מציאות בע"מ: הגבול הדק בין ייאוש לשיגעון
מיואשים מהחיים? עזבו שטויות, הכל מתחיל ונגמר בתפיסת המציאות המוגבלת שלכם. רן ובר עם המשל על מיסטר תות, ששכח שאם רק ירצה, אין זו אגדה
כשאתה לא עושה כלום – זה בכלל לא משנה. כשאתה לא עושה כלום – כלום לא קורה ממילא אז בכלל אין על מה לדבר. הבעיות מתחילות כשאתה מתחיל לעשות דברים בעולם. פתאום כמו פטריות אחרי הגשם צצות כל מיני בעיות. אחת הבעיות היא השאלה – מהי המציאות?
השאלה אולי מוזרה. מה זאת אומרת מהי המציאות? המציאות היא המציאות, זה מה שקורה. אז ככה – שלא. בכל אופן לא בדיוק. המציאות לגמרי לא נגישה לנו. כל מה שנגיש לנו זה הפירוש שלנו למציאות.
כל תפיסה שלנו של המציאות היא בסך הכל התפיסה שלנו. הכל עובר דרך המסננים של התודעה שלנו, דרך ה"פילטרים של המודעות". הנה דוגמה כדי לפשט את העניין: בואו נניח שאדם מעוניין לעשות משהו בעולם, למשל להוציא לאור ספר של מתכוני תות שדה.
הוא מחליט להוציא לאור את ספר מתכוני התותים ומתחיל להתעניין בנושא ובאפשרויות. איך הוא יודע מהי המציאות האמיתית? ישנם כאלה שאומרים לו שאין סיכוי – הם מסבירים ומנמקים שיצאו מאות ספרי מתכוני תותים השנה ואין שום סיכוי למכור אפילו שבעה עותקים של ספר המתכונים המיוחד שלו. אחרים אומרים לו – וואו, איזה רעיון מדליק. בטח זה מאוד יצליח.
אותו מר מתכונים – נכנה אותו מיסטר תות - חוכך בדעתו. אם הוא יבין מהי המציאות אולי יוכל לדעת איך לפעול בתוכה. הרי אם אתה בכלל לא יודע איפה אתה נמצא, איך תדע לאן ללכת? בגלל שהוא לא יודע מהי המציאות – הוא לא יודע כמה הוא אמור להתאמץ ואיך
בגדול, רווחות בעולם שתי תפיסות לכאורה מנוגדות – תפיסת ה"משמיים" או "הכל כתוב כבר למעלה" לפיה אם נולדת-בקסטה-הזאת-אז-לפחות-תהיה-הקבצן-הכי-טוב וכיו"ב. התפיסה השנייה מכונה "כוחי ועוצם ידי" – אני אבנה את עצמי בעצמי, ללא כל התחשבות במגבלות שמנסים להטיל עלי.
התפיסה הראשונה מיוחסת בעיקר למזרח והתפיסה השנייה מיוחסת בעיקר למערב. בעולם של ימינו כמובן שהכל כבר התערבב, אבל אפשר להגיד שהתפיסה הראשונה היא תפיסה פאסיבית, תפיסה של קבלה, של הרמוניה לעומתה, התפיסה השנייה היא אקטיבית ולפיה אם אני רוצה להגיע למשהו אני צריך להשיג אותו.
היהדות מציעה אפשרות שלישית. האפשרות השלישית אומרת שאומנם הכל מלמעלה, אבל באותו הזמן ובאופן פרדוקסלי – הבחירה בידנו. מצד אחד צריך לבחור, זה נקרא השתדלות – לפעול ככל יכולתך, ומצד שני להבין שבסופו של דבר הכל מלמעלה. יש שאוהבים להגיד שאנחנו אחראים על ההשתדלות, לא על התוצאה.
מסופר על רבי ישראל בעל שם טוב, שלפני שהתגלה בעולם כצדיק גדול הלך לעשיר אחד לפני שבת לבקש ממנו מעט אוכל לשבת או מעות לקנות אוכל לשבת. הוא התקרב לדלתו של העשיר, דפק דפיקה קלה והתחיל ללכת. העשיר ראה אותו והתחיל לרוץ אחריו – "הי! אם כבר באת ורצית אוכל לשבת למה לא חיכית רגע? למה ישר הלכת?". ענה לו הבעל שם טוב: "זאת היתה צריכה להיות ההשתדלות שלי, ללכת עד הדלת שלך ולדפוק".
צדיקים גדולים יודעים מהי ההשתדלות הנדרשת מהם, אבל מה אתנו? איך אנחנו יכולים לדעת מה וכמה לעשות? נחזור למיסטר תות. מה סביר שהוא ינסה לעשות – להדפיס פליירים לספר שלו ולתלות אותם במתנ"ס או אולי לחבור לתנובה ולמכור את הספרים דרכם באיזשהו אופן שיקדם את מכירת התותים/יוגורטים התותים/גלידות וכיו"ב?
הרבה מאוד אנשים מותנים ממציאות דמיונית ומוגבלת. לעיתים מכנים את זה תקרת זכוכית. המושג 'תקרת זכוכית' מתייחס לדוגמה למקומות בהם לא מקדמים נשים מספיק ולא משלמים להן מספיק וכביכול המשכורות שלהם מוגבלת בתקרת זכוכית שלא ניתן לפרוץ אותה. על פניו נראה שכביכול ההגבלה אינה מגדרית, אבל בפועל בהרבה מקומות קיימת תקרת זכוכית זהה שמפלה נשים לרעה.
נשתמש במטפורה של תקרת הזכוכית כדי לתאר מה חש אדם מן השורה לגבי האפשרויות שלו לפעול בעולם. מיסטר תות – אם הוא שייך לאותם אנשים שמרגישים שיש להם תקרת זכוכית נמוכה - לעולם לא יחשוב בגדול לגבי מכירת הספר שלו. הרי כמה עותקים מספר מתכוני תותים הוא יוכל למכור?
בגלל שהוא "קונה" את המציאות של תקרת הזכוכית הנמוכה, הוא מראש יכוון את המאמצים שלו מאוד נמוך. כשהספר באמת לא יצליח והוא ימכור ארבעים עותקים, הוא יסביר שאין מה לעשות. זאת המציאות. ככה זה בשוק הזה של ספרי המתכונים.
האם מיסטר תות נפל לפסימיות או שהאם זאת באמת המציאות לאשורה? אולי הוא פשוט מיואש, ולכן כמעט ואינו פועל. אי אפשר לדעת עד שלא מנסים. וגם אז הדברים מאוד מורכבים ולא ברורים.
לעומתו, בן דודו מיסטר שזיפי מחליט לכתוב ספר מתכוני שזיפים. הפעם הוא מחליט לחבור לקופת חולים מכבי. הרבה אנשים בגיל המתקדם חווים בעיות עיכול ולשזיפי יש את הפתרון – מתכונים טבעיים לשיפור העיכול. הוא מחליט ללכת על זה בגדול. הוא מדמיין איך כל רופא ימליץ למטופליו על הספר שייצא באחת ההוצאות הגדולות בשיתוף עם קופת חולים ושזיפי. הוא זז ופועל לפי החזון שלו: שזיפים לכולם. הוא לא רואה תקרת זכוכית – או שאם הוא רואה, היא מאוד מאוד גבוהה.
האם הוא יצליח? לא ידוע. הרי אמרנו שעלינו מוטלת רק ההשתדלות, אבל את התוצאות לא אנחנו קובעים ומחליטים. יכול להיות שהוא יצליח ויכול להיות שיפסיד יותר כסף מבן דודו מיסטר תות.
אז יכול להיות שמיסטר שזיפי הוא מדומיין. קופות החולים יצחקו מול רעיונו המגוחך. יהיו כאלה שיגידו שהוא משוגע.
אבל שזיפי לפחות עושה. אם הוא עושה ותולה את ההצלחה לא בו – יש פה שילוב של השתדלות והבנה שאני לא המחליט הסופי. אני פועל עם הכוחות האנושיים שלי ומתפלל לעשות באמת טוב ולבחור נכון.
הבחירה תמיד בידיים שלנו. המציאות אף פעם לא אובייקטיבית אלא היא תמיד השתקפות התפיסה שלנו – אם אדם מתחיל לשנות את התפיסה שלו, כל המציאות הלכאורה "אובייקטיבית" מסביבו יכולה להשתנות כהרף עין.
לאתר של רן ובר – התחלות חדשות
לספרו החדש – התגלות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם