בגדים לגברים עובדים: ביקור ביריד אופנת גברים
הצרות הכלכליות באיטליה לא מצליחות לעמעם את זוהרו של יריד אופנת הגברים האהוב "פיטי אומו". יוג'ין רבקין ביקר וחזר עם מסקנות
להרגיש כמו דורותי. יריד פיטי אומו EPA
היריד אינו משאיר מקום לספק: איטליה נשארה מעצמה תעשייתית, שאופנה היא אחד מעמודי התווך שלה. "2011 היתה שנה טובה מאוד", אומר רפאלו נפוליאונה, מנכ"ל החברה האיטלקית פיטי אימג'ין, מארגנת היריד. "ערך הייצור עלה ב-3.4 אחוז, היצוא עלה ב-10.5 אחוז והיה גם גידול ביבוא. הדבר היחיד שהעיב על זה הוא שהצריכה באיטליה ירדה בשני אחוז בערך, בגלל הרבעון האחרון".
נפוליאונה חוזה ששנת 2012 תהיה קשה בגלל תוכנית הצנע שכפתה הממשלה החדשה אשר תשפיע על צריכת האופנה בין שאר התעשיות. איטליה היא היצואנית המובילה של מוצרי מותרות אירופיים, ונפוליאונה מסתמך על העושר שנצבר בשווקים המתפתחים. "זאת הזדמנות לדחוף קדימה חברות איטלקיות לייצא יותר", הוא אומר, ומזכיר שהיתה עלייה של 10.7 אחוז ביצוא של בגדי גברים בשנה שעברה. בשעה שהין היפני חזק והדולר חזק עוד יותר, מר נפוליאונה צופה שהשוק האמריקאי והשוק היפני ייבאו יותר מאיטליה ב-2012.
איטליה נשארה מעצמה תעשייתית. יריד פיטי אומו
גטי אימג'ס
הזדמנות לדחוף קדימה חברות איטלקיות. תצוגת אנדראה פומפיליו גטי אימג'ס
ביריד "פיטי אומו" שואפים לעמוד בחזית שוק בגדי הגברים, ולא רק בכל הקשור לסחורה איטלקית. בעונה הנוכחית מגיעים במשך ארבעה ימים 1,073 מותגים למבצר לשעבר "פורטצה דה באסו". זה מגוון רחב שנע ממותגים מחויטים קלאסיים כמו "קורנליאני ואייזיה" ועד למותגים צעירים ותוססים כמו "McQ" של אלכסנדר מקווין.
נוסף על היותם אימפריה של מכירת בגדי גברים, פיטי שולחים ידם גם אל שוק בגדי הנשים עם פיטי W: חנות קטנה בהרבה, שבה מעצבים יכולים להראות את קולקציות אמצע העונה שלהם או "קולקציות מוקדמות" כפי שהן נקראות בעולם האופנה.
מה שראיתי ביריד בגדי הגברים יכול להתחלק, באופן גס, לשלוש קטגוריות: חליפות רשמיות השמורות לבנקאים ולאנשים אחרים שמעשנים סיגרים; בגדי יומיום לחובבי הנוחות (מה האנשים האלה עושים לפרנסתם לעזאזל?); ובגדי "עבודה" שלובשים
בדרך כלל גברים צעירים שבקושי ראו בחייהם יום אחד של עבודה פיזית. התופעה האחרונה מעניינת במיוחד. באופן אירוני, בגדי עבודה אמריקאיים הפכו להיות להיט בינלאומי. בפיטי, מותגים מסורתיים כמו "קרהרט" מתקיימים בצד החיקויים היפניים והאיטלקיים שלהם, שמתחילים בהדרגה לעלות על האמריקאיים מבחינת הגזרות והגימור.
אז מי קונה את הדברים האלה, אתם שואלים? ובכן, לקוחות ממש לא חסרים. לפני שנה הגיעו לתערוכה 30 אלף מבקרים, מתוכם 23,100 היו קניינים מכל רחבי העולם, כולל מחנויות כלבו מפורסמות כמו בארניז וסאקס בניו יורק, הרודס בלונדון ולה בון מרשה בפריז. שני שליש מהקונים היו מאיטליה - מה שלא ממש מעיד על קיפאון כלכלי. אף שמספר המבקרים השנה עוד לא ידוע, אין סימנים לכך שהתעשייה נמצאת בהאטה, וסיור בתערוכה בשעות השיא הוא עדיין חוויה מאתגרת.
לקוחות ממש לא חסרים. יריד פיטי אומו
גטי אימג'ס
מותגים הם עדיין עניין בעל חשיבות. בזמן שדוכנים של חברות פחות ידועות מאוישים בנשים יפות ומשועממות, התאים של אושיות כמו סי.פי קומפני, סטון איילנד וברונלו קוצ'ינלי הומים אנשים.
מאה אחוז תוצרת איטליה. תצוגת ולנטינו EPA
מה שנשאר הם בוטיקים של מציאות כמו H&M, הכוללים בגדים זולים במיוחד, ובוטיקים של בגדי יוקרה בקוטב ההפוך ("גוצ'י" ו"ורסאצ'ה" פתחו לאחרונה בוטיקים לילדים. אין ספק שלהורים שלהם כבר אין יותר מקום בארון). הקיטוב הזה, בצירוף הנהירה אחר איכות של צרכנים רבים שבמשך שנים צרכו בכמויות סחורה בשיווק המוני ובאיכות נמוכה, מורגשים היטב בפיטי. כל אחד מהדוכנים שעצרתי בהם התעקש שהמוצרים שלו "מאה אחוז תוצרת איטליה" ושהוא משתמש בחומרים טבעיים בלבד.
ביום השלישי של היריד ביקרתי בשני פרויקטים: הופעה של "פולימודה", בית הספר לאופנה של העיר במבנה החדש שלהם בווילה פאבארד; ומיצג של יצרנית התיקים הצרפתית "אולימפיה לה טאן" ב"מוזיאו בליני". שניהם היו יפים, אבל היופי שלהם שאב הרבה מהחללים הרנסנסיים המדהימים שכמותם יש רק בפירנצה. ואז התחוור לי ש"פיטי אומו" הוא לא רק אירוע חשוב בתחום אופנת הגברים, אלא גם מדריך שאין כדוגמתו לפירנצה ולמסורת האמנות הארוכה שלה.
מדריך למסורת אמנותית. יריד פיטי אומו
EPA
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם