הנסיך צ'רלס: צ'רלס דיקנס חוגג 200, והעולם במאניה ויקטוריאנית
הלנה בונהאם קארטר בגרסה הוליוודית ל"תקוות גדולות", כריסטיאן לובוטן מפגיז בנעליים בהשראת מיס האווישם, והבנות עפות על צאצא פוטוגני של הסופר הדגול ועל קולקציית לקים בגוני "דיקנס". יום הולדת בסטייל
דיקנס הוא כנראה גדול הסופרים בתקופה הוויקטוריאנית. ספריו היו לרבי מכר כבר בעת פרסומם. רוב כתביו פורסמו במקור כסיפורים בהמשכים במגזינים, ואחר כך יצאו לאור כספרים. ספרותו מתארת את החיים במאה ה-19 באנגליה , ומזוהה עד כדי כך עם החברה הוויקטוריאנית, עד שמכנים אותה לא פעם "דיקנסית", אף שמועד ההתרחשות של הנובלות שלו הוא בין השנים 1860-1770, בעוד שהשנים הקרויות "התקופה הוויקטוריאנית" הן 1901-1837.
דיקנס עסק לרוב בביקורת חברתית, ושילב מוטיבים קומיים לצד ריאליזם אפל. הוא נולד כצ'רלס ג'ון הפם דיקנס בעיר פורטסמות', השני מבין שמונה ילדים. אביו היה פקיד בעל הכנסה נאה. המשפ עברה הרבה בתים בעקבות עבודת ודיקנס, ששיחק לרוב לבדו, חווה את ילדותו כילד עזוב. לטענתו, זה מה שגרם לו לפתח זיכרון צילומי ומילולי יוצא דופן, דבר שעזר לו מאוד בכתיבתו מאוחר יותר.
משרת אביו
דיקנס נאלץ לעזוב את בית הספר ולעבוד במפעל למשחות נעליים, שם עמל בפרך 10 שעות ביום בהדבקת מדבקות על אריזות. תנאי העבודה האכזריים והנוקשים הותירו בו רושם שלילי מאוד, שהשפיע על סיפוריו הרבים. ב"דיוויד קופרפילד" הגיבור נאלץ לעבוד בילדותו במפעל לאריזות בקבוקים, מלא בעכברושים. אף שאמו ירשה סכום כסף שכיסה בפועל את חובותיו של האב (לאחר שסבתו של צ'רלס מתה ואביו שוחרר מהכלא), היא לא טרחה לעדכן בכך את בנה, לא ביקשה ממנו שיחזור הביתה והניחה לו להמשיך לעבוד במפעל בתנאי עבדות. זה זעזע את עולמו וגרם לו לחשדנות כלפי נשים, והן מתוארות בשלילה בספריו, בעיקר האם חסרת עמוד השדרה ב"דיוויד קופרפילד".
לאחר תקופה זו דיקנס נשלח ללימודים באקדמיית וולינגטון - בית ספר לא טוב במיוחד, בלשון המעטה, שבראשו עמד מנהל סאדיסט. דמות המנהל האכזרי היא ההשראה למיסטר קריקל ב"דיוויד קופרפילד", שגילם בסרט משנת 1999 השחקן הדגול איאן מק'קלן (והשתתף בו, אגב, גם דניאל רדקליף הצעיר, הארי פוטר בשבילכם). כשסיים את לימודיו עבד דיקנס כפקיד במשרד עורכי הדין "אליס אנד בלקמור" במשך שנה, וב-1828 פצח בקריירת עיתונאי פרילנס. ב-1830 פגש דיקנס את אהבתו הראשונה, מריה בידנל - ההשראה לדמותה של דורה ב"דיוויד קופרפילד", כאהבה התמימה, היפה והבלתי מושגת. כמו בספר, הוריה של מריה התנגדו לנישואים והביאו לסיומו של הקשר.
ב-1833 דיקנס פרסם את סיפורו הראשון, A Dinner at Poplar Walk, בירחון Monthly Magazine. הוא התמקד בסיקור פוליטיקה, ובין היתר סיקר מסעות בחירות עבור ה"מורנינג כרוניקל". כתבותיו התפרסמו ב-1936 באסופה "סקצ'ס ביי באז", שהובילה לפרסום הנובלה הראשונה שלו, "דפי עיזבון של מועדון פיקוויק", באותה שנה.
במקביל לפרסומה ולהצלחתו כסופר, דיקנס המשיך לעבוד כעיתונאי ועורך. באותה שנה נשא לאשה את קתרין תומסון הוגארת, בתו של עורך העיתון "איבנינג כרוניקל". לזוג נולדו עשרה ילדים והם גרו בלונדון. הנישואים עלו על שרטון ודיקנס אף דרש להתגרש, אקט נדיר בזמנו. בהיותו פרוד, ניהל רומן ארוך וחשאי עם השחקנית אלן טרמן, שנשכרה להפקת במה שהיה ממונה עליה ב- 1857. היא ליוותה אותו עד שמת ב-1870 בגיל 58, מדום לב.
בין ספריו המפורסמים ביותר ניתן למנות את "אוליבר טוויסט", "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי", "מזמור שיר לחג המולד", "דיוויד קופרפילד", "זמנים קשים", "בין שתי ערים" ו"תקוות גדולות". מחזות המבוססים על ספריו של דיקנס יצאו עוד במהלך חייו, ויש גם סרט אילם מ-1913 שמבוסס על "דפי העיזבון של מועדון פיקוויק", אך כעת נרשמת פריחה, בראש ובראשונה סביב מיס האווישם - בוודאי הדמות הכי איקונית של דיקנס.
גיבורת הספר "תקוות גדולות" מ-1861 היא רווקה עשירה שגרה בטירתה המתפוררת. דיקנס מתאר אותה באמצע שנות החמישים לחייה, אך העיבודים הקולנועיים הפכוה לרוב לאשה זקנה. על פי הספר, היא לא ראתה את אור היום במשך שנים, דבר שגרם להזדקנותה המואצת, והיא מתוארת כמעין שלד בעל עור שעווה. על פי הסיפור, בשעה 20:40 בערב חתונתה, בזמן שלבשה את שמלת כלולותיה, מיס האווישם קיבלה מכתב שבישר לה על ביטול חתונתה, וכך הבינה שאהובה הוא נוכל. היא עצרה את כל השעונים בביתה כך שיעמדו על אותה שעה בדיוק, ומאותו היום לא יצאה מהבית. רק מעטים הורשו לבקרה. היא מעולם לא פשטה את שמלת כלולותיה, ועוגת חתונתה נשארה מאז על השולחן בשלמותה. שיברון הלב הוביל לאובדן שפיות, והאווישם פיתחה מנגנון הרס מניפולטיבי ודורסני.
דמותה הדרמטית והעסיסית לגילום יצרה אזכורים והומאז'ים בסרטים מיתולוגיים כ"שדרות סאנסט" של בילי וויילדר מ-1950, שבו גלוריה סוונסון מגלמת את השחקנית המבוגרת נורמה דזמונד. גם בסרטו של רוברט אולדריץ' מ-1962, "מה קרה לבייבי ג'יין", בטי דיוויס היא בייבי ג'יין הדסון המשוגעת, ש"נתקעה" בדמות הילדה שהייתה. ואילו שרלוט רמפלינג שיחקה את מיס האווישם בגרסה מ-1999, והביאה עמה לתפקיד נופך אצילי, מריר ומלחיץ.
לכבוד שנת ה-200 להולדתו, רשת BBC מספקת דו קרב של שתי שחקניות מעולות המבצעות את תפקידה של מיס האווישם, כל אחת בדרכה. ג'יליאן אנדרסון, לנצח הסוכנת סקאלי מסדרת העב"מים המיתולוגית "תיקים באפלה", שיחקה את מיס האווישם במיני סדרה שעלתה בזמן חופשת הכריסמס האחרונה. ב"גרדיאן" טענו שאנדרסון מרשימה ביותר ושמחלקת האיפור עשתה עבודה נהדרת.
ה-BBC גם שותפה בגרסה ההוליוודית עתירת התקציב של "תקוות גדולות", שמביים מייק ניואל. האווישם שלו היא הלנה בונהאם קרטר, המושלמת לתפקיד, ורייף פיינס משחק את דמותו של אבל מגוויטץ', אסיר לשעבר שמואשם ברצח, אביה האמיתי של הילדה אסטלה, שבשל פשעיו מסר אותה לאימוץ אצל מיס האווישם. מהאימג'ים של בונהאם קרטר כהאווישם ברשת, היא נראית בשיער מתולתל וארוך, ובשמלה דרמטית וויקטוריאנית, שבקלות יכולה היתה להיות "קאסטום מייד" של ויויאן ווסטווד. האיפור והארט מפעימים ונשענים על גותיקה כבדה. הסרט אמור לעלות לאקרנים בסתיו 2012, וניתן לסמוך על בונהאם קרטר שתעניק לדמות טוויסט ייחודי.
"תקוות גדולות" ומיס האווישם מרימים להנחתה גם בחזית הסטייל. המעצב פראבל גורונג הקדיש את קולקציית החורף הנוכחית שלו להאווישם הצעירה, שתהליך הידרדרותה רק החל, דבר שבא לידי ביטוי בפרוות בצבעוניות דגרדה דהויה, בשיער הלא מסורק של הדוגמניות ובגרבוניהן הקרועים. מכיוון שהאווישם מעולם לא פשטה את שמלת כלולותיה, צבע שמלת הכלה של גורונג מתחלף מלבן לאפור מלמטה כלפי מעלה - פינאלה שמעיד על הזמן שחלף.
גם צמד המעצבות מבית מרקזה התרכזו בקולקציית החורף שלהן בגיבורה הדיקנסית הטראגית. אחת מהן "נתקעה" בליל נדודי שינה אחד על הגרסה הקולנועית ל"תקוות גדולות" של דיוויד לין מ-1946, והן החלו להתעמק בתהליך של זוהר מתכלה. אצלן המוטיבים ה"האווישמיים" טמונים בנעלי מרי ג'יין שיצר כריסטיאן לובוטן, באריגות תחרה מיוחדות, בחיתוכים דמויי תחרה על שמלת עור, ז'קט רכיבה ויקטוריאני, לוק של כלה גותית בשחור ופרשנויות ויקטוריאניות על בדי טול וצווארונים. שמלה הכלה הסוגרת את התצוגה היא בפלואו קוטוריסטי נושן, לבנה ועמוסה בטול וסופר דקדנטית, שהלובשת אותה נראית כמכוסה בענן לבן, כאילו מתפיידת.
המעצבים בשבוע האופנה הבריטי לקיץ 2012 נערכו מראש לקאמבק הוויקטוריאני. בתצוגת הקיץ של המעצבת הצעירה קורי נילסון, הוויקטוריאניות בא לידי ביטוי בעיקר בצווארוני גבוהים ובשמלות בעלות נוכחו וקונסטרוקציה ייחודית. שיערן של הדוגמניות עוצב בסגנון ויקטוריאני למראה הכללי היה גם ניחוח יפני מרוסן. מעצבת צעירה נוספת ומבטיחה, פליסיטי בראון, הלכה על הרפתקה ויקטוריאנית באפריקה. אצלה נראו שמלות בסגנון ויקטוריאני עם קישוטי צוואר קלאסיים נוסח אפריקה, ובדים צבועים ידנית בצבעים עזים, שהפכו לסימן ההיכר שלה. היא גם לקחה בדי משי, הרטיבה אותם וחתכה לפסים שעוצבו מחדש, והוכיחה את יכולותיה המפעימות במלאכת יד. בראון הוכיחה בקולקציה הזו שניתן ליצור בגדים לבישים ומפוארים בעבודת יד מסורתית של פעם.
המעצב פול קוסטלו הושפע מ"מה קרה לבייבי ג'יין" מ-1962. הבעיה הייתה תקיעות ברמה הרעיונית, ועל המסלול הופיעו דוגמניות במראה סיקסטיז, שמלות בייבי דול וסילואטות נוסח פריז בסבנטיז, אך התופת של דמותה של בייבי ג'יין הדסון לא באה לידי ביטוי.
הבשורה הוויקטוריאנית הגיעה גם לאצבעות. בחברת הלקים Beautiful Strange, המכונה על ידי יוצריה "ספריית צבעים", מכריזים היוצרים שהיא הוקמה על מנת להתייחס ללקים בצורה קצת יותר רצינית וקונספטואלית הנישה שלה מצומצמת ומושפעת מיצירות אמנות, והלקים מקבלים יחס של אקססורי מועדף בצבעוניות ייחודית לחלוטין. לאחרונה השילה החברה קולקציה שמורכבת מעשה וריאציות על הלק השחור שמכונה The Dickensian Volume. הפרק הדיקנסי שלהם כולל 10 גוונים של שחור שנוזל לאפור, אפור מטאלי ופחם, ומוכיח סופית שישנו יותר מגוון אחד של שחור.
המהדורה המיוחדת הזו, היא מתנה אולטימטיבית, המושפעת ישירות מאפלוליותו של דיקנס. כמעט מיותר לציין, אך נזכיר בכל זאת שהלק השחור עזב כבר מזמן את מחוזות האימו והגותיקה ועקר למגרש המשחקים של הגדולים. ואגב, אם אתן רוצות ללכת עד הסוף, מרחו על כל ציפורן גוון שונה וצרו אפקט "אומברה" טרנדי. סביר שבעונת התצוגות הקרובה נראה עוד ועוד השראות דיקנסיות ויקטוריאניות.
מהמיני סדרה בכיכובה של ג'יליאן אנדרסון יצא כבר כוכב אחד, דאגלס בות' בן ה-19, שמשחק את פיפ - המספר, ילד יתום המגיע לביתה של מיס האווישם כדי לשחק עם אסטלה. עם השנים פיפ הופך לג'נטלמן מושלם ומנסה לזכות באהבת אסטלה, שאומנה על ידי האווישם לשבור את לבם של גברים.
בות' נולד באנגליה לאב אנגלי ואם ממוצא ספרדי והולנדי. מראהו הנחית בחיקו את קמפיין "ברברי" לחורף אשתקד לצד רוזי הנטינגטון וויטלי, קמפיין הבושם Burberry Sport Fragrance מקיץ 2010 לצד לילי דונלדסון, וכן קמפיין "ברברי" לחורף 2009 עם אמה ווטסון. בות' הוגדר לאחרונה על ידי ה"אובזרבר" כ"ילד הכי יפה בעולם", כשביקשו ממנו לגלם בהפקה מיוחדת את דמותו של דוריאן גריי, כוכב ויקטוריאני טרגי נוסף.
בות' שיחק עד עתה בתפקידי מפתח פרובוקטיביים. הוא גילם בגיל 17 את הזמר בוי ג'ורג' בתקופת התמכרותו להרואין. כן כיכב בסרט Christopher and His Kind, המבוסס על זיכרונותיו של הסופר כריסטופר אישרווד. בקרוב אף תוכלו לראות אותו מגלם את רומיאו לצד היילי סטיינפלד כיוליה, בהפקה חדשה של "רומיאו ויוליה", ואז מקומו כאליל בנות העשרה יתקבע סופית.
ויש מישהו שהחגיגות האלו נוגעות לו אישית. השחקן הבריטי הארי לויד, 28, שמוכר מסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס", שבה הוא משחק את מלך הקבצנים, הוא צאצא ישיר של דיקנס: הנכד של נינו. כבר ב-1999 השתתף לויד בעיבוד ל"דיוויד קופרפילד" של ה-BBC, וסביר להניח שהוא עוד יעבוד עם חומריו של הסופר הדגול. משפחת דיקנס, על כל צאצאיה הרבים, הקדישה עצמה במהלך השנים לשימור המורשת של זקן השבט, ורבים מהם בלעו טריפ דיקנס ולא נגמלו ממנו. הרבה מהם ירשו את שמו (לפחות כשם אמצעי) על מנת לשמור על הגחלת.
ואם עדיין לא נכנסתם לגרוב של דיוויד קופרפילד, פנו לאלבום Humbug של ארקטיק מאנקיז מ-2009, שנקרא על שם דמותו של אבנעזר סקרוג' מהספר "מזמור שיר לחג המולד". סימן ההיכר של סקרוג' היה קריאתו "בהה, האמבג" כביטוי המביע את סלידתו מחג המולד. דיקנס הצליח להכניס את המושג לז'רגון המדובר, והמאנקיז השתעשעו עם הכותרת הזו, שמי שאינו חובב דיקנס לא ממש ירד לעומקה. עכשיו אתם מבינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם