השגור. היא הייתה מכינה אותן פעמיים בשבוע לאחותי ולי כשהיינו ילדות ועכשיו נדרשה לרענן את המתכון לכבוד דור ההמשך. עמדנו שלושתנו מול הכיריים. קערה מלאה בבלילה. שלוש מחבתות רותחות. שש ידיים עובדות, מטלטלות, מפזרות באופן אחיד. ומסביב הריח הזה. ריח של דגנים וסוכר וביצים ומכת חום שמזהיבה אותם יחד. מדי פעם אחת בוזקת חופן קטן של סוכר על המחבת מתחת לחביתית הרותחת שמיד מקבלת אבעבועות קרמל. ותוך כדי כך אנחנו מדברות וטועמות. והופכות וטועמות. ושמות קצת ריבת קומקוואטים טרייה ושמנת ® חמוצה ואז טועמות. מעבירות לצלחת. מגלגלות וטועמות. במקום 80 חביתיות הגיעו לשולחן ארבע, מה שמוביל אותי לחוק הראשון בהכנת חביתיות: הסיכוי שלהן לשרוד את הדרך מהמחבת לצלחת זהה לסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר ותודיע שזכיתם בפרס הגדול. חביתיות, או קרפים, הן סוג של לחם מחבת שטוח שעשוי מבלילה המורכבת מעמילן )קמח כזה או אחר (, ביצים ונוזלים. גרסאות שונות של קרפים אפשר למצוא לאורכו ולרוחבו של הגלובוס - מתוקים ומלוחים, ממולאים או סתם בזוקים בסוכר או בפלפל שחור. מקמח רגיל, קמח מלא, קמח חומוס, קמח כוסמת. עם שוקולד או מייפל, עם הויסין מתוק מלוח או מרינרה חמצמצה.
החומרים:
40 גרם חמאה
2 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1 כפית סוכר (למלוח) או 1 כף סוכר (למתוק)
2 כוסות חלב
3 ביצים + חלמון אחד
1 כף קורנפלור למרקם גמיש יותר של הקרפ
ההכנה:
1. ממיסים את החמאה במחבת שבה תכינו את החביתיות.
2. מערבבים את החמאה עם כל החומרים בעזרת בלנדר מוט, מעבד מזון או מטרפה. הבלילה צריכה להיות די דלילה. אם היא סמיכה מדי, מוסיפים עוד רבע כוס חלב.
3. מעבירים את הבלילה לכד בעל פייה (כוס מדידה גדולה הכי טובה). מחממים את המחבת היטב. יוצקים בין 1/4 ל-1/2 כוס בלילה למרכז המחבת ומטלטלים אותה בתנועה סיבובית כך שהבלילה תכסה את כולה. אל תדאגו אם הקרפ יוצא עבה ואל תיכנסו לאובססיה כדי שייצא דק.
4. שומרים את הקרפים עד ההגשה בתנור שחומם מראש לחום נמוך מאוד (60 מעלות) בערימה מכוסה במגבת.
רחוב טאקשטה שברובע האראג'וקו שביפן נחשב לאזור צעיר במיוחד. יש בו חנויות בוטיק קטנות שמתמחות באקססוריז לנוער ובאופנת רחוב יפנית. כמו הקהל, הן מתחלפות כמעט על בסיס עונתי. הרחוב מפוצץ באנשים עם תסרוקות עומדות ופירסינג ובחנויות קרפים. לתופעה הזו אחראית חנות אחת ותיקה במיוחד בשם "מאריון קרפ" שהביאה את הבשורה הצרפתית לאזור כבר לפני 30 שנה (כיום יש לה 89 סניפים בכל רחבי יבשת אסיה).
הקרפ הוא אולי צרפתי. כל היתר יפני בעליל: לכל חנות יש חלון ראווה עם תצוגה מרהיבה. את האיפוק הצרפתי מחליפים נאונים, צבעים זרחניים ותוספות קיטשיות ומתוקות עד טירוף: גלידה עם פרחי קצפת, לבבות מרנג, נשיקות שוקולד וסירופ מתוק. כל האפשרויות מוצגות על משולשי קרפ (מקרפ עגול שקופל לארבעה) כמו תכשיטים מפלסטיק. אפילו אלו שמוגשים עם סלט טונה וקארי או עם פירות ים. ברבות השנים הפך האראג'וקו לשם נרדף לקרפ יפני שאותו אפשר למצוא היום גם באוסטרליה ובמנהטן ובמקומות נוספים בעולם המערבי. הרעיון פשוט: להגזים עם התוספות ואז לגלגל לקונוס, קצת כמו גלידה.
החומרים:
מתכון בסיסי לקרפים
300 גרם גלידת וניל טובה
קצפת מכוס אחת של שמנת מתוקה להקצפה ו-3 כפות אבקת סוכר
אפשרויות: בננות בשלות פרוסות, תותים מתוקים, פרוסים, ערמונים קלופים, פירות אחרים חתוכים לקוביות או קלופים ופרוסים, ריבת תות שדה, שקדים מסוכרים, קינמון, 100 גרם שוקולד מריר (מומס במיקרוגל לדקה או מגורר בפומפייה)
ההכנה:
זכרו: זה בעיקר צריך להיראות יפה ומקושט. מקפלים את הקרפ לשניים. עורמים במרכז מערום קטן של גלידה. זולפים מסביב פרחים מקצפת, בוזקים קצת שוקולד (מומס או מגורר) ומגזימים את הכל עם תותים או בננות או מה שבא. מגלגלים מצד אחד של הקרפ לצד השני עד שנוצר קונוס כמו גביע גלידה. עוטפים מלמטה במפית, אוכלים ומתלכלכים.
מחבת הקרפים המיוחדת בבייג'ין נראית כמו זו הצרפתית, אלא שהסינית לפעמים מסתובבת בזמן העבודה כמו אובניים. במקום למרוח את הבלילה זולפים אותה בהדרגה מהשוליים כלפי המרכז. הכוח הצנטריפוגלי שנוצר מהסיבוב עושה את יתר העבודה. על הקרפ המוכן (שלרוב עשוי ממספר סוגי קמחים) מורחים ביצה שלמה מצד אחד (ואז הופכים), ובצד השני רוטב הויסין, רוטב צ'ילי, בצל ירוק, שומשום קלוי, לפעמים קצת כרוב, ממרח שעועית, נבטים או פירות ים, וגוש גדול של בצק מטוגן ונורא נורא פריך
(Youtiao) שמתפורר בפנים. הכל מתפצפץ כשמקפלים. בבייג'ין ובשנחאי התענוג הזה עולה בערך שני שקלים ונמכר רק בבוקר. הלוואי עלינו כאן.
החומרים:
מתכון בסיסי לקרפים
4 ביצים טרופות
רוטב הויסין
רוטב צ'ילי חריף
6 גבעולי בצל ירוק פרוסים לטבעות
תוספות אפשריות: חופן שומשום קלוי, כוסברה טרייה, נבטים, שבבים של כרוב, רצועות דקיקות של עוף, רצועות של חביתיות שעברו טיגון עמוק
ההכנה:
1. כשהקרפ מוכן מצד אחד, מורחים אותו בביצה טרופה בנדיבות והופכים על הצד עם הביצה. את הצד השני מברישים ברוטב הויסין ורוטב צ'ילי.
2. מפזרים למעלה את הבצל הירוק ואת התוספות האחרות. מקפלים שתי דפנות מנוגדות עד שהן נפגשות במרכז. מקפלים לשניים לרוחב (ייווצר מלבן שדופן אחת שלו עגולה והיתר ישרות). מגישים חם.
רעיון של הבלוגרית ג'אדן הר, אלופה בפתרונות זמינים ופשוטים ויפהפיים במטבח, שאימצתי בחום עם כמה שינויים. על הקרפים יוצקים קרמל שעשוי מסוכר חום (מקבל צבע מקורמל כמעט מיד, ואין צורך לחכות עד שהוא ישחים ויידבק לנצח למחבת), חמאה ומיץ לימון. טיפות ענבר מתוקות-חמוצות מחלחלות ומטפטפות על הקרפים, חלקן מתגבשות לסוכריות קטנות ומעל הכל פרוסות הלימונים. נפלא.
החומרים:
50 גרם חמאה
1/2 כוס סוכר חום
1/4 כוס סוכר לבן
1/3 כוס מיץ לימון טרי
קליפה מגוררת מלימון אחד
לימון פרוס לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ
קורט מלח ים - תוספת מעולה
ההכנה:
1. כשהקרפים מוכנים, מקפלים אותם לארבעה ומניחים על צלחת גדולה או מגש.
2. ממיסים את החמאה במחבת גדולה. כשהיא מבעבעת ומקציפה מוסיפים פנימה את הסוכר החום והלבן. מחממים על להבה בינונית בלי לערבב עד שהסוכר נמס.
3. מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים מיד. ייווצרו סוכריות קרמל חמוצות בצדדים. הן מעולות.
4. מוסיפים את קליפת הלימון ופרוסות הלימון ומבשלים אותן משני הצדדים עד שהן מקבלות צבע ענברי. בוזקים קצת מלח ים.
5. מעבירים לכלי הגשה או יוצקים את הקרמל מעל החביתיות ומפזרים את פרוסות הלימון מלמעלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם