ושוב השקר הזה: רוחנו-אקטואליה
שקר החוצות של מפעלי ים המלח בוטה, אבל לא מדובר בפטנט שרשום על שמם. שחר שילוח על מאות השקרים שאנחנו בולעים מדי יום, ועל אלה שכואבים במיוחד
אחר צהריים חיובי אחד, תוך כדי נסיעה, נתקלתי בשלט חוצות מפתיע במיוחד שטוען שמפעלי ים המלח מזרימים חיים לים המלח.
בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה, שמישהו מתייחס בהומור שחור לנזק הסביבתי שמפעלי ים המלח מחוללים. אחר כך ראיתי שהארץ מלאה בשלטים האלה. בשלב הזה כבר התחלתי להתעצבן: עד כדי כך הם חושבים שאנחנו מטומטמים ולא מבדילים בין "כסף למעטים וזיהום לרבים" לבין "חיים"?
בשלב מתקדם יותר קיוויתי שמי שטועה זאת אני, שמפעלי ים המלח באמת מזרימים חיים לים המלח, פלא תבל ששייך לכולנו. נורא רציתי להאמין
שקרים. אנחנו בולעים מאות כאלה מדי יום. אמנם שקר החוצות של מפעלי ים המלח בוטה במיוחד, אבל לא מדובר בפטנט שרשום על שמם או על שם משרד הפרסום שלהם. כל מי שמצויד ולו בכמות המזערית ביותר של חשיבה ביקורתית יודע שעולם הפרסום והשיווק מתבסס על חצאי-אמיתות, שקרים, אשליות ואחיזת עיניים.
למרות המודעות הזאת, פרסומות מצליחות להשפיע עלינו, אחרת הן לא היו קיימות. אבל עזבו פרסומות - השקרים מצייצים אלינו מכל הכיוונים, גם ביחסים שלנו עם האנשים הקרובים ביותר. הם מעוררים כמה שאלות:
שאלה ראשונה: איך זה שהשקרים נמצאים ברשימת האל-תעשה, יחד עם אל תגנוב ואל תרצח, ובכל זאת הם נסלחים כל כך?
יצא לי לעבוד עם שני מעסיקים לפחות שהיו שומרי מצוות. הם הקפידו כמובן על כשרות האוכל והמזוזה, שמרו שבת וצמו בצום גדליה. שקרים, לעומת זאת, לא היתה להם שום בעיה לשלוף. לפעמים הם אפילו ביקשו שאשקר בשבילם ללקוח בטלפון. אלוהים מרשה? נהגתי לשאול. זה שקר לבן, היתה התשובה.
אלה לא היו, חלילה, הונאות או מעילות ענק אלא המון שקרים קטנים שהונפקו שם בהמוניהם, כמעט מובנים מאליהם. לא מדובר כמובן רק בשומרי מצוות שמרשים לעצמם לשקר אלא באנשים מכל הפלגים, נורמטיביים והגונים בדרך כלל, שלא יגנבו מסטיק בסופר, אבל ימרחו את השוטר, הבוס או בני הזוג במעשיות מצוצות מי יודע מאיפה רק בשביל לעגל פינה. לפעמים אפילו בשביל הספורט.
שאלה שנייה: אם השקרים מקובלים כל כך, אולי בכל זאת הם לא מזיקים?
יכול להיות שאנחנו לא יכולים בלעדיהם? כשילד שואל את אמא שלו אם היא תמיד תהיה שם בשבילו, התשובה היא בדרך כלל כן, גם אם מדובר באמא מחוברת לאמת ולמציאות שיודעת שהמוות יכול לתפוס כל אחד בכל זמן. אם היא היתה עונה, 'אי אפשר לבנות על זה חמודי', סביר להניח שהיה נפתח לה ולצאצא מסלול מסובך וארוך של חרדות. במקום זה היא העדיפה שהזאטוט ילך לישון בשקט.
לפעמים המצב כל כך גרוע, שאנחנו יודעים שהסיכוי היחידי לתקווה הוא שקר קטן ומעדיפים להחזיק את האמת, לפחות באופן זמני, בהקפאה. יכול להיות ששקרים מועילים באותה מידה שהם מזיקים, ולהפך?
שאלה שלישית: האם שקרים הם סוג של אלימות?
נעזוב רגע את השקרים הזמניים מהסעיף הקודם ונחזור לשקרים רגילים, סתם שקרים.
אהימסה וסאטיה, "אי-פגיעה" או "אי-אלימות" "ואמת" (בהתאמה) הן שני היסודות המרכזיים ביאמה. "מצוות" היאמה והניאמה, מעין מקבילה לעשה ואל-תעשה, יוצרות יחד את הקוד המוסרי וההתנהגותי של מתרגלי היוגה. כלומר, הימנעות מפגיעה ודבקות באמת הן חלק מאותו שלם.
פגיעה בערכי סביבה היא אלימות, אין כאן שאלה בכלל, אבל האם קמפיין שקרי גם הוא סוג של אלימות? אני חושבת שכן. לא רק בגלל שהמטרה שלו היא ליצור דעת קהל שתמשיך לאפשר את הרס ים המלח, גם משום שבמקרה של המשקר הספציפי הזה, מטרת השקר היא לעזור לו לקחת את מה שלא מגיע לו. הקמפיין של מפעלי ים המלח חוצה גם את קו האל תשקר וגם את קו האל תגנוב.
שאלה רביעית: האם גרפיטי שירוסס על שלטי מפעלי ים המלח מנוגד לאהימסה?
אני מודה שזה מפתה, ולא שעשיתי את זה אי פעם. אני לא מדברת על ענן של ספריי שחור סמיך שיכסה את איש הקומיקס הזחוח אלא על משהו אלגנטי כמו שעשו אלה שבעזרת מחיקות במקומות הנכונים והשלמות בפונט תואם שינו את "מזרימים חיים לים המלך" ל"מתחזרים על ים המלח".
אני לא מחסידי פרדיגמת הגונב מגנב פטור, אבל לא הייתי מתנגדת לאיזה רובין הוד אקולוגי מקומי שהאמת זורמת בעורקיו. כי כמה עוד נוכל לשקר לעצמנו? משתינים עלינו בקשת, ואפילו באמצע הקיץ אנחנו משוכנעים שזה גשם. אבל לא - כשצובטים אותנו זה כואב, וזה אמיתי לגמרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם