עושה רוח: כך הפך אבישי בן אלי מאייקון רכילות למעצב תכשיטים
אחרי שהוביל מדור פפראצי נשכני והיה אימת הסלבס, אבישי בן אלי עזב ללוס אנג'לס והמציא את עצמו מחדש - כמעצב תכשיטים רוחניים. עכשיו, כשידוענים מפרז הילטון ועד אורנה דץ עונדים מבחנות מוזהבות ובתוכן שירים פרי עטו, הוא מכריז: "השירה שלי היא דיבור לאלוהים"
הקולקציה האחרונה של בן אלי נקראת Core (ליבה). הוא קורא לה "המצפן הרוחני", והיא מורכבת ממבחנות עשויות כסף או כסף מצופה זהב 24 קראט, שבתוכן מוצפנים תשעה שירים שונים, שהם מעין ברכות עם נופך דתי - לפרנסה, בריאות, פריון וזוגיות. הקונה בוחר את הברכה שמתאימה לו, שמגיעה על קלף מגולגל, וזו מוצפנת בתוך המבחנה. אורנה דץ, מאיה בוסקילה, שירז טל, אוולין הגואל, אמירה בוזגלו, נעמה קסרי, אפרת אנזל, איתי תורג'מן, אושרי כהן, נופר מור - כולם עונדים בגאווה את המצפן הרוחני שלו, וגם האלפיונאיות, הוא מספר, מאמצות בחום את הברכה.
"אני עושה מכירות פרטיות בבוטיק בכיכר המדינה, וכל אחת מקבלת עשרים דקות איתי באינטימיות", מפרט בן אלי. "אני מעביר לה ניתוח פסיכואנליטי, ומתאים לה את השירה שהכי מתאימה לה. אם מישהי רוצה זוגיות אבל אני רואה שהאישון שלה לא נח לרגע, אני אומר לה שקודם היא צריכה לקחת את השלווה, ורק אחרי שתמצא את השלווה אני אחליף לה את הברכה לזוגיות".
מה ההשראה לשירים שלך?
"השירה שלי היא לא ממקום דתי, אבל היא כן דיבור לאלוהים. זו שירה רוחנית אינטלקטואלית, הכי תורת הנסתר. אנשים לא יודעים איך לאכול אותי, אבל אני מייצג את שפת האנושות. עברתי מהחושך אל האור. עברתי פאקינג תהליך, וזה תוצאה שלו. אף אחד עוד לא עשה את זה. ממארק ג'ייקובס ועד דיוויד יורמן (תכשיטן על, מ.ז), אף אחד עוד לא לקח שירה פרי יצירתו ושילב אותה בדיזיין.
"האמריקאים התלהבו נורא. ניקולט שרידן מ'עקרות בית נואשות', דיאנה רוס והבת שלה, לינדזי לוהן, ג'סיקה סימפסון, לכולן
אז איזו ברכה כל סלב ביקש?
"בעיקרון, אני לא מספר מי בוחר מה, אבל אני יכול להגיד לך שבאל.איי הברכה הכי פופולרית זה שפע, פרנסה. חלק לא רצו את זה בכלל בשביל הברכה. לא הבנתי למה התקשרו יום אחד מהחנות ושאלו אם אני יכול להוסיף לדיזיין תליון קטן בצורת כפית, עד שמישהו הסביר לי שהמבחנה הזו מעולה לקחת בה קוקאין, ואם הייתה כפית, אז בכלל הם היו מסודרים. לא הסכמתי, לא יקום ולא יהיה שבמקום שיר שלי תהיה שם אבקה לבנה".
בן אלי, 36, נולד בנהריה למשפחה דתית, ומיד זוהה כשונה מכולם: "נהריה זה פיצה, פלאפל, ריקודי עם וגעתון, אין מה לעשות שם. הייתי ילד קטיושות. כל ימי ההולדת שלי היו במקלטים והייתי שונה מכולם. תיעלתי את זה להצטיינות. הייתי תלמיד מצטיין, מאוד תחרותי. מאלה שאם הם מקבלים 98, כל ההפסקה הם מבלים בחדר המורים ומתווכחים עם המורה שמגיע להם מאה. אבא שלי, שהיה אב בית בבית הספר, הוא שומר שבת עם כיפה, ואמא שלי לא שומרת. היה פלורליזם בבית, ותמיד נתנו לי להחליט מה אני רוצה להיות".
את הקריירה שלו כרכילאי התחיל בגיל 21, אחרי שסיים שירות צבאי ביחידת המודיעין 8200 והגיע לתל-אביב. הוא עבד כסלקטור במועדונים, עיסוק שגרם לו להכיר הרבה מאוד אנשים, שהפכו ברבות הימים למקורותיו המודיעיניים. "הייתי סלקטור בכל המועדונים, יו ניים איט: גת רימון, פטיש, קו, סין, אלנבי 56. אין מקום שלא עבדתי בו. באותם ימים הקימו את מגזין'רייטינג' וחיפשו כתב רכילות. מישהו סיפר להם עלי, והם הרימו לי טלפון יום אחד ופשוט הציעו לי לעשות את זה".
בן אלי חשב שזו תהיה דרך טובה לממן את לימודי התקשורת שעמל עליהם באותם ימים, והסכים. "עיקר החדשות", מדור שהתפרש על פני עשרה עמודים ב"רייטינג" דאז, בעריכתו של יובל נתן, התבסס על צילומי פפראצי ונחשב אז שערורייתי, נשכני ולא רואה בעיניים. "המדור היה פופולרי בטירוף, ידוע שרכילות זה מה שמוכר את העיתון", משחזר בן אלי. "כולם רוצים לדעת מה קורה בחיים של העשירים והמפורסמים. היו לי צלמי פפראצי מהשורה הראשונה, והיה לי ברור שכל שבוע אני צריך להביא פצצה.'רייטינג' היה מורכב אז מאנשים כמו ליסה פרץ, אביעד קיסוס, חתיכת אנשים סובייקטיביים הוגי דיעות שלא מפחדים מאף אחד, והתחושה הייתה של מלחמה, של להביא פייט ל'פנאי פלוס '. באנו להטיל את יהבנו, לא פחות. זו הייתה תקופת המרמריס, עיתונאים ממורמרים שנכנסים בסלבס, סאדו-מאזו מטורף".
אז מאיפה הבאת את האייטמים?
"היה לי חוש, אינטואיציה, וכסלקטור הייתי מרושת בעיר ובקשר עם כל הבעלים והשומרים. היה לי מודיעין מטורף. הייתי בדרכים כל היום, היו לי שלושה צלמים און ליין, וגם בארבע בבוקר הייתי מזניק אותם אם הייתי רואה משהו".
ספר על סקופים שהיו לך.
"ראיתי פעם אחת שחקן מאוד מפורסם, שלא נזכיר את שמו, מתמזמז עם איזה מלצרית במועדון הפטיש באמצע הלילה, שבוע לפני החתונה שלו עם שחקנית מפורסמת. שלחתי צלמים שצילמו אותו והוא אפילו לא שם לב, כי הוא היה בסאטלה. בסוף זה לא פורסם, כי הוא איים עלינו וויתרנו לו. היה לי את הסקופ של מירי בוהדנה ועדי קייזמן שיצאו יחד ממלון בניו יורק, כשעוד אף אחד לא ידע שהם יחד".
"הייתה לי אופרציה מטורפת, ממש CSI. עשינו מעקבים מטורפים אחרי אברי גלעד וחברה שלו דאז אנסטסיה, אחרי גיל ססובר ויעל בר זוהר, אחרי ארז טל וגילי, שחשפתי את הזוגיות שלהם ראשון. בכל פעם שהיה לי סקופ הייתי בא לעורך שלי ואומר לו: 'יש לי בשבילך סקופ מטורף שיפציץ את העולם, מה אני מקבל?', והייתי מקבל. הוא היה שולח אותי לחו"ל, מפנק אותי בבונוסים, היו לי תנאים מטורפים. בחתונה של אקי וסנדי שכרו לי סוויטה ליד הסוויטת כלולות שלהם ודיווחתי און ליין מהשטח, היה לי כיסוי הוצאות מפה ועד הודעה חדשה, היו לי מוניות לכל מקום שרציתי, משכורת מעולה. עשיתי את זה שמונה שנים ואז עייפתי. גם קרה מה שקרה לעופר, והכל השתנה, גם במערכת וגם אצלי".
עופר הוא עופר חן, אז צלם הפפראצי של 'רייטינג', שיום אחד לקה במחלה שאופיינה בשיתוק מלא ומיידי (ממנו החלים בתהליך שיקום ארוך). המקרה הטראומטי השאיר את הקולגות שלו המומים, וגרם להם לחשבון נפש. במאמר מערכת הודיע העורך, יובל נתן, ש"רייטינג" משנה את המדיניות שלו בעקבות המקרה, ואכן העיתון שינה פניו והפך פחות לוחמני ומרושע, כדי שהיוניברס לא יחזור לנקום בשנית.
"אחרי המקרה של עופר הרגשתי שהנפש והגוף שלי לא סחבו יותר", אומר בן אלי. "די. לא בגלל עופר, אלא בגללי. עד אז היינו נגד הסלבס, לא בעד הסלבס, ולא ראינו ממטר, ואהבתי את זה, אבל זה גם עייף אותי. היה מיצוי עצמי והנפש רצתה להתבגר. חיפשתי פרק ב'. הייתי בן 28. כולם קיבלו פרופורציה, והתחושה הייתה שנגמרה המלחמה. האימפריה הנאצית התחילה להתפורר, ואני הרגשתי שזה כבר הסוף בשבילי. אמרתי ליובל 'עשיתם הון תועפות על גבי ועכשיו אני עוזב את הארץ', ועזבתי".
פניו של בן אלי היו לכיוון הוליווד, עם פיילוט שפיתח לשעשועון בנושא סלבס, וגם סיטקום שכתב בנושא עם חברתו הטובה אביה בן דוד. בן אלי תרגם הכל לאנגלית, ועלה על מטוס ללוס אנג'לס בכוונה למכור את הפורמטים ולהפוך את הידע שצבר למיליונים. אבל הפרויקט לא צלח, ובן אלי מצא את עצמו במסע רוחני שחיבר אותו בחזרה אל הדת, וגם גרם לו לעסוק באובסיסיביות, לדבריו, בתקופת השואה.
כשנגמרו החסכונות, הוא החל לחפש מקורות פרנסה. חברה טובה, שהיא גם מעצבת, פתחה בפניו את העולם הזה, אף שבן אלי מעולם לא עסק בעיצוב. "בסופו של דבר זה היה מסע רוחני, גם אם במקום הכי חומרי בעולם. היה לי המון זמן וקראתי המון, נברתי בדת ובאגרת רמב"ן ומצאתי שם דברים נהדרים, קראתי המון ספרים רוחניים והמון ספרי שואה. העמקתי. בתחילת הדרך הייתי על ויזת עיתונאי, ראיינתי מדי פעם כל מיני ריאן סיקרסטים ל'רייטינג', ולא ממש נהניתי מזה.
"אחר כך עברתי לגור עם מישהי, והתחברנו נורא. קוראים לה שרה גירט, והיא מעצבת נעליים מדהימה, בת למשפחת אצולה יהודית, שההורים שלה היו הבעלים של'בלנסיאגה' לפני שהם מכרו את זה ל'גוצ'י'. היא גאון מטורף, ובזמנו עיצבה גם נעליים לאוסקר דה לה רנטה. היא הכניסה אותי לעולם הזה. הייתי יושב איתה כשהיא הייתה עושה סקצ'ים, והיא לקחה אותי לדאון טאון לקנות חומרים לעיצובים שלה וחשפה אותי לכל זה.
"ככה החלטתי לעצב תכשיטים. הלכתי לדאון טאון, קניתי חרוזים גדולים מעץ והתחלתי להדביק. לא היה לי מושג, כל מה שידעתי זה לכתוב, אבל החלטתי לנסות, ונולדתי מחדש. מהקולקציה הראשונה החלטתי שהעיצובים שלי יהיו שילוב בין עולם הרוח והחומר, ובכל תכשיט שילבתי טוויסט רוחני, כמו חרוז של עין הרע או חמסה. את הקולקציה הראשונה הצגתי בבוט של חבר שלי בשואו רום, שבו מציגים סחורה בפני סוכנים וחנויות. זה היה מדהים, כל היום רשמתי הזמנות, ולא ידעתי בכלל למי. בסוף היום חבר שלי הסתכל על הרשימות ונדהם, היו שם שמות שאני בכלל לא הכרתי אבל הם מאוד גדולים באל.איי:'ג'ניפר קאופמן' שזו חנות בוטיק בבוורלי סנטר,'מדיסון', שזה בוטיק מאוד נחשב של מעצבים, ו-Kitson שסלבס מגיעים לשם מהבוקר עד הערב".
בן אלי יצר קולקציות נוספות שמשלבות חומרים ייחודיים כמו חוטי קשירה של וילונות, חרוזי עץ ופונפונים, וההצלחה נמשכה. הוא העביר את הסחורה שלו גם לסוכן שיציג את הקולקציות בניו יורק, וקיבל מממשלת ארה"ב ויזת אמן.
וזהו? סלבס הפסיקו לעניין אותך?
"כבר לא, אבל היוניברס המשיך לזמן אלי את הסלבריטיז גם שם. פגשתי את לירון לבו ונטלי פורטמן, סקרלט ג'והנסון, בריטני ספירס וקווין פדרליין. על בריטני ופדרליין גם הלשנתי לחברה שלי, שהיא עורכת של אס וויקלי, ששלחה מסוק תוך רגע עם צלמי פפראצי, וגם קיבלתי על המידע הזה הרבה כסף".
החיים של מעצב תכשיטים מצליח באל.איי חייכו לבן אלי, שעבר לגור ב"פאלאצו", בניין דירות יוקרתי באל.איי, עם ספא, חדר כושר, בריכה וגם המון סלבס מקומיים וישראלים. לינור אברג'יל ומוטי רייף גרו בו בעבר, וגם שופטי "רוקדים עם כוכבים" האמריקאי מתאכסנים בו דרך קבע בתקופת הצילומים. "ג'רארד באטלר גר בפנטהאוז, ומקס ראיין, המאהב של סמנתה מ'סקס והעיר הגדולה 2', עשה איתי ביחד'בוט קמפ', שזה אימוני כושר שעושים יחד בחוץ. כל אלה היו באים ושופכים את נשמתם בפני. היו קוראים לי 'דה סול קיפר', כי הייתי מוצא נשמה אבודה בבניין ומרים אותה למעלה. כולם על פרוזאקים שם, זה עולם של לה-לה לנד, ואני הייתי בעיצומו של תהליך רוחני, שמאוד התאים להם כנראה".
שבע שנים טובות הספיקו לבן אלי, ובשנה שעברה הוא חזר ארצה. השמועה על חזרתו הביאה להצעות בתחום הבידור, ובן אלי התפתה להגיש את פינת הפפראצי של "חדשות הבידור" החדשה לצד ליאון רוזנברג. לאחר שלושה חודשים עזב עם בטן מלאה.
"העיתונות עכשיו זה כמו הקונסיגנציה, חושבים שאפשר לא לשלם עבור העבודה שלך כעיתונאי. זה פשוט בושה שעיתונאים משתפים עם זה פעולה. אני המצאתי שם שפה, המצאתי את תורת הפבלובות. סלב סוג אלף הייתה פבלובה, סברינה היא סלב שפג תוקפה, בקלאווה היא סלב ריאליטי, סלב עממית. זה היה גאוני. הסלבס אהבו את מה שעשיתי. רותם אבוהב התווכחה עם עפר שכטר אם היא פבלובה או בקלאווה. יצרתי מיתוג, ועל זה צריך לשלם. הבאתי קונטרה לליאון רוזנברג. הוא היה הילד הטוב ואני הילד הרע. הוא הפורצלן, המוצרלה, ואני האפידרמיס. זה היה שווה להם. אחרי שלושה חודשים באתי ואמרתי להם 'הנה הוכחתי לכם שאני שווה, עכשיו תשלמו'. קיבלתי שכר מביך, וסירבתי לתשלום הרנטה של ניצולי השואה. אני מניח שרווח לגיא פינס שזה קרה" (מהוט בידור ישראלי נמסר בתגובה: "אבישי סיים את תפקידו בחדשות הבידור, וההחלטה הייתה משותפת. אנו מאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך").
אחרי הקדנציה הקצרה בטלוויזיה החליט בן אלי להתרכז בתכשיטיו. במקביל, לא ויתר על מעורבות בעולם השואוביז. "עם הפיילוט והסיטקום הגעתי לטופ שבטופ, לכל המפיקים היהודים החמודים והחשובים באל.איי, וכולם אמרו לי שזה נהדר, אבל זה לא מתאים לרשת כי זה נישתי מדי. זה לא שוויתרתי. עכשיו אני רוצה לשווק את השעשועון כאפליקציה סלולרית, וגם ערב בינגו שהגיתי, שישווקו אותו לבתי מלון וקרוזים".
איך אתה מסביר את השינוי שעשית בחיים?
"אני זיקית. אני אלף ואחד צבעים. יש לי מבנה אישיות מאוד מורכב. אין אצלי הגדרות בחיים. הכל אצלי זה פרי סטייל. אני כמו חרדון המדבר - כל הזמן משתנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם